המדיניות הגרמנית כלפי יהודי פולין 1939-1941
ב 1 בספטמבר 1939 גרמניה פולשת לפולין וכובשת אותה תוך כשלושה שבועות. כ 3- מיליון יהודים החיים בפולין עוברים להיות תחת השלטון הנאצי בפולין. במלחמה הגרמנים מיישמים את האידיאולוגיה הנאצית
לאחר כיבוש פולין היא מחולקת לשלושה חלקים
החלק המערבי מסופח לגרמניה
החלק המרכזי, "הגנרלגוברנמן", תחת מושל גרמני ומנוהל כשטח כבוש
רוסיה פולשת לחלק המזרחי בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב
עם הכיבוש כוחות "האיינזצגרופן" (עוצבות המבצע) הגרמניים פועלים באלימות נגד יהודי פולין
רצח, מכות, השפלות, שוד, פגיעה במוסדות וגיוס יהודים לעבודות כפייה
יש צורך בהנחיות לכוחות על הפעולות כלפי היהודים אך בשלב זה המטרה היא ריכוז ובידוד היהודים מהאוכלוסייה
איגרת הבזק של היידריך
21.9.1939 לקראת סוף כיבוש פולין שולח ראש משטרת הביטחון, ריינהרד היידריך, מברק אל ראשי האיינזצגרופן בפולין. האיגרת נוגעת לטיפול ביהודים בשטח הכבוש
הוא דורש להקפיד על הסודיות המוחלטת בנוגע לפעולות
הוא מבדיל בין "המטרה הסופית" לבין שלבי הביצוע שאותם צריך להתחיל
ריכוז היהודים במספר ערים מרכזיות, בגטאות, בסמוך למסילות רכבת
מינוי מועצות יהודיות - יודנראט. שיטפלו בענייני היהודים והטלת המימון לביצוע על היהודים
ניצול עבודת היהודים לצורכי הרייך
בעקבות ההוראות מחויבים היהודים לענוד טלאי צהוב, הם מחויבים לעבוד בעבודות כפייה ומחילים עליהם את חוקי הגזע הנאציים. בהדרגה נסגרים היהודים בגטאות: בערים מרכזיות, ברובע הגרוע ביותר בדרך כלל, בצפיפות ובתנאי חיים קשים. בהדרגה ייסגרו הגטאות ליציאת יהודים
הפעולות נגד יהודי פולין עד הקמת הגטאות - רקע
תוך כדי תהליך כיבוש וחלוקת פולין התמוטטו רבות ממסגרות החיים והשתרר בה תוהו ובוהו. מאות אלפים עזבו את בתיהם, ביניהם רבבות יהודים שהצליחו להימלט מזרחה לתחומי השלטון הסובייטי, חלקם אף בעידוד הנאצים. השבועות הראשונים של הכיבוש הגרמני בפולין הביאו לגל של השפלות, ופגיעות רבות ביהודים ואף רציחות. בהיעדר מדיניות חד-משמעית היו פגיעות אלה בעלות אופי שרירותי, אך ההיקף הנרחב שלהן הביא לאבדן כל ביטחון אישי אצל היהודים ולתחושת אי - ודאות אפילו לגבי יום המחרת
סימון היהודים – בנובמבר 1939 הוכרחו היהודים, מגיל 10, ללבוש על היד שלהם סרט לבן עם מגן דוד או טלאי צהוב. נערך רישום של היהודים ועיסוקם
עבודות כפייה –היהודים נלקחו לעבודות בשביל הגרמנים, לפעמים ארגנו היודנראטים את העבודה בשביל היהודים, לעיתים הנאצים לקחו את היהודים בעצמם
הגבלת התנועה – אסור ליהודים לעזוב את המקום שבו הם גרים בלי אישור הגרמנים, הוטל עוצר על היהודים בשעות הלילה. נאסרה על היהודים הנסיעה ברכבות
גירוש יהודים – חלק מהיהודים שנמצאו בשטחים שסופחו מפולין לגרמניה גורשו לתוך הגנרלגוברנמן
