נחמיה - סמכויותיו ומעמדו

נחמיה בן חכליה היה שר המשקים של המלך הפרסי. הוא השתייך למעמד גבוה והיה מקורב למלך . כשר המשקים הוא עסק בנושאי כספים ובנושאים כלכליים ולכן היה אדם מעשי בעל כושר ארגון ותכנון

בשנת 445 לפני הספירה נחמיה עלה לארץ ישראל. כאשר הוא שמע על מצבם הקשה של העם היהודי ושל ירושלים, פנה נחמיה אל המלך וביקש שיאשר לו לעלות לארץ ישראל. המלך התיר לנחמיה לעלות בתנאי שישוב לפרס לאחר שיסיים את תפקידו

המלך הפרסי מינה את נחמיה לפחה של יהודה. נחמיה היה המושל של פחוות יהודה שבירתה הייתה ירושלים ותחת פיקודו עמדה יחידה צבאית

סמכויותיו

מונה לפחה של יהודה

קיבל אישור מהמלך לבנות את ירושלים , חומותיה ולבצרה

קיבל אישור לגבות מיסים לצרכי המלך ולצרכי תפקידו כפחה של יהודה

ההבדלים במנהיגות בין נחמיה לעזרא

עזרא ונחמיה היו שונים בהתנהגותם ובסגנונם. עזרא היה איש רוח ונחמיה היה איש מעשי שפעל במהירות ובתקיפות. עזרא עלה לארץ ישראל עם אלפי עולים ללא לווי צבא לעומתו נחמיה הגיע עם מעט עולים ויחידה צבאית. כאשר עזרא הגיע לירושלים וראה את המצב שלה הוא התאבל לעומתו נחמיה סייר בירושלים על מנת לראות את הבעיות שלה ולמצוא להן פתרון. עזרא הטיף לעם לשנות ולשפר את התנהגותו לעומת נחמיה שכפה את הוראותיו על העם. היריבים של עזרא ונחמיה הבינו מיד שנחמיה מסוכן יותר ולכן ההתנגדות לנחמיה הייתה חזקה יותר מאשר לעזרא

מטרות פעילות נחמיה בארץ , האמצעים והפעולות שנקט כדי לממש את מטרותיו

הגורמים לעלייתו של נחמיה – הנהגת הגולה הבינה כי כדי להשיג את המטרה של "זרע הקודש" עליה להתערב פעם נוספת באמצעות אדם מעשי המקורב למלך אשר מלווה ביחידה צבאית במטרה לעזור לעזרא להשליט את רעיון "זרע הקודש", לשקם את ירושלים מהריסותיה, לבנות את חומותיה ושעריה

פעולותיו של נחמיה

שיקום חומות ירושלים - לאחר שעלה לישראל נחמיה גילה שחומות ירושלים הרוסות. הוא החל להקים את החומות מחדש. בניית החומות נתקלה בהתנגדות המושלים של הפחוות שגבלו ביהודה, סנבלט השומרוני, טוביה העמוני וגשם הערבי. הם חששו מהתחזקותה של ירושלים ולכן ניסו לפגוע בבוניי החומה. נחמיה הציב חיילים שהגנו על הבונים והחומות החדשות הושלמו לאחר 52 ימי עבודה

חיזוקה של ירושלים - נחמיה הבין שיש צורך לחזק את העיר מבחינת כמות התושבים הגרים בה לכן הוא ביקש להגדיל את אוכלוסייתה של ירושלים. הוא ציווה על עשירית מתושבי יהודה לעבור לגור בירושלים. בכך בעצם הוא חיזק את ירושלים באופן משמעותי

שמירת אופייה היהודי של ירושלים - באמצעות החומות ניתן היה לפקח על הנכנסים לעיר. שערי העיר נסגרו בערב ובשבת הוצבה בשערים שמירה כדי למנוע מסוחרים לא יהודים להיכנס אליה ולסחור בה

נחמיה מתמודד עם הפערים בחברה- ביהודה היה מצב כלכלי קשה, עיקר המס הוטל על בני המעמדות הנמוכים ואילו האצילים ביהודה היו פטורים ממס. מצב זה הוביל לכך שרבים מבין פשוטי העם איבדו את אדמותיהם בגלל חובות לעשירים

נחמיה ביקש מהעשירים למחוק את החובות של העניים

נחמיה שכנע את העשירים להחזיר לעניים את האדמות שנלקחו בעקבות אי תשלום חובות ולשחרר את האיכרים שהפכו לעבדים בגלל חובותיהם

נחמיה נלחם בנישואי התערובת - נחמיה נאבק בתופעת נישואי התערובת. כמו עזרא, גם נחמיה, האמין בתפיסה הבדלנית, לפיה אסור ליהודים להינשא עם בני עמים אחרים. נחמיה סילק מבית המקדש כוהנים ולויים שנישאו לנשים נוכריות

חתימת האמנה - נחמיה כינס אסיפת עם מיוחדת בירושלים ובה חתם העם על האמנה . באמנה הבטיח העם לקיים את המצוות, לשמור את השבת, לא להינשא בנישואי תערובת, לתרום כספים לפעילות המקדש ולקיים את שנת השמיטה מדי שבע שנים. האמנה הייתה מעין חוק של היהודים בפחוות יהודה

כיצד מבטאות פעולותיו של נחמיה את הניסיון לעיצוב הזהות היהודית בימי שיבת ציון

השינויים שהנהיג נחמיה היו בסיס לתחייתו הרוחנית דתית של היישוב היהודי ביהודה. נחמיה האמין שהעם צריך להיבדל מהעמים שמסביב ועליהם לקיים את התורה . המפעל של נחמיה בדבר "קהילת אמנה" בא להשלים ולחזק את המפעל שהתחיל עזרא בדבר -

זרע הקודש

המתנגדים לפעולותיו והמניעים שלהם

המתנגדים לנחמיה היו מתוך יהודה ומחוצה לה. התושבים מהמעמד הגבוה והחשוב ביהודה התנגדו לפעולותