פעולות הציונים בארץ ישראל עד מלחמת העולם הראשונה

עליה ראשונה (1881-1903) ועליה שניה (1904-1914)

הגורמים העלייה לארץ ישראל

א. האנטישמיות: בשנים 1881 – 1882 התחוללו פרעות-פוגרומים ביהודים ביהודי רוסיה ובהמשך בשנת 1903 פוגרום קישינב

שזעזע את התנועה הציונית. היהודים סובלים גם מחוקים מפלים והגבלות שונות ומקשיים כלכליים קשים ועוני מחפיר

כתוצאה מכך אלפי יהודים עולים לארץ ישראל ומקימים בה מושבות

ב. ההתעוררות הציונית באירופה – פעילות התנועה הציונית דחפה את הציונים לצאת לארץ ישראל. חשיבות רבה הייתה לפרשת

אוגנדה ולצורך של צעירים להוכיח כי רק ארץ ישראל היא היעד של התנועה הציונית, דבר אותו ניסו להגשים באמצעות

עלייה לארץ ישראל. גם מותו של הרצל שגרם למשבר קשה בתנועה הציונית וגרם לצעירים רבים לעלות לארץ ישראל

כדי להוכיח שהציונות חיה וקיימת

ג. קול קורא של יוסף ויתקין – המורה יוסף ויתקין פרסם ב-1905 קול קורא אל הצעירים הציוניים ברוסיה , ובו הוא קורא להם לעלות לארץ ישראל ולהציל את העם היהודי ואת ארץ ישראל הגוועת. במכתב שלו הוא כותב שזו שליחות, עבודה קשה

והתמודדות עם מחלות וקשיים. הקריאה של ויתקין הגבירה את העלייה לארץ ישראל ואת הרצון להקים בה חברת מופת שוויונית. צעירים רבים התלהבו מהקריאה ועלו בעקבותיה

ד. עליית יהודי תימן – שנת 1882 – תרמ"ב . בפסוק משיר השירים נכתב "אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר", יהודי תימן פרשו את המילה

בתמר בהיפוך אותיות": תרמ"ב = 1882 ולכן זו שנת גאולה . בשנה זו עולים יהודים מתימן לארץ ישראל ומתיישבים

בירושלים ומצפון ליפו

מפת ההתיישבות

בתקופת העלייה הראשונה והשנייה הוקמו מושבות (עלייה 1), קבוצות (עלייה 2) ועיר עברית. עיקר ההתיישבות הייתה באזורים

א. אזור שפלת יהודה והחוף – המושבות ראשון לציון, רחובות, גדרה, באר-יעקב, מזכרת בתיה , פתח תקווה ונס-ציונה.

ב. אזור הגליל התחתון ובקעת הירדן – המושבות כפר תבור, אילניה, יבנאל ומנחמיה, והקבוצות דגניה וכנרת.

ג. אזור הגליל העליון – המושבות ראש פינה, יסוד המעלה, מטולה והישובים כפר גלעדי ותל חי.

ד. אזור הכרמל והחוף – זיכרון יעקב, שפיה, כרכור, חדרה, גן-שמואל.

ה. ערי הקודש – ירושלים, טבריה, צפת, חברון.

יש לציין שמרבית מהעולים בני העלייה הראשונה והשנייה בחרו להתיישב בערים ורק מיעוט קטן מתוכם התיישב בישובים חקלאיי

צורות התיישבות שהוקמו בארץ ישראל

מושבה

1878 – פתח תקווה "אם המושבות", ראשון לציון, זיכרון יעקב, ראש פינ

המאפיינים של המושבה

צורת התיישבות חקלאית בארץ ישראל, הבנויה על יסוד הבעלות הפרטית של הקרקע והמשק. המושבות התבססו על גידול הדרים , גפנים ופלחה