הקמת יודנראטים – בהתאם להוראות היידריך, מונו ראשי יודנראט בידי הנאצים והם מינו את חברי המועצה היהודית
השפלה ופגיעות פיזיות – רצח יהודים, פגיעות מקריות ביהודים, השפלות פומביות, הרס בתים ומוסדות יהודיים, סחיטת כספים ורכוש. פגיעה בחיים הדתיים וחיי החברה והתרבות
צווים ותקנות נגד יהודי פולין
הגרמנים פרסמו צווים שהפכו אותם למנודים. באמצע נובמבר 1939 הוצאו הצווים האנטי- יהודיים הראשונים. מכל היהודים נשללה הזכות להחזיק בנכסים ששווים עולה על 2.000 זלוטי. כל הכסף, התכשיטים והחפצים יקרי- הערך היו צריכים להימסר לידי הבנקים הגרמנים. נאסר על היהודים לעבוד במשרדי ממשלה, בתעשיות- מפתח, לאפות לחם, להשתכר למעלה מ 500- זלוטי לחודש, למכור ל"ארים" או לקנות מהם, לנסוע ברכבות או בחשמליות, לצאת את העיר בלא רישיון מיוחד, לבקר אצל רופא "ארי" או לטפל בפציינט "ארי". כל יהודי בן עשר ומעלה נתחייב לענוד לזרועו הימנית סרט עם מגן- דוד
גזל רכוש – "אריזציה"
הונהג גזל חוקי ובלתי- חוקי של רכוש יהודי. חיילים וקצינים גרמנים - בצבא, בחיל האוויר, במשטרה ובס" ס , ואזרחים – השתתפו בגזל כל המפעלים הגדולים נלקחו מידי היהודים. קומיסרים גרמנים הוצבו בבתי- העסק היהודיים ומנהלים גרמנים החלו לפקח על בתי- החרושת ומפעלי- התעשייה השייכים ליהודים
עבודות כפייה
הגרמנים ערכו ברחובות העיר מצוד על יהודים. היהודים נחטפו ונאלצו לעבוד בעבודות פרך במשך כל שעות היום, בלא מזון ובלא מים. נשים יהודיות נתפסו והוכרחו לנקות דירות פרטיות ומשרדים. רבים מן היהודים החטופים האלה מתו לאחר זמן קצר עקב מכות קשות שהונחתו עליהם
השפלות ואלימות
הגרמנים נהגו לחטוף יהודים גם סתם כך כדי להרביץ בהם מכות. דבר זה נהפך לספורט אהוב ולמקור- הנאה בשביל כוחות הכיבוש. כשראו גרמנים את הפורעים הפולנים מתעללים ביהודי, הם הסתכלו במחזה תוך הנאה, ותכופות נהגו אף לצלמו והתמונות מתפרסמות בעיתונות הגרמנית
הגטאות ודרכי התמודדות עם החיים בהם
בהתאם להוראות היידריך , באיגרת הבזק, הוקמו גטאות בפולין. בכל ריכוז יהודים ממונה יודנראט (מועצה יהודית) המנהלת את ענייני הגטו ומתאמת בין השלטון הגרמני ליהודים הגטאות שימשו לריכוז היהודים ופיקוח עליהם בתנאי חיים קשים ביותר ולשם ניצול עבודתם. היכולת לשלוט בחייהם של היהודים סייעה מאד לנאצים עם תחילת ההשמדה
הסיבות להקמת הגטאות
במהלך המלחמה הגרמנים השתדלו להסוות עד כמה שניתן את מדיניותם כלפי היהודים. עקב כך, הם הצדיקו את הקמת הגטאות בפולין באמצעות הנימוקים הבאים
היהודים הוצגו כתוקפנים ביחס לחיילי הצבא הגרמני וכפרטיזנים הפוגעים בהם במלחמה
ריכוז היהודים נועד למנוע הפצה של מחלות מדבקות מצדם
ריכוז היהודים נועד למנוע מהם ספסרות במוצרי מזון
ריכוז היהודים נועד להגן עליהם מפני הסביבה
