בית המקדש כמרכז החיים היהודיים

מרכזיות בית המקדש בחיי העם

בשנת 515 לפני הספירה נחנך בירושלים בית המקדש השני. המקדש הפך למרכז החיים היהודי וירושלים הפכה לעיר מקדש. בשלושת הרגלים עלו יהודים מהארץ ומהגולה לירושלים

מעמד מיוחד לירושלים ולמקדש - לאחר בניין המקדש העניק המלך הפרסי מעמד מיוחד לירושלים ולמקדש. הוא פטר את המקדש והכוהנים ממיסים. השלטון הפרסי סייע בכסף למימון בניין ואחזקת בית המקדש. בנוסף לכוהנים שעסקו בקודש ובעבודת הקורבנות, עבדו במקדש גם הלויים, שעסקו בתחזוקת המקדש ובעבודות הפשוטות יותר. הכוהנים שקיבלו פטור מתשלום מס הפכו לשכבה החברתית העשירה

המקדש כמרכז דתי - לאחר הקמת המקדש הוא הפך למרכז הדת היהודית. במקדש התקיימה הקרבת הקורבנות ועבודת האלוהים. יהודים עלו למקדש בשלושת הרגלים והקריבו בו קורבנות. הקורבנות נועדו לכפר על החטאים של היהודים

המקדש כמרכז פוליטי - לאחר בניין המקדש הפכו הכוהנים למנהיגים החשובים בקרב היהודים בארץ ישראל. צאצאיי בית דוד איבדו

את עמדת ההנהגה. הכהן הגדול הפך למנהיגם של היהודים בארץ ישראל והוא נתפס גם כנציגם של היהודים אל מול השלטון פרסי וגורמים אחרים

המקדש כמרכז כלכלי - בהדרגה צבר המקדש עושר. בנוסף לכספים שהעביר השלטון הפרסי, עולי הרגל תרמו למקדש. על פי ההלכה היהודית חייב כל יהודי להעביר מחצית השקל כתרומה לבית המקדש. הכוהנים עלו במעמדם הכלכלי והפכו לעשירים. ירושלים עצמה שגשגה כי היא הייתה פטורה ממס והתפתחו בה שווקים רבים לצורך עולי הרגל שבאו לקיים את מצוות הקרבת הקורבנות או את מצוות העלייה לרגל

כיצד מבטאת מרכזיות בית המקדש בחיי שבי ציון את הזהות החדשה שבנו

שיבת ציון הביאה לחידוש הקשר של העם היהודי עם ארץ ישראל ובכך השפיעה על תולדות העם. שבי ציון הצליחו לחנוך את בית המקדש ולחדש בו את עבודת האלוהים. הקמת המקדש העניקה לירושלים עמדה מרכזית בעיני העם בארץ ישראל ובגולה. בית המקדש הופך למרכז החיים של שבי ציון וסמל לזהות שלהם