מאבק היישוב היהודי בשלטונות המנדט הבריטי

מאבק היישוב היהודי בשלטונות המנדט הבריטי

המאבק הצבאי - המאבק בבריטים במסגרת תנועת "המרי העברי" ותגובת הבריטים למאבק

מטרה

בעקבות המשך המדיניות הבריטית כפי שבאה לידי ביטוי במדיניות ממשלת הלייבור הבריטית ובהכרזת בווין הבינו מנהיגי היישוב היהודי כי רק פעולה משותפת של שלוש המחתרות - ההגנה, אצ"ל ולח"י - תביא להגברת כוחו של היישוב אל מול בריטניה ותשפיע על דעת הקהל העולמית. בעקבות כך ישנו הבריטים את מדיניותם

כמו כן הם שאפו לחשוף את המצוקה של פליטי השואה ובכך לגייס את דעת הקהל נגד בריטניה שפעולותיה בארץ ישראל התמקדו כעת בניהול מצוד אחר ספינות מעפילים, גירוש מעפילים והקפדה על חוק הקרקעות

דברי דוד בן גוריון

אנו מוכנים להיהרג ולא נוותר על שלושה דברים: על חופש העלייה היהודית, על הזכות לבנות את המולדת ועל עצמאותנו המדינית

דברי מנחם בגין

שחרור מהשלטון הבריטי המשעבד אותו יש להפיל

ההסדר להקמת תנועת המרי

תנועת המרי העברי הייתה מאבק משותף של שלוש המחתרות כנגד הבריטים . המאבק התבטא במאמץ משותף תוך פעולה תחת הנהגה אחת . התנועה היוותה מסגרת ארגונית לתיאום ושיתוף בין המחתרות. ההגנה ניסתה להקים איחוד מלא בין שלוש המחתרות- לח"י הסכים להצעת ההגנה, אך האצ"ל סירב. נוכח סירוב אצ"ל לפיקוד אחיד, הושג הסדר ולא איחוד מלא. המחתרות לא מתאחדות לאחת אלא ממשיכות לפעול בנפרד אבל הפעולות יתבצעו רק באישור הועדה המשותפת. הועדה המשותפת נקראת ועדת X   אשר תכפה משמעת על שלוש המחתרות . כמו כן הושג הסדר פנימי בדבר הפעולות ביניהן .  אישור לפעולה צבאית חייב לבוא רק מן המפקדה הראשית המשותפת. בנושא רכישת נשק, הוסכם כי כל מחתרת תוכל לפעול בנפרד לפי החלטה שלה, בדרכה וללא אישור. תנועת המרי העברי פעלה מאוקטובר 1945 ועד יולי 1946 (כעשרה חודשים)

הגורמים להקמת תנועת המרי

א.      הצורך במדינה יהודית לאחר השואה

ב.      התחזקות הנטייה האקטיביסטית ביישוב

ג.        האכזבה ממפלגת הלייבור בבריטניה

ד.      צורך בשליטה על האצ"ל ולח"י כדי לחזק את כוחות היישוב

במפקדה המשותפת ישבו נציגי הארגונים . ארבעה נציגים

שני נציגי ההגנה – משה סנה וישראל גלילי

נציג האצ"ל – מנחם בגין

נציג הלח"י – נתן ילין מור

בראש המטה המבצעי של תנועת המרי עמד – יצחק שדה

פעולות "תנועת המרי העברי"

תנועת המרי ביצעה עשרות פעולות נגד הבריטים במישור הצבאי , ההעפלה וההתיישבות

פריצה למחנה עתלית-  ב-9 אוק' 1946 כ- 100 אנשי פלמ"ח יצאו מקיבוץ בית אורן ופרצו למחנה המעצר בעתלית, במחנה היו כלואים כ- 150 מעפילים ,רובם בלתי לגליים . אנשי הפלמ"ח השתלטו במהירות על המחנה בסיוע פנימי, העלו את המעפילים על המשאיות ונסעו לבית אורן והתכוונו לפזרם בין יישובי הסביבה

"ליל הרכבות"- ב- 1 בנובמבר 1945 פשטו 50 חוליות פלמ"ח על מסילות ברזל ברחבי הארץ ופוצצו אותן ב- 153 מקומות שונים. אנשי האצ"ל ולח"י פוצצו את צומת מסילות הברזל החשוב בלוד תוך ניהול קרב על הבריטים במקום. שני חיילים בריטים, ארבעה נוטרים, פועלים ערביים ואיש אצ"ל נהרגו בפעולה