העיקרון הבסיסי הוא שלכל איכר בית ומשק פרטי שנקנה בכספו, או בסיוע נדבנים כמו הברון רוטשילד, אותו עיבד בעזרת פועלים שכירים (עולים חדשים או ערבים). במושבה גם בעלי מלאכה ונותני שירותים אולם היא מבוססת על חקלאות. במושבות היו מפעלי תעשייה קטנים – יקבים לתעשיית היין בזיכרון יעקב וראשון לציון ומפעל לבקבוקים. אנשי המושבות נתקלו בקשיים רבים כמו מחלות, בעיות עם השכנים הערבים, חוסר ידע בחקלאות וקשיים עם המשטר העותומני. הקשיים גרמו למשבר כלכלי קשה שהביא להתערבותו של הברון רוטשילד לעזרת המושבות. רוטשילד שלח למושבות פקידים רבים שניהלו למעשה את החיים במושבה (משטר האפוטרופסות). אורח החיים במושבות העלייה הראשונה היה בדרך-כלל מסורתי-דתי

הקבוצה

1910 - הקבוצה האשונה היא דגניה "אם הקבוצות"

צורת התיישבות שנוסדה בתקופת העלייה השנייה. זו התאגדות של אנשים לשם התיישבות שיתופית על אדמות של התנועה הציונית והקמת חברה הבנויה על יסודות שיתופיים, כולל בעלות משותפת על הרכוש שוויון ושיתוף בחלוקת הרווחים, בכל תחומי הצריכה, הייצור, החינוך והתרבות. הקבוצה מבוססת על עבודה עצמית ללא עבודה שכירה, בחקלאות בלבד, והיא הייתה מאד סלקטיבית בבחירת אנשיה, הרואים עצמם כ"חלוצים" שתפקידם להוביל את התנועה הציונית ולתרום לה ככל שידרשו

העיר - תל-אביב (1909)

רוב העולים בתקופת העלייה השנייה לא היו חלוצים, אלא התיישבו בערים ובכלל זה ביפו, שהלכה וגדלה ותנאי החיים בה היו קשים מאד. מתוך רצון לבנות לעצמם מקום נקי, מסודר ובעל חזות אירופאית, ומתוך רצון ליצור יישוב עברי חדש הוקמה שכונה חדשה מצפון ליפו ושמה "אחוזת בית". בתמיכת "המשרד הארצישראלי" שבראשות ארתור רופין, נקנתה האדמה ושישים המשפחות הראשונות התיישבו במקום, משני צידי רחוב הרצל. בשכונה שהפכה בהמשך לעיר עברית מודרנית, הוקמה "גימנסיה הרצליה", מוסד חינוכי ציוני

מסגרות פוליטיות

המתיישבים הראשונים הקימו מפלגות פועלים. אחד המניעים להקמת מפלגות פועלים היה המצב הכלכלי הקשה של הפועלים. חוסר תעסוקה וניצול עבודת הפועלים על ידי המעסיקים. המפלגות פעלו למען הגשמת הציונות וליכוד הישוב. הם עסקו בחיפוש דרכים ומציאת פתרונות כדי להקל את תהליכי הקליטה וההשתלבות של העולים בארץ ישראל.

חשיבות המפלגות בכך שהן בנו מערכת של עזרה הדדית לעובדים כמו הפעלת מטבחים, לשכות עבודה, מכבסות, קופות חולים אשר תמכו בעולים בתקופת קליטתם. המפלגה תרמה גם למאבק על החייאת השפה העברית ולחינוך עברי ולרעיון "כיבוש העבודה" – המאבק למען עבודה עברית בארץ ישראל. המפלגות היו "פועלי ציון" ו- הפועל הצעיר

הקמת מסגרות ביטחוניות

בעיות ביטחון ליוו את בני העלייה הראשונה ולכן האיכרים בני המושבות שכרו שומרים ערבים כדי שישמרו במושבות היהודיות ולעיתים קרובות הם שיתפו פעולה עם הגנבים. "ארגון השומר" – נוסד בתקופת העלייה ה- 2 כחלק מהרצון של העולים לכבוש תחומי חיים שונים בארץ ישראל – כיבוש העבודה, כיבוש השמירה והחייאות השפה העברית. ארגון זה שם לעצמו כמטרה לכבוש את תחום השמירה בארץ ישראל ובכך להגן על הישובים היהודים ולשמור על ביטחונם

