המדיניות הנאצית נגד יהודי גרמניה בשנים 1933-1939
מטרת השלטון הנאצי הייתה להפוך את שטח הרייך לשטח "נקי מיהודים" (יודנריין), כלומר השלטון הנאצי מאז עלייתו ב-1933 ועד תחילת המלחמה ב - 1939, "מעודד" את הגירת היהודים מגרמניה
ניתן לחלק את דרכי ביצוע המדיניות כלפי היהודים בין השנים 1939-1933 ל-3 תקופות, כאשר כל תקופה מאופיינת בהסלמה במדיניות. יש להדגיש שקיים יחס ישר בין התחזקות השלטון הנאצי והתחזקות גרמניה הנאצית במישור הבינלאומי לבין ההסלמה במדיניות נגד יהודי גרמניה ואוסטריה [ב-1936 סיפח (אנשלוס) היטלר את אוסטריה והפכה לחלק בלתי נפרד של גרמניה]
מדיניות השלטון הנאצי נגד יהודי גרמניה מתחילה כבר עם עליית היטלר לשלטון
תקופה ראשונה 1935-1933
פגיעה כלכלית
o יום החרם (01.04.1933)- ב-1 באפריל 1933, יום שבת, התקיים יום החרם, שבו פשטו אנשי פלוגות האס.אה (S.A) על בתי עסק יהודיים. חיבלו בציוד ובסחורה, הכו וערכו פוגרומים נגד יהודים ברחובות. משמרות של אנשי SD הוצבו מחוץ לחנויות של יהודים אשר סומנו בצורה בולטת במגן דוד ומנעו כניסת לקוחות. כמו כן הופץ חומר תעמולה אנטישמי אשר בו הואשמו היהודים בפגיעה בכלכלת גרמניה ומשום כל נקרא הציבור הגרמני להחרים את העסקים של היהודים
מטרתו העיקרית של יום החרם הייתה לפגועה בכלכלת יהודי גרמניה. בשלב זה המטרה לא הושגה, כי הממשל הנאצי היה רק בראשיתו ולכן השפעתו על רוב הציבור הגרמני לא הייתה רבה. כמו כן כלכלת גרמניה עדיין נמצאה במשבר, דבר אשר בלם את החרם. כלכלת המדינה עדיין הייתה תלויה בקשרים כלכליים בינלאומיים שבחלק מהם היו בעלים ושותפים יהודים. אך החרם שימש כהפגנת כוחה של המפלגה כחלק ממדיניות השלטת טרור, הפחדה והרתעה
החוק "להחזרת (לשיקום) הפקידות המקצועית הלאומית על כנה" ("חוק הפקידות") 07.04.1933- כשבוע לאחר יום החרם נחקק "חוק הפקידות". דבר זה התאפשר בזכות "חוק ההסמכה" שהצליח היטלר להביא לחקיקתו כבר בחודש הראשון לעליית הנאצים לשלטון. על-פי חוק זה פקידים ועובדי ציבור הלא-ארים פוטרו ממשרותיהם במשרדי הממשלה. חוק זה לא היה רק נגד יהודי גרמניה, אך הוא פגע בעיקר ביהודים, כי יהודי גרמניה היוו כ- 12% מהשירות הציבורי
משמעותו של חוק הפקידות: החוק מהווה תקדים לחוקים ותקנות בעתיד. מאז חקיקת החוק ועד שנת 1935 החל תהליך הרחקת היהודים מכלכלת המדינה. יהודים פוטרו ממשרות: רפואה, עריכת דין, בנקאות, סופרים, עיתונאים,אומנים, מורים, מרצים וכ
תקופה שנייה 1938-1935
בידוד חברתי
שני חוקים עיקריים הקשורים במעמד היהודי ויעדם המרכזי בידוד חברתי של יהודי גרמניה, נחקקו בנירנברג חוקי נירנברג 15.09.1935-
"חוק אזרחות הרייך"- חוק זה מגדיר במפורש מי רשאי להיות אזרח בגרמניה. אזרח הוא אדם בעל דם גרמני (ארי) ורק הוא זכאי לזכויות פוליטיות מלאות. משמעות חוק זה: חוק זה עושה אבחנה בין "אזרח" לבין "נתין". לנתין אין זכות הצבעה והוא אינו יכול לכהן במשרות ציבוריות. חוק זה ממש את עיקרון עליונות המדינה ופולק