הכוונה האמתית שהסתתרה מאחורי הקמת הגטאות הייתה: בידוד היהודים מן הסביבה בהתאם לעקרונות האנטישמיים של האידיאולוגיה הנאצית הגזענית. לאחר שהנאצים עברו ממדיניות של הגירה למדיניות של פינוי היהודים וריכוזם בנפרד, היו יהודי פולין מטרה לריכוז לפני פינוי. לכן הם נקטו במדיניות של בידוד יהודים באמצעות הקמת גטאות. הגטאות היו בעצם פתרון זמני עד שיימצא מה לעשות עם כל-כך הרבה יהודים. עבור הנאצים הגטאות אפשרו גם את גזל הרכוש היהודי וגם התמעטות של האוכלוסייה היהודית, דבר שהתאים למדיניותם. חלק מהנאצים גם האמינו באמת בנימוקים שלהם, והתנאים הקשים בגטאות הביאו להתגשמות חלקם, בעיקר הנימוק אודות הפצת המחלות
דרכי הפיקוח על הגטאות
שאלה: הסבר את דרכי הפיקוח על הגטו
- הנהלת היודנרט הייתה מוכרת ומכובדת ובכך הבטיחו הנאצים כי דרישותיהם יקוימו. (מצב זה יצר גם מתח בין חברי היודנרט ובינם לבין הציבור היהודי, למשל, בשאלה את מי לשלוח למחנות עבודה)
- משטרה יהודית- הוקמה בפקודת הגרמנים כחלק מהיודנרט והייתה אחראית על: שמירה על הסדר, איסוף אנשים לעבודות כפייה, גביית קנסות ומיסים, גירוש אנשים להשמדה בשלב מאוחר יותר של המלחמה. ברוב המקרים הייתה המשטרה היהודית נתונה לפיקוח והכוונה של המשטרה הפולנית או הגרמנית - פיקוח גרמני הדוק על צעדי היודנרט- שמירה על הסדר ועל ביצוע ההוראות, ע"י SS, הגסטאפו ומחלקה מיוחדת לניהול הגטו בראשה עמד פקיד נאצי
- בגטאות הסגורים- היו הגבלות על היציאה והכניסה מהגטו, הייתה שמירה מבפנים ומבחוץ על-ידי כוחות גרמניים, פולנים משתפי פעולה וכן משטרת הגטו. שומרים עמדו בשערי הגטו ופטרלו לאורך הגדרות/ החומות אשר הוקמו בחלק מהגטאות. היציאה מהגטו הייתה רק באמצעות תעודות ואישורי מעבר
תנאי החיים בגטאות
שאלה: הסבר את תנאי החיים בגטו והשפעתם על הפרט, על המשפחה ועל החברה היהודית
טרור: החיים נוהלו תחת משטר אימים שבו כל מי שמבצע עבירה פעוטה נענש קשות. משטר זה בא בכדי לגרום לציות עיוור לגרמנים
בידוד: היהודים מנותקים כמעט מהעולם החיצון ומהסובבים אותם וגם מהקורה לשאר העם היהודי, כחלק ממנגנון השליטה וההטעיה הקמת מעין ממשלה פנימית של היודנראט המנהלת חיים תקינים ככל האפשר, עם עובדים רבים
התנאים: הגרמנים בכוונה מאפשרים חיים בצמצום רב, רעב תמידי וצפיפות איומה כחלק מהצורך בשבירת ההתנגדות והפגיעה ביהודים
צפיפות- בגטו שררו תנאים לא אנושיים עשרות ואלפי יהודים נדחסו בגטאות בצפיפות איומה, בשטח של 2.4% מתחומי העיר נדחסו כ- 30% מהאוכלוסייה, מתוך 1800 רחובות בוורשה 73 היו בגטו. הצפיפות יצרה הרגשת מחנק. הדירות היו מאד צפופות ואנשים נמלטו לרחובות וצעדו בהם במשך רוב שעות היום כדי להימלט מהצפיפות. בממוצע היו - 10 יהודים בחדר
הקור הנורא בחוץ הרג רבים כיוון שלא היו אמצעי חמום ובגדים מתאימים
מחלות ומגפות מהן מתו אנשים רבים . ברחובות היה זבל , היה חסר מים זורמים ומערכת הביוב לא פעלה .מצב זה גרם למחלות ומגפות קשות כמו מחלת הטיפוס , דבר שגרם למות יהודים רבים