פגיעה בתחנות רדאר ותחנות משטרה- האצ"ל והלח"י ביצעו פעולת חבלה בתחנת הרכבת בלוד . הפלמ"ח הרס שתי תחנות משטרה בגבעת אולגה  ובהרצליה- סידני עלי ופוצץ את הרדאר בהר הכרמל . יחידת אצ"ל ולח"י תקפו את שדות התעופה בקסטינה , כפר סירקין ובלוד ומרכזי משטרה בירושלים ובתל אביב

ליל הגשרים- פעולה זו באה לאחר התחמקותה של הממשלה הבריטית מלקבל את המלצות הוועדה האנגלו אמריקנית, כפי שנאמר בהודעתו של שר החוץ בווין כי היה רואה בהעלאת 100 אלף יהודים כמטלה כספית גדולה על בריטניה שתבוא בעקבות הבאה חיילים בריטים לארץ. בעקבות האמור לעיל החליטה תנועת המרי העברי להוכיח כי פתיחת שערי הארץ לא רק שתצריך שליחת חיילים בריטים נוספים לארץ אלא גם תהווה עול כבד על הבריטים. לפיכך ב- 17 ביוני 1946 יצאו חוליות פלמ"ח לפוצץ 11 גשרים המחברים את ארץ ישראל עם הארצות השכנות, גשרים שהיו כמעט כולם שמורים ע"י כוחות בריטים וערבים. הגשרים שפוצצו היו: שניים ליד מטולה, גשר בנות יעקוב, גשר אל חמה, גשר שייח חוסין, גשר דאמייה,, גשר אלנבי וגשרי עזה.  שני גשרי אכזיב שבגליל המערבי  לא פוצצו משום שחומר הנפץ שנשא אחד הלוחמים התפוצץ ו- 13 לוחמי פלמ"ח נהרגו. בשאר הפעולות לא היו נפגעים. מצבע זה היה המבצע הגדול ביותר של תנועת המרי, כונה "מבצע מרכולת". במבצע זה השתתפו מאות אנשי פלמ"ח

התקפת לח"י על בתי המלאכה של הרכבת בחיפה- למחרת פיצוץ הגשרים ביוני 1946 חדר ארגון הלח"י עם יחידה צבאית של כ- 45 איש לאזור, בתי המלאכה של הרכבת בחיפה. התוקפים פרצו דרך השער הראשי ושניים מחבריהם נהרגו. הם השתלטו על שטחי בתי המלאכה, פוצצו מכונות, גשרים וקטרים, וכשנסוגו נתקלו בכוח הבריטי ו-9 מחברי לח"י נהרגו. במבצע זה שהיה המבצע הנועז והגדול שבמבצעי לח"י  נפלו 22 לוחמים בשבי

תגובת הבריטים- "השבת השחורה"- יוני 1946

מספר ימים אחרי פעולות אלה, בשבת ה-29 ביוני 1946 באה התגובה הבריטים, הבריטים עצרו 3000 איש וכלאו אותם במחנות מעצר ברחבי הארץ, נערכו חיפושים ברחבי הארץ ובמהלכם התגלה מחסן הנשק המרכזי של "ההגנה" בקיבוץ יגור. רבים ממנהיגי היישוב כולל מנהיגיו הבכירים ביותר נעצרו ונכלאו במחנה מעצר בלטרון. הייתה זו המכה החמורה ביותר שהבריטים הנחיתו על היישוב במשך כל שנות המנדט הבריטי בארץ ישראל. שבת זו כונתה ע"י היישוב "השבת השחורה" וע"י הבריטים - מבצע אגאתה

בעקבות ה"שבת השחורה" הבינו מנהיגי היישוב שהמאבק המשותף הביא להחמרת המדיניות הבריטית כלפי הישוב ובכך המפעל הציוני בסכנה

"התגובה ל"שבת השחורה

"שלוש פעולות תוכננו כתגובה ל"שבת השחורה

הפלמ"ח היה אמור לפרוץ למחנה הבריטי בבת גלים כדי להשיב את הנשק שהתגלה בקיבוץ יגור

"האצ"ל היה אמור לפוצץ את מלון "המלך דוד

"הלח"י היה אמור לפוצץ בניין סמוך למלון "המלך דוד"