חשיבות ארגון "השומר" היא בהקמת הבסיס לכוח מגן עברי בארץ ישראל וביצירת טיפוס חדש של יהודי – אמיץ לב, איננו חושש מסכנות ומוכן לצאת לקרב פנים אל פנים ובעצם השמירה העברית על הישובים היהודיים. הארגון תרם גם להתיישבות ולעבודה

לאחר הקמת גרעין סודי לשמירה בשם "בר-גיורא" ב 29.9.1907- מקימים מספר חברי "פועלי ציון" ב - 12.4.1909- את ארגון "השומר" בגלל הצורך להשתחררות הישובים מהשמירה של הערבים ובגלל רצונם ביצירת "היהודי החדש". למועמדים לארגון נערכו מבחני מיון והם חויבו להוכיח אומץ ל, יושר ומשמעת. על המועמד לעבור במשך שנה לימוד על נשק, רכיבה על סוס וללמוד את המנטליות הערבית. הארגון הצליח לכבוש את השמירה במושבות היהודיות וסיסמתו: - בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום

הנחת התשתית לתרבות וחינוך עברי

החייאת הלשון העברית – אליעזר בן יהודה

החייאת השפה העברית, אשר שימשה במשך מאות שנים רק לתפילה, סימלה עבור אנשי העלייה הראשונה והשנייה את רעיון התחייה הלאומית היהודית. העולים ניסו להחדיר את השפה לחיי היומיום, לעיתונות, לתרבות ולחינוך

אליעזר בן יהודה היה מהמובילים במאבק זה

הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1881 והנהיג בביתו חובת דיבור עברית ונאבק למען הלשון העברית. הוא טען שהיהודים אינם יכולים להיות עם רק עם חזרתם לארץ ישראל אלא עליהם לחזור לשפת אבותיהם – העברית. הוא הפך את השפה לשפת יום - יום והמציא מילים חדשות: גלידה, עגבניה, עיתון, מגהץ , פצצה, ריהוט, יוזמה, כרובית . הוא חיבר מילון , כתב בעיתונים עבריים , נאבק להחדרת השפה העברית כשפת הוראה בבתי ספר. הוא הקים את "ועד הלשון העברית" שחידשה מילים ופעלה לעידוד הדיבור, הכתיבה והחינוך בעברית

התפתחות החינוך העברי

בית הספר העברי הראשון "בית ספר עממי" נפתח בראשון לציון ובו למדו בעברית בכל מקצועות הלימוד , ובתל אביב הוקם בית ספר עברי "הגימנסיה העברית הרצליה" בה למדו בעברית וטיפחו את הרוח הלאומית העברית

"מלחמת השפות"

חברת "עזרה", ארגון של יהודי גרמניה, עשתה רבות למען החינוך בארץ ישראל ע"י ייסוד סמינר למורים וע"י הקמת בי"ס למסחר ולגננות. הארגון הקפיד על הוראת המקצועות בגרמנית לצד העברית. בשנת 1912 החליטה החברה להקים בי"ס טכני גבוה בחיפה. הם החליטו כי המקצועות המדעיים והטכנולוגים יילמדו בגרמנית. היה בכך הגיון כי הספרים היו בגרמנית ורוב המונחים בגרמנית, אבל הדבר היה מנוגד לשאיפות הלאומיות של העולים. בעקבות ההחלטה פרצה שביתה בקרב המורים והתלמידים בארץ. העניין הפך לעקרון ובראש המאבק עמדה הסתדרות המורים אשר היתה האיגוד המקצועי העברי הראשון שנוסד בארץ ישראל (1903). בעקבות הלחץ החליטה "עזרה" ללמד בטכניון בעברית

אישים וארגונים שסייעו לפעילות הציונית

הברון רוטשילד

למושבות שהוקמו היו קשיים רבים: הם נתקלו באדמות שלא היו טובות לגידולי חקלאות, בני המושבות סבלו ממחלות ומרעב והם לא היו רגילים לתנאי האקלים הקשים בארץ. הברון רוטשילד "מגויס" לעזרת המושבות. הוא עוזר למושבות ע"י הזרמת כספים, הקמת יקבים, מפעלים וקניית אדמות וידוע בכינוי "הנדיב הידוע". מטרתו להפוך את "מושבות הברון" לרווחיות ולכן מקים את משטר הפקידות ("האפוטרופסות"): הוא שולח פקידים אל המושבות המפקחים על כל תחומי החיים - חקלאות, ניהול המושבה, שרותי דת, בריאות, חינוך