רעב נורא היה בגטאות . כל עבודות הפרנסה בוטלו, נאסר על היהודים לעסוק במרבית ענפי המלאכה, רכוש היהודים הוחרם, נאסר עליהם להחזיק סחורות וכסף מזומן. אספקת מזון קצובה, מנות המזון שחולקו על ידי הגרמנים היו קטנות , 10 אחוזים מהמינון הדרוש לקיומו של אדם, כך שלא הספיקו לצרכי האנשים. פעמים רבות היה המזון באיכות ירודה ולעתים בלתי אכיל. הרעב גרם לאלימות קשה ולתופעות של חטיפות מזון ברחוב. על רקע זה התפתחה תופעה של הברחות מזון לתוך הגטו שבה התבלטו במיוחד ילדים אשר התחמקו בזריזות דרך פרצות בחומות הגטו וחירפו נפשם להביא למזון לתושבי הגטו
היודנרט למען יהודי הגטו
במסגרת פקודת היידריך שעסקה במדיניות הנאצים כלפי יהודי פולין, נתנה הוראה להקמת היודנרט (מועצת יהודים). בכל קהילה יהודית הוקם יודנרט שמנה כ-24 אנשים. באופן כללי היו החברים ביודנרט מחויבים למלא באופן המדויק ביותר אחר הוראות שנתנו להם ע"י הנאצים
התפקידים הרשמיים שהוטלו על היודנרט מצד הנאצים
על היודנרט הוטל לערוך מפקד תושבים ע"פ גיל, מין ועיסוק. מטרת המפקד הייתה לסייע לנאצים בארגון היהודים וחלוקתם בעתיד למחנות עבודה
היודנרט חויבו לבצע את העברתם של היהודים ממקומות ישוב קטנים אל הגטאות בערים הגדולות
היודנרט חויבו לחלק ליהודים סימן מזהה בצורת סרט לבן עם מגן דוד כחול או תלאי צהוב. כל יהודי מעל לגיל 10 חויב ללכת עם סימן כזה
היודנרט היו אחראים על אכסון היהודים עם הגעתם לגטאות. כלומר, היה עליהם לפזר את היהודים לבתים וחדרים בהם יגורו
במהלך החיים בגטו שמשו היודנרט כמועצה המתווכת בין הנאצים לבין היהודים תושבי הגטו. היודנרט שמשו כהנהגה רשמית של היהודים בגטו, ולצורך כך הם גם הקימו את משטרת היודנרט שפעלה לשמור על הסדר בגטו ועל ביצוע דרישות הנאצים
בזמן ההשמדה, הוטל על היודנרט להעביר לידי הנאצים את מכסת היהודים שמיועדת להשמדה
כל התפקידים האלה הביאו את חברי היודנרט לקשיים עצומים שבמרכזם עמדו דילמות מורכבות ביותר: האם לשתף פעולה עם
הנאצים או לסייע לאחיהם היהודים. היו יהודים שנמנעו מלקבל על עצמם את התפקיד, כי הם הבינו שייאלצו לשתף פעולה ולפגוע באחיהם היהודים. למול הקבוצה הזו, עמדה קבוצה של יהודים שדווקא חשבו כי התפקיד יסייע לטובתם האישית שלהם וקרוביהם. בנוסף, היו שקבלו על עצמם את התפקיד מחשש לחייהם, אם יסרבו
פעולות יזומות מצד היודנרט לטובת היהודים בגטו
כמנהיגים בגטו יזמו חברי היודנרט שורה של פעולות, שנועדו לסייע ליהודים בחיי היומיום. היו אלה פעולות בתחומים שונים
מאבק בהרעבה המכוונת של תושבי הגטו. הנאצים הנהיגו מדיניות הרעבה מכוונת של היהודים בגטו. ביצוע המדיניות נעשה באמצעות הכנסה מעטה של מזון לתוך הגטו, ובנוסף היה זה מזון שחלקו הגדול היה רקוב. חברי היודנרט התמודדו עם מצוקה זו במיוחד באמצעות הברחה של מוצרי מזון לתוך הגטו. אדם צ'רניאקוב, שהיה ראש היודנרט בגטו ורשה, טען כי 80% מכלל המזון בגטו, הגיע באמצעות הברחות. ההברחות נעשו באמצעות פרצות שנמצאו בחומות הגטו, וילדים שהיו קטנים מספיק לעבור באותן פרצות. בנוסף, עסקו חברי היודנרט במתן שוחד לפולנים וגם גרמנים, על-מנת להשיג עוד מזון
טיפול בנושאי בריאות. החיים בגטו התאפיינו בצפיפות גדולה, ותנאי היגיינה ותברואה ירודים. במציאות שכזו מחלות התפרצו והתפשטו במהרה, ובנוסף לרעב (שהחליש את הגוף), סבלו היהודים ממחלות כמו טיפוס, דיזנטריה ושחפת. חברי היודנרט פעלו לטובת מימון של מרפאות ובתי חולים בתוך הגטו. בין השנים 1941-42 פעלו בתוך גטו לודז' חמישה בתי חולים ומרפאות, כולל מרפאה שטיפלה בנשים בהריון ויולדות
פעולות סעד. חברי היודנרט הקימו מטבחים משותפים שספקו ארוחות לנזקקים ובנוסף, סייעו לילדים צעירים שהתייתמו מהוריהם
יצירת מקורות עבודה. היודנרט פעלו רבות גם לטובת יצירה של מקומות עבודה בגטו. בגטו לודז' פתח ראש היודנרט, מרדכי חיים רומקובסקי, את בתי המלאכה שסיפק מוצרי לבוש וציוד חיוני לצבא הגרמני. היודנרט טענו כי העבודה מצילה חיים. הם בקשו להיאבק בדימוי של היהודי כפרזיט ונצלן, ולכן עשו כמיטב יכולתם, על-מנת להציג את היהודים בפני הנאצים, כפועלים חרוצים
דרכי ההתמודדות של היהודים עם חיי הגטו עד "הפתרון הסופי"
הרצון של ההנהגה היהודית היה לשמור על חיים נורמאלים ככל האפשר ולא להיכנע לייאוש. הדבר בא לידי ביטוי בדבריו של הרב יצחק ניסנבויים בגטו וורשה על הצורך ב"קידוש החיים". הרעיון היה כי בעבר בקשו האנטישמים את הנפש של היהודים, ולכן יהודי שהמיר את דתו יכול היה להינצל. הנאצים בקשו את הגוף של היהודי. מבחינת הנאצים, לטיפול בבעיה היהודית הייתה רק דרך אחת והיא סילוק היהודים משטחם, וזאת בכל מחיר שיידרש, כולל מוות. לכן טען ניסנבויים כי המאבק של היהודים צריך להתחיל קודם כל בשמירה על החיים, ולא סתם חיים, אלא חיים ראויים, חיים אנושיים. רעיון זה הוא שניצב מאחורי פעולות רבות של יהודים בגטו, פעולות שלא נועדו רק לקיים את החיים הפיזיים, אלא חיים אנושיים ומלאים, הכוללים פעילויות חינוכיות ותרבותיות
העזרה הסוציאלית
בכל גטו הייתה רשת של עזרה הדדית, מאורגנת ע"י היודנראט או עצמאית. אירגוני הסעד פעלו להקמת מטבחים ציבוריים שסיפקו אוכל לנזקקים, הם הקימו מסגרות לטיפול בילדים, לביגוד ועוד
חיי החינוך והתרבות
הנאצים אסרו על הקמת בתי ספר בגטאות, מחשש שהדבר יגביר את התפשטות המחלות. למרות זאת היהודים הקימו רשת של בתי ספר מחתרתיים. בבתי ספר לימדו המורים בהתאם להשכלתם, ולא על-פי תכנית מסודרת. במציאות הקשה של הגטו, הרכב הכיתות והמורים היה משתנה, עקב מחלות ומוות. היו אף ניסיונות להקמת בתי ספר גבוהים, דוגמת בית הספר לרפואה שהוקם בגטו וילנה. ברוב הגטאות הוקמו ספריות, מקהלות, תזמורות, תיאטראות ועיתונים. הכל נעשה בכדי לשמור על הזהות ועל החיים הנורמליים.