נשיא ההסתדרות הציונית חיים ויצמן פנה למפקד תנועת המרי וביקש להמתין להחלטה מדינית לגבי ביצוע הפעולות . משה סנה העלה את דרישת ויצמן בפני ועדת איקס וזו החליטה לקבל את דרישותיו . למרות זאת ב 22 ביולי 1946 פוצץ האצ"ל את מלון "המלך דוד" . בפיצוץ נהרגו 82 איש : 25 בריטים , 17 יהודים ו 40 ערבים .פיצוץ המלון חולל רעש גדול בישוב ובעולם .ההנהלה הציונית , המנהיגות המדינית וראשי ההגנה הטילו את האחריות על האצ"ל

פיצוץ מלון המלך דוד ללא אישור ועדת X גרם גם הוא לכך שהנהגת היישוב החליטה שלא לחזור למאבק האלים ובכך התפרקה   תנועת המרי

 תנועת המרי  היוותה הישג חשוב לעוצמתו הצבאית של היישוב, אשר הוכיח את כושרו המבצע נגד הצבא הבריטי .  התנועה הכינה את היישוב למאבק בערבים ב- 1948 

השלכות הפיצוץ במלון המלך דוד

תגובת הבריטים – הבריטים החלו בביצור בנייני הממשלה והחל מבצע כריש – הטלת עוצר על תל אביב וחיפוש נשק וראשי היישוב . הבריטים בנוסף החליטו לגרש את המעפילים לקפריסין

"מאבק רצוף"

המשך הפעילות הצבאית של ארגון אצ"ל וארגון לח"י לאחר פירוק - תנועת המרי

מאבק רצוף - מאבק רצוף בלתי מוגבל בזמן או בתחומי פעילות בשלטונות הבריטיים. מאבק כולל בבריטים בכל הזדמנות ,במקביל למבצעי העפלה והתיישבות, עד אשר הבריטים יעזבו את הארץ

המאבק הרצוף הובל על ידי ארגוני "הפורשים" – האצ"ל והלח"י . הם סברו כי למאבק רצוף יש סיכוי להשפיע על הבריטים ועל דעת הקהל העולמית

האצ"ל והלח"י יצאו מחוזקים מתנועת המרי, במשך 10 חודשי המרי, הורגל היישוב לראותם כגופים לגיטימיים ובני נוער רבים הצטרפו אליהם. הם הובילו את הקו של הפעילות הצבאית נגד הבריטים

נימוקי התומכים במאבק זה

אין סיכוי להדברות עם בריטניה ורק מאבק בכל התחומים באופן רצוף וללא הפסקה יביא לסיום השלטון הבריטי בארץ ישראל - 

קיום מאבק רצוף יחייב את הבריטים להיערך מחדש בארץ ישראל עובדה שתצריך הגברת הכוחות הבריטים בארץ ובכך הכבדה - 

 נוספת  על תקציבה של בריטניה. בעקבות כך תגבר הביקורת הקיימת בלאו הכי בקרב דעת הקהל הבריטי מצב שיזרז את סיום   

 המנדט   

הפעולות

פיצוץ בתי הזיקוק בחיפה במרץ 1947 ע"י לח"י

פגיעה בדרכי תחבורה, במסילות רכבת, בתחנות רכבת ובכבישים

פגיעה במתקני צבא בריטיים ובבסיסים

חטיפת חיילים וקצינים בריטים והלקאתם

פריצה לכלא עכו- במאי 1947 פרצו אנשי האצ"ל לכלא עכו ושחררו עצירים. בקרב שהתפתח נהרגו 5 חברי אצ"ל ביניהם מפקד הפעולה

תליית הסרג'נטים- בעת פריצה לכלא עכו, נתפסו שלושה חברי אצ"ל ונידונו למוות. כדי למנוע את תלייתם חטף אצ"ל שני סמלים בריטים. אצ"ל איים כי אם יוצאו אנשיו להורג יוציא הוא להורג את שני הסרג'נטים-סמלים. ביולי 1947 הוצאו שלושת חברי האצ"ל להורג, ולמחרת נמצאו שני הסמלים הבריטים תלויים בחורשה ליד נתניה

בין עולי הגרדום היה דוב גרונר – ניצול שואה שהשתתף במתקפה של האצ"ל על משטרת רמת גן . היישוב ניהל מאבק להשגת חנינה , הבריטים הסכימו בתנאי שיביע חרטה על מעשהו אך גרונר סירב . בתא הנידונים הוא כתב

 הנני מודה מקרב ליבי בעד העידוד הרב שקבלתי ממנו בימים גורליים האלה ... מובן מאליו שאני רוצה לחיות . מי לא רוצה ? הדרך הנכונה ... היא דרכו של האצ"ל שאינו שולל את המאמץ הפוליטי בלי לוותר על אף שעל מארצנו כי שלנו היא ... וזה צריך להיות דרכו של עם ישראל בימנו אלה : עמידה על שלנו ונכונות לקרב , גם אם במקרים בודדים היא מובילה לגרדום. כי ידוע בעולם , שארץ נגאלת בדם ... והנני נשבע שלו הייתה לי הברירה להתחיל מחדש הייתי בוחר באותה הדרך שהלכתי בה בלי להתחשב בתוצאות האפשריות בשבילי

"מאבק צמוד"

חסידי המאבק הצמוד טענו כי הניצחון יבוא לא בכוח הנשק אלא בדרך של העפלה והתיישבות . יש להגיב על כל פגיעה של הבריטים בהבאת עולים או בהקמת ישובים בצמוד לאירוע ובצמוד ליעדים ולדרכים שקובעים הנהגת הישוב , התנועה הציונית והמוסדות הלאומיים . פעילות טרור פסולה לחלוטין . הבחירה בדרך זו יכולה לעורר אהדה בדעת הקהל העולמית

בן גוריון סבר כי האויב העיקרי של היישוב הוא הערבים ולא בריטניה . לכן צריך לשמור את הכוחות להתמודדות עם הערבים כאשר תוקם מדינה יהודית

מאבק צמוד- מאבק הצמוד למדיניות הציונית כפי שהוחלט עליה במוסדות הלאומיים מבחינת קביעת היעדים והעיתוי למימוש כל  מטרה. מאבק להמשך הבטחת המפעל הציוני- התמקדות בהמשך ההתיישבות והעפלה והפסקת המאבק הישיר בבריטים ובמתקניהם בארץ ישאל

התומכים: מוסדות ההנהגה הנבחרים, מחנה הפועלים

נימוקי התומכים במאבק זה

הקמת מדינה יהודית תובטח רק על ידי פעולות מתואמות בארץ ישראל ובזירה המדינית בהנחיית מוסדות התנועה הציונית -  

הקמת המדינה היהודית מותנה בהמשך הפעילות הציונית- עלייה, קניית קרקעות והתיישבות -  

המאבק הרצוף פוגע באופי המוסרי של המאבק להקמת המדינה ומביא לצמצום התמיכה בדעת הקהל העולמית במפעל הציוני -  

המאבק הרצוף עלול להביא להסלמה בתגובה הבריטית ועלול להביא לעימות ישיר עם בריטניה שיסכן את כל המפעל הציוני -  

מאבקו של היישוב בתחום ההעפלה

מטרות ההעפלה

 להציל את פליטי השואה, לחזק את היישוב וחיזוק הקשר בין בעיית הפליטים ושאלת ארץ ישראל

להוכיח שהיהודים אינם נכנעים לתכתיבי "הספר הלבן" ומוקיעים אותם

 לעורר את דעת הקהל בעולם כולו ובכך ללחוץ על ממשלת בריטניה לשנות את מדיניותה

ההעפלה לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם השנייה, שונה מההעפלה בסוף שנות השלושים, ומההעפלה בתקופת המלחמה. ההעפלה

 התרחבה לאחר המלחמה והפכה להיות תופעה בעלת משמעות לאומית מדינית מכרעת, במאבק להקמת המדינה. להעפלה קשר ישיר וחשוב לבניין הבית הלאומי והיא המסד עליו תבנה מדינת היהודים . ההעפלה חשפה את הקשר המהותי בין השואה וניצולי השואה לבין היישוב והקמת המדינה

ההעפלה אורגנה ע"י "המוסד לעלייה ב' ", שהוקם ב-1939, היה זרוע של "הגנה" וטיפל בכל ענייני הפליטים שרצו לבוא לארץ ישראל . שליחיו דבקו במשימתם, כמעט כולם היו אנשי קיבוצים בעלי מוטיבציה בלתי רגילה של שליחות לאומית, בעלי יוזמה וכושר אלתור. שליחי המוסד התמקמו על פני המדינות בשלוש יבשות ,אסיה, צפון אפריקה ואירופה , ובעיקר בצירי המוצא לים התיכון ,יוון, יוגוסלביה, איטליה וצרפת , המרכז היה בפריז ובראשו עמד שאול אביגור .אנשי המוסד ליוו את המעפילים מרגע עלייתם אל הספינות עד הגעתם לחופי הארץ