"החוק להגנת הדם והכבוד הגרמני"- חוק זה בא להגן על הגזע הארי. עפ"י חוק זה נאסרו כל יחסי קירבה, כולל יחסים אינטימיים בין היהודים לגרמנים ארים והעובר על חוק זה עובר עבירה פלילית. החוק אסר: נישואין בין יהודים לארים, יחסי מין, העסקת עוזרות בית גרמניות בבתים של יהודים, הנפת דגל גרמניה
משמעות חוק זה: מימוש עיקרון "תורת הגזע"
משמעותם של "חוקי נירנברג"
.ביטול האמנציפציה- חוקים אלה מבטלים את האמנציפציה שקיבלו יהודי גרמניה בסוף המאה ה-19. ביטול כל זכויותיהם הפוליטיות והאזרחיות והופכים את היהודים לנתינים משוללי זכויות
.מבחינה משפטית- חוקים אלה הם תקדים לחוקים ותקנות נוספות נגד יהודי גרמניה בהמשך
חוקים אלה הפכו את "תורת הגזע" לחוק במדינה
בעקבות חוקי נירנברג נאסר על היהודים להיכנס לגנים ציבוריים, לבקר במקומות מרפא,לבקר בבתי שעשועים. על היהודים היה להוסיף בתעודותיהם שמות עבריים- לגברים "ישראל" ולנשים "שרה", כמו כן סומנו דרכוניהם של היהודים באות J
תהליך אריזציה – מאז חוקי נירנברג החל תהליך האריזציה, שפירושו העברת הרכוש היהודי (עסקים עצמאיים) לבעלות גרמנית ארית
תקופה שלישית 1938 - 1939
מאז 1933 עליית המפלגה הנאצית לשלטון, ניתן להבחין בהקצנה במדיניות השלטון כלפי יהודי גרמניה. ככל שהשלטון הנאצי התבסס וכוחה הבינלאומי של גרמניה עלה כך הקצינה המדיניות נגד היהודים. השיא במדיניות האנטי-יהודית של השלטון הנאצי הוא באירוע המכונה ליל הבדולח
ליל הבדולח 10-9 נובמבר 1938- באוקטובר 1938 החלו הגרמנים בגרוש אלפי יהודים פולנים שהתגוררו בגרמניה. לעיר גבול פולנית, ז'בונשין, הגיעו כ-17 אלף מגורשים. שלטון פולין מנע את כניסתם בטענה כי מיהודים אלה נשללה אזרחות פולנית כשעזבו את פולין. נוצר מצב שבו המגורשים לא היה להם לאן ללכת ובכך הפכו לפליטים
בין המגורשים היה הזוג גרינשפן שכתבו מכתב לבנם, הרשל, על הסבל הקשה העובר עליהם. הרשל ,ששהה אז בפריס, החליט לנקום בגרמנים ע"י התנקשות בשגריר גרמניה בפריס. בעת ביצוע ההתנקשות נפגע יועץ השגרירות, ארנסט פון-רט, אשר יומיים לאחר ההתנקשות מת מפצעיו. כתגובה על כך בלילה בין ה-9 ל-10 לנובמבר 1938 השתוללו ברחבי גרמניה חבורות S.S ובריונים במעשי שוד והרס. מאות בתי כנסת נשרפו או נהרסו, עשרות חנויות עלו באש, עשרות בתים ודירות של יהודים הוצתו, מאות של חנויות נהרסו, חלונות הראווה נופצו קרוב ל-100 יהודים נהרגו. כ-30 אלף יהודים נאסרו במחנות ריכוז. על הקהילה היהודית הוטל עונש קולקטיבי בעקבות הפוגרום, הם נאלצו בעצמם לנקות את ההריסות ואף לשלם קנסות על הנזקים שנגרמו
משמעות אירועי ליל הבדולח
נקודת מפנה במדיניות האנטי –יהודית. מכאן מתחיל שלב האלימות הפיסית נגד היהודים
השלטון הגרמני ניסה להציג את האירועים כתגובה "ספונטנית" של אזרחי גרמניה לרצח הנציג הגרמני ע"י יהודי בפריס, אך ידוע כי מאורעות אלו תוכננו ואורגנו מראש ע"י השלטון
1938 היא שנת מפנה במדיניות נגד היהודים. בעקבות התחזקות גרמניה וחוסר התגובה של העולם יכול היטלר לפנות לאלימות שמטרתה להיפטר מהיהודים ולפגוע בהם. בשנה זו יש סדרת פגיעות ביהודים
רישום כל הרכוש היהודי
הוספת השמות ישראל ושרה לכל יהודי וחיובם להוסיף את jלדרכון אות