תיעוד
היו שעסקו בתיעוד החיים בגטו בציור ובכתיבה תוך הסתרת היצירות. המטרה הייתה גם לתאר לעולם את מעשי הנאצים. היו גם שהוציאו עיתונים מחתרתיים בכדי להפיץ ידיעות ולנתק את הבידוד שבו חיו. זה היה גם אמצעי לארגון תנועות הנוער שהפכו לחלק חשוב בגטו
פעילות תנועות הנוער בגטאות
א.פעילות חינוכית ותרבותית – המדריכים העבירו פעולות בנושאים רבים יהודיים וציונים, כאשר העיניים היו נשואות תמיד לא"י. חברי התנועות המשיכו ללמוד את השפה העברית, העלו הצגות בעברית ושרו שירים בעברית
ב.עזרה הדדית בין חברים – מדי יום נאספו פירורי מזון ותרופות על מנת לעזור לנזקקים וחולים או כאלו שהיו רשומים ברשימות הגירוש והסתתרו. היה לכך ערך מוראלי. חברים בתנועה ידעו שהם לא לבד, אלא חלק מקבוצה ושיש מי שדואגים להם. כך למשל, ב'חזית הציונית' שילם כל חבר "מס" לתנועה: 10 גרם לחם, 5 גרם סוכר ו- 20 גרם מרגרינה. בתנאי התזונה בגטו הייתה זו הקרבה יוצאת דופן ובלתי נתפסת
ג.כתיבת עלונים ועיתוני קיר - בהתאם למסורת שהייתה קיימת לפני המלחמה, תנועות נוער רבות פרסמו (בצורה מחתרתית) עלונים ועיתוני קיר. העלון הראשון נכתב ידנית ואחר כך הודפס בחשאי וחולק לחברים
ד.פעילות במחתרות – תנועות הנוער היו הבסיס למחתרות שפעלו בגטאות. המבנה שלהן והמחויבות למטרה, יחד עם היותם של החברים צעירים תרמו לכך שהתנועות הובילו את ארגוני המחתרת, כמו למשל בגטו וורשה
דוגמה לפעולות חברי תנועות הנוער בלודז' (פולין)
קליטתם של חברים שגורשו אל הגטו - מסתיו 1941, גורשו אל הגטו יהודים רבים מגטאות בסביבה אשר חוסלו. הם הגיעו לגטו חסרי כל, ובמקרים רבים גם יתומים והדאגה להם הצילה רבים ונתנה להם תקווה
מאבק לשיפור תנאי העבודה - במאבק זה לקחו חלק בעיקר חברים בתנועת הנוער הקומוניסטית. עיקר הפעילות הייתה בשנים 1944-1943. סיסמתם של בני הנוער הייתה "עבוד לאט", כשהטענה הייתה: "אנחנו אוכלים מעט ולכן אנו עובדים לאט". החברים ארגנו שביתות רבות אותם הצליח רומקובסקי לשבור ביד קשה אך תרמו להעלאת המורל
חיי הדת בגטו
מיד לאחר כיבוש פולין החלו הנאצים במעשי הרס של כל סממן יהודי בפולין, כולל התעללות ביהודים חרדים, אותם היה קל לזהות בגלל לבושם. למרות כל זאת, השתדלו היהודים לשמור על המסורת, וקיום המצוות. היהודים הקפידו לשמור את השבת ולקיים את החגים במועדם המסורתי. דברים אלה לא פעם גררו מעשי התעללות והרס מצד הנאצים, וימי חג בגטו היו מועדים לפורענות
השפעת תנאי החיים בגטו על הפרט, המשפחה והחברה