פלוגות הפלי"ם – המחלקה הימית של הפלמ"ח , עיקר תפקידיה היו להוביל ספינות מעפילים ולהורידם אל החוף ולהכשיר חבלנים ימיים לפגיעה בכלי השייט של האויב . הם התפרסו לאורך חופי הארץ ותרמו רבות למאמץ ההעפלה

הקשיים שעמדו בפני מארגני ההעפלה

קשיים ארגוניים, כספיים ופוליטיים

רכישת ספינות בשל מחסור בכלי שייט ופיקוח הממשל על הספינות. רכישת הספינות היה מבצע מסובך, היה מחסור בספינות ראויות, ממשלות פיקחו על המספנות והיה צורך לרכוש ספינות בקר/מסע/נהר ולהפכם לראויות להעברת בני אדם

ארגון מסועף ומסובך בטיפול בעולים תוך העברתם לנמלי היעד ותיאום בין כל הגורמים. כדי להערים על הבריטים היה צורך לארגן את הטיפול בעולים באירופה ולהעבירם לנמלי המוצא, לצייד את האוניות במזון, במערכת קשר אלחוטי ולקשור קשרים על השלטונות

ארגון ההורדה של המעפילים בחופי הארץ ולבצע פעולות הטעיה כדי שלא ילכדו

התגברות על חוקי ההעפלה החמורים בים

64 ספינות שגייס המוסד לעלייה ב' בשנים 1945-1948 עשו דרכן ממקומות שונים באירופה לעבר ארץ ישראל . רוב הספינות יצאו מאיטליה שבהם רוכזו מרבית הפליטים לקראת ההעפלה

הספינה הראשונה שהצליחה להסתנן ולהוריד 35 מעפילים על חוף קיסריה הייתה הסנונית הראשונה. עד סוף 1945 הגיעו ארצה אוניות גדולות יותר שנרכשו לאחר צבירת ניסיון. אומנם מספר ספינות נתפסו והמעפילים נכלאו, במחנה המעצר בעתלית, אך זרם המעפילים לא פסק. הספינה האחרונה בסוף 1945 היה ספינת "חנה סנש" שהצליחה להגיע לחוף, הודות למסירותו של רב החובל האיטלקי, שעליו כתב נתן אלתרמן את שירו על הקפיטן בטור השביעי

כמאה ספינות ובהן קרוב ל 120 אלף מעפילים הגיעו לארץ במשך שנות ההעפלה

פרשת לה-ספציה 1945

באיטליה נלכדה שיירה של משאיות צבאיות של יחידות תובלה ארצישראליות, שהובילה כ-1000 מעפילים לנמל לה-ספציה, שם המתינה להם ספינת מעפילים. המשטרה האיטלקית אסרה על הפלגתה בלחץ הבריטים

המעפילים החלו פונים לדעת הקהל הבין לאומית ובמיוחד לנשיאי איטליה וארה"ב, בהכריזם כי כל רצונם הוא לעלות לארץ ישראל לאחר הסבל הנורא, שעבר עליהם בשואה . הוכרזה שביתת רעב אליה הצטרפה הנהגת היישוב בירושלים. המקרה עורר תהודה בקרב האיטלקים וזעם בעיתונות הבין לאומית. לאחר שלושת ימי שביתת הרעב והתערבות גורמים שונים נאלץ בווין, שר היועץ הבריטי להיכנע ולאפשר למעפילים לעלות לארץ- פרשה זו העניקה הצלחה למוסד עליון ועודדה את "שארית הפליטים". המעפילים הפליגו בשתי אניות דב הוז ואליהו גולומב לחופי ארץ ישראל . פרשה זו הוכיחה לבריטים כי למדיניות הספר הלבן אין תמיכה בדעת הקהל העולמית , למרות זאת הם לא שינו את מדיניותם

המאבק הבריטי בהעפלה והגירוש לקפריסין

המאבק הבריטי התמקד בשני מישורים

א.      הפעלת לחץ על מדינות אירופה כדי למנוע יציאת ספינות מנמליהן

ב.      הטלת מצור על חופי ארץ ישראל

למשימה זו גויס הצי המלכותי לכן כמעט כל הספינות באותה תקופה נתפשו על יד הבריטים ונגררו לנמל חיפה

בקיץ 1946 החלו בגירוש אניות מעפילים לקפריסין . שלושה גורמים לכך

כשלון תוכנית מוריסון-גריידי -    

פיצוץ מלון המלך דו -    

חשש בריטי מתגובה אלימה של הערבים עכב עליית עולים בלתי לגליים -    

באוגוסט 1946 החל מבצע איגלו – גירוש מעפילים לקפריסין . במחנות השהייה שהו למעלה מ 50 אלף מעפילים . המעפילים הקימו במחנות קהילה אוטונומית לחלוטין . עד לשנת 1949 עלו לארץ כל יושבי המחנות

פרשת "אקסודוס"- "יצאת אירופה תש"ז"- שיאה של העפלה- קיץ 1947

ביולי 1947 הפליגה אוניית מעפילים מצרפת ועליה 4,500 מעפילים, וזאת לאחר שעוכבה ע"י השלטונות ואף עלתה על שרטון. ביציאה מן הנמל חיכתה לה ספינת קרב בריטית שנצמדה אליה וליוותה אותה לאורך הדרך לחופי ארץ ישראל

כשהייתה כ- 40 ק"מ מחופי ת"א שש משחתות בריטיות חסמו את דרכה , מחוץ למים הטריטוריאליים , החיילים הבריטים עלו על אוניית המעפילים, והחל קרב פנים אל פנים בין הבריטים לבין המעפילים. המעפילים השתמשו במוטות ברזל, ביתדות, בקבוקים ובקופסאות שימורים שאותם השליכו על הבריטים. הבריטים פתחו באש חיה. שלושה מעפילים נהרגו ועשרות נפצעו

האונייה נגררה לנמל חיפה והמעפילים הועלו על 3 ספינות וגורשו לדרום צרפת על מנת לשבור את תנועת העפלה. אנשי הישוב שעקבו אחרי ההתרחשויות ושמעו את שידורי הרדיו מהאונייה, יצאו להפגנות הזדהות ועצרות אבל. המעפילים סרבו לרדת מספינות הגרוש, המורל הגבוה בקרב המעפילים ועידוד אנשי "ההגנה" ותנועות נוער שכנעום להתנגד. עקשנותם של המעפילים ושביתת הרעב שבה פתחו עוררה את חמתם של הבריטים. למרות האולטימאטום של הבריטים שאם המעפילים לא ירדו תשלחנה אוניות הגרוש להמבורג שבגרמניה איש המעפילים לא ירד

הבריטים העבירו את ספינות לגרמניה בספטמבר 1947 ושם הם הורדו בכוח לשני מחנות מעצר באזור הכיבוש הבריטי. בהדרגה הועברו המעפילים לאזור החסות האמריקני בגרמניה בעזרת שליחי  "ההגנה", ומשם לארץ ישראל בתעודות מזויפות. עד ספטמבר 1948 עלו כל מעפילי "אקסודוס" לארץ ישראל

תוצאות פרשת "יציאת אירופה"

אכזריות הבריטים פגעה בהם יותר מאשר במעפילים. דעת הקהל בעולם נסערה מהתנהגותם הברוטאלית והאכזרית של הבריטים. ועדת החקירה מטעם האו"ם (אונסקו"פ) ששהתה אז בארץ, הזדעזעה קשות והדבר השפיע על מסקנותיה. הבריטים נסערו מעצם העובדה שנאלצו להשתמש ב"צי המלכותי" נגד אוניית מעפילים בודדה. המורל הבריטי ירד וזה הוביל למסקנה שצריך להעביר את העניין לידי האו"ם

הפרשה חיזקה את הקשר בין היישוב לבין המעפילים באירופה

כשלון "אקסודוס" לא חיסל את ההעפלה דרך הים, וב-ספטמבר 1947 הגיעה אל חופי הארץ האנייה "אף על פי כן", ששמה מעיד על תפקידה במאבק שארית הפליטים להגיע לארץ- ישראל

חשיבות ומשמעות ההעפלה

היישוב ראה את מפעל ההעפלה כביטוי שיא במאבק נגד הבריטים מהסיבות הבאות

 זוועות השואה היו הוכחה, כי רק ארץ ישראל היא הבית ליהודי העולם -   

מדינה - היה ברור כי זו שאלת חיים או מוות לגבי עתיד מאבקו של היישוב להקמת מדינה עברית -   