היתרונות בשיטה: התאוששות כלכלית, ייעול הניהול והעבודה במושבות והכנסת שיטות עבודה מודרניות. הקמת מפעלים שיהוו בסיס להמשך. הברון מציל את המושבות מהתמוטטות

החסרונות

נוצר מתח מתמיד בין הפקידים שלעיתים מתנשאים וקשוחים לבין האיכרים

חלק גדול מהאיכרים איבדו את היוזמה ואת הרצון לעבוד ורובם עברו להעסיק ערבים. נגמר חלום העבודה העברית

פעולותיו של הברון רוטשילד

תמיכה כלכלית במושבות: הברון ביסס את ראשון-לציון באמצעות תרומות. הוא מקים מושבה חדשה "מזכרת-בתיה" ולאחר מכן את

זיכרון-יעקב, גבעת עדה. הברון תמך גם במושבות פתח-תקווה, יסוד המעלה וגדרה

הקמת כרמים ויקבים: תוך זמן קצר ניטעו בכל המושבות כרמי-גפן על שטחים נרחבים, והברון דאג לכלכלת האיכרים, עד אשר יניבו

הכרמים פרי. הוא בנה יקבים בראשון לציון ובזיכרון יעקוב ואף הקים בית חרושת לבקבוקים

בריאות: הברון דאג גם לבריאותם של האיכרים. הוא הקים מרפאות מרכזיות והושיב בהן רופאים, אחיות וחובשים לשם טיפול רפואי

באיכרים ובמשפחותיהם. ליד המרפאות יסד בתי-מרקחת ומינה רוקחים שסיפקו תרופות לחולים. הרופאים היו יוצאים רכובים על סוסים למושבות שבסביבה, לעתים קרובות תוך סכנת נפשות ממש

חינוך: הברון דאג גם להקמת בתי-ספר לחינוך ילדי המושבות

דת: הוא הקים בכל המושבות בתי-כנסת, בתי מטבחיים, בתי-מרחץ ומקוואות-טהרה ודאג שבכל המושבות יהיו: רב ושוחט

המשרד הארצישראלי בראשות ד"ר ארתור רופין

המשרד הארצישראלי היה הגוף שהוקם על ידי ההסתדרות הציונית בארץ ישראל. הוא הוקם ביפו ב-1908 ובראשו עמד ד"ר ארתור רופין. תפקידו של המשרד היה לעזור בהתיישבות בארץ ישראל, משום שההסתדרות הציונית קיבלה את הרעיון של הציונות הסינתטית

פעולות המשרד

קניית אדמות בארץ ישראל: רופין רכש בשנים 1914-1910 אלפי דונמים של קרקע בעמק-יזרעאל, בגליל התחתון, בשרון

ביהודה ובצפון הנגב

חוות הכשרה: בשנת 1908 החל המשרד הארצישראלי בהקמת חוות הכשרה. בראש החוות עומדים פקידים ציוניים ועובדים

בהן פועלים יהודיים כדי שילמדו עבודה שיטות חקלאיות שונות, יכירו את תנאי הארץ ויוכלו להשתכר מעבודתם

הם עשו ניסויים חקלאיים כדי לפתח משק מעורב שיתבסס על גידול גפנים , מטעים וגידולי ירקות ומשק חי

הפועלים בחוות חיו בקומונות, בגלל התנאים ובגלל רעיונותיהם הסוציאליסטים. הוקמו חוות כנרת, חולדה ובן-שמן

עזרה בהתיישבות עירונית: רופין עזר בהקמת שכונות עירוניות. המשרד הארצישראלי נתן את ההלוואה הראשונה להקמת

אחוזת בית -, היא השכונה הראשונה בתל-אביב ועזר בפיתוח שכונת הדר הכרמל בחיפה -