היהודים קיבלו את ה"הצהרה" בהתלהבות, וכינו את כורש "שליח האל" או "משיח". היהודים האמינו כי הצהרת כורש היא הוכחה לנבואות הנחמה, שבהן נאמר כי אלוהים לא עזב את עמו וכי הוא ישיב את היהודים לארצם ובית המקדש יבנה מחדש. חלקם של היהודים, כ-000 40, החליטו לחזור ליהודה. חזרת היהודים מבבל כונתה – שיבת ציון. רוב היהודים העדיפו להישאר בבבל בזכות התנאים המדיניים והכלכליים הטובים שהיו להם. יהודים אלו עזרו בתרומות של כסף, רכוש ובהמות לעולים, כדי לעזור להם להתבסס מחדש בארץ ישראל