ההעפלה הייתה הדרך העיקרית להצלת פליטי השואה בזמן המלחמה ואחריה -   

ההעפלה הייתה הגורם שזעזע את המוסר הבריטי והחליש את רצון ממשלת המנדט להמשיך לשלוט בארץ ישראל -   

ההעפלה יצרה את הקשר הראשוני בין היישוב לבין תפוצת יהודי האסלאם, וחיזקה את הקשר בין היישוב לבין תפוצת העם -   

ההעפלה הייתה גורם דמוגראפי חשוב ביותר לחיזוקו של היישוב. במשך 14 שנות ההעפלה באו ארצה 120,000 איש, כ-90,000 באו -   

 לאחר המלחמה ורבים מהם נטלו חלק במלחמת העצמאות     

ההעפלה השפיעה על ארה"ב ועל ועדות החקירה מטעם האו"ם להכניס לארץ ישראל מספר רב של עולים -   

מאבקו של היישוב בתחום ההתיישבות

מטרות

·         חשיבות אסטרטגית- הצורך לתקוע יתד בחלקים של הארץ כדי למנוע את ניתוקם במקרה של מחלוקה מדינית

·         מאבק ב"ספר הלבן" של מקדולנד ועקיפת "חוק הקרקעות" משנת 1940

·         רכישת קרקעות בכל מקום, שבו ניתן לקנות קרקעות להקים יישובים חדשים ובכך להרחיב את מעגל ההתיישבות

·         ההתיישבות תרמה לגאולת אדמות ארץ ישראל, לחיזוק כוחו הכלכלי ולבניין הבית הלאומי. היה ברור שרק המעשה ישפיע על קביעת גבולות המדינה בעתיד

פעולות

במשך שנות המלחמה הוקמו 46 יישובים חדשים ועם סיום המלחמה הוקמו עוד 50 ישובים . ( ממאי 1945 עד נובמבר 1949 הוקמו 49 יישובים חדשים )

המאבק סביב ביריה

א.      בראשית 1945 הוקמה קבוצת ביריה במסגרת תכנון לחיזוק הגליל העליון, וזו עלתה על אחת הגבעות צפונית לצפת ויישבה את המקום          

ב.      גרעין "בני עקיבא" שישב בביריה עסק בנטיעות ובאמונים צבאים

ג.        בינואר 1946 נעצרה מחלקת פלמ"ח ע"י הבריטים ונכלאה במשטרת כנען שבצפת, למרות שלא נמצא ברשותה שום דבר חשוב

ד.      "ההגנה" ערכה שני ניסיונות פריצה למשטרת כנען במטרה לשחרר את העצורים. אך שתי הפעולות נכשלו

ה.      הבריטים פתחו בחיפושים וליד ביריה גילו מחסן נשק. כל 24 אנשי ביריה נעצרו ונכלאו וכוחות בריטיים החזיקו בביריה

ו.        היישוב החליט להגיב מתוך הנחה שאסור להשאיר את ביריה בידי הבריטים. שכן זה ייצור תקדים להרס יישוב עברי

ז.       התקבלה החלטה ל"כבוש" את ביריה בשנית והוחל בארגון עלייה המונית של מאות מתנועת "הנוער העובד" ויחד עם מאות מתנדבים עלו לביריה והשתלטו עליה מחדש ותוך מספר שעות הקימו במקום מבנים, בנו גדר ואוהלים          

ח.      הבריטים שהופתעו כבשו את ביריה ע"י כוחות צבא והרסו את בריה ב

ט.      התקבלה החלטה ל"כבוש" את ביריה בפעם השלישית, שוב נערכה עלייה המונית של אלפי אנשים לגליל וביריה ג' קמה לתחייה

י.        הבריטים הטילו מצור על ביריה, אך העלייה ההמונית אילצה את הבריטים לוותר וביריה נשארה בידי היישוב

יא.   פרשת ביריה הוכיחה את זכותו של היישוב להתנחל בארצו בכל מחיר, בכך נמנע תקדים הרסני וביריה הפכה לסמל ההתיישבות

 אחד עשר היישובים בנגב - 6 אוקטובר 1946

א.      עם פרסום תכנית "מוריסון-גריידי" שביקשה להשאיר את הנגב בידי הבריטים, כאזור ניטראלי, הוחלט להשאיר את מפעל ההתיישבות בנגב בראש סדר העדיפויות, ולכן הוחלט להקים בנגב נקודות התיישבות, משיקולים מדיניים, יותר מאשר כלכלים          