מציאות החיים בגטאות השפיעה על קיומה ותפקודה של המשפחה. המעבר לגטו יצר שבר מבחינת סדרי חייה של המשפחה והן מבחינתו של היחיד בתוכה. את תפקיד ראש המשפחה תפסה פעמים רבות האישה, לאחר שגברים רבים נשלחו למחנות העבודה. לעתים חדלו הגברים מלתפקד בשל חוסר היכולת לקיים את משפחותיהם בתנאי הגטו, והנשים והילדים נטלו לעצמם את עול הקיום. המאבק להישרדות חייב את המשפחה בכלל ואת הנשים היהודיות בפרט להתמודדות יומיות עם הצורך בהשגת מזון, תחזוקת הבית וטיפול בילדים. נשים עמדו שעות ארוכות בתור לקבלת מזון . הם ניסו לדאוג לכך שלא כל המשפחה תגיע לחרפת רעב
עבור הילדים היה המעבר לגטו כרוך בהעדרן של מסגרות חינוך נורמאליות. בהוראת השלטון הנאצי נסגרו כל בתי הספר היהודיים בוורשה ובגטו הופעלו מסגרות חינוך בלתי חוקיות . רבים מהילדים עסקו בהישרדות ובהברחות מזון אל תוך הגטו. רבים מהם נתפסו בזמן ההברחות אך אחדים הצליחו להבריח מזון מהצד הארי ולקיים את משפחותיהם. היהודים הכלואים בגטאות ניהלו מאבק עיקש להישרדות. הניסיון היומיומי להחזיק מעמד ולשרוד היה במידה מסוימת תגובה אנושית טבעית
השרדות – "קידוש החיים" וביטוייו
לדבקות בחיים היה מימד מוסרי ודתי שהתמצה במושג "קידוש החיים". מושג זה מיוחס לרב ניסנבוים אשר אמר כי זאת שעה של "קידוש החיים" ולא קידוש השם במוות. ע"פ הרעיון היהודים חייבים לעשות הכל כדי להישאר בחיים ולשמור על צלם אנוש למרות התנאים הקשים בגטו. היטלר רצה לקחת את גופם של היהודים בשונה מהאויבים הקודמים שרצו לקחת את הנשמה והיהודים היו מוכנים למות בשביל זה . היהודים נאחזו בחיים
ביטויים לרעיון קידוש החיים
עזרה סוציאלית – בגטאות פעלו ועדי בתים . הם היו קבוצות של מתנדבים שהגישו עזרה לתושבי הגטו . הפעילו מטבחים ציבוריים , עזרה רפואית וטיפלו בילדים
ארכיונים ויומנים – יהודים רבים רצו להנציח בכתב את תקופת השואה . הם פחדו שאם ייעלם העם היהודי יעלם כל זכר למאבקו . לכן הם כתבו יומנים וזיכרונות והחביאו אותם במקומות שונים – בקבוקים , כדים וקופסאות . המחברים היו בני שכבות שונות של העם , סופרים , מורים , עיתונאים , פשוטי העם וילדים דוגמת אנה פרנק . בגטאות הוקמו מרכזים לאיסוף תעודות ומסמכים . הארכיון המפורסם שנוסד בגטו ורשה נקרא "עונג שבת"- הארכיון של רינגנבלום. אוסף של מסמכים שתיעדו את המתרחש בגטו, יומנים, ועיתונות מחתרתית אשר הוטמנו בכדים. חלקם ניצל
תנועות נוער – בגטאות רבים פעלו במחתרת ובגלוי תנועות נוער . הם היו מסגרת חברתית שבה מצא הילד מפלט ממציאות החיים הקשה . בתנועות הנוער עסקו בפעולות רבות - פעילות חברתית וחינוכית , ארגנו כיתות וקבוצות לימוד , הכשירו את חברי התנועה לעלות לארץ ישראל . התנועות יצרו ושמרו על קשר בין גטאות שהיו מנותקים מהעולם . שליחים העבירו מידע מגטו לגטו, בזכות פעילות זו קיבלו תושבי הגטו ידיעות בנושאים יהודיים וכלליים בזמן שנאסר עליהם להאזין לרדיו או לקרוא עיתון