ב.      בליל ה-5-6 באוקטובר הקימו את 11 היישובים בנגב במתכונת "חומה ומגדל". כל יישוב מונה כ- 30 איש, והוקמו בו שלושה צריפים, הועמדו בו חביות שתייה והוא הוקף בגדר          

ג.       הבריטים לא הגיבו להתיישבות זו

ד.      היתרונות שבהקמת 11 היישובים היו

המבצע היה הגדול מסוגו בתולדות היישוב ובכך הראה היישוב את כוחו בהתיישבות -     

יישובי הנגב קבעו את המפה הפוליטית בדרום הארץ, כאשר גרמו להכללת הנגב בתחומי המדינה העברית במפת החלוקה -     

במלחמת העצמאות הוכחה חשיבותם האסטרטגית של יישובים אלו כאשר עמדו באומץ מול הפולש המצרי והיו גורם עיקרי -    

  בעצירתו      

מתונים וקיצוניים ביישוב היו גאים במבצע 11 היישובים ומורל היישוב עלה. גיבוש היישוב סביב מפעל זה היה חשוב ערב המלחמה -    

 המכרעת      

מאבקו של היישוב בתחום המדיני

העמדה המדינית של התנועה הציונית

מאבקו של היישוב במדיניות האנטי ציונית של בריטניה עמד בסימן מטרה ברורה – הקמת מדינה יהודית עצמאית בעלת רוב יהודי . לשם השגת מטרה זו השקיע היישוב במערכת הסברה שנועדה להשפיע על דעת הקהל העולמית לתמוך בהקמת מדינה יהודית . לאור תוכנית מוריסון – גריידי ,תנועת המרי והשבת השחורה ההנהלה הציונית התכנסה בפריז באוגוסט 1946 כדי לדון בהמשך דרכה

התנועה הציונית הייתה חייבת בסוף 1946 לנקוט בעמדה מדינית מתונה ממספר סיבות

נוכח האירועים החמורים בארץ: דיכוי היישוב באלימות- "השבת השחורה" והגברת הטרור מצד "תנועת המרי העברי"- פיצוץ מלון המלך דוד

התנגדות ויצמן למאבק המזוין, התחושה כי היישוב הקצין את תגובתו כלפי הבריטים, וכי הבריטים החליטו לדכא את היישוב עד חרמה

ההתקפות על "הסוכנות" ופרסום תכנית מוריסון-גריידי

ההחלטה המדינית

      בכנס של ראשי הסוכנות בפריס נפלו שתי הכרעות חשובות

הפסקת המאבק המזוין (פירושה היה פירוק "תנועת המרי העברי")

להסכים לדיון בתכנית שבסיס הצעתה יהיה הקמת מדינה יהודית בחלק של ארץ ישראל

אסטרטגיה זו של הנהלת הישוב ביטאה הסכמה למדינה יהודית לא בכל שטח ארץ ישראל המערבית, משום שהיה ברור כי הצעה להקים מדינה בכל ארץ ישראל לא תזכה לתמיכת ארה"ב ולגורמים אחרים. למעשה הסכימה "הסוכנות" על חלוקת של ארץ ישראל

בן גוריון סבר כי בדרך זו יוכל לזכות בתמיכת טרומן אשר סירב להכיר במדינה יהודית שתשתרע מהים עד הירדן .הוא האמין כי הפשרה תעניק ליישוב את תמיכת ארה"ב ואף תפשר בין מתונים לקיצונים בתוך התנועה הציונית

כינוס הקונגרס הציוני הכ"ב- דצמ' 1946

הקונגרס הכ"ב התכנס בבאזל לאחר שבע שנות הפסקה, עקב מלחמת העולם השנייה , ועמד בפני בחירת דרך מדינית חדשה, כאשר השאלה הייתה האם להיענות להזמנת לונדון ולהשתתף בשיחות אלו, האם לאמץ את החלטת הסוכנות בפריס או להמשיך במאבק בבריטים

לאחר ויכוחים סביב עניין זה התקבלה ההחלטה - לא ללכת לוועידת לונדון

להכריז כי רק ע"י הקמת המדינה היהודית תתגשם המטרה המקורית של המנדט

ויצמן לא נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית, מה שסימל את הקו האנטי-בריטי, שכן ויצמן קרא כל הזמן לא לוותר על שיתוף פעולה עם אנגליה ודרש בתוקף להפסיק את המאבק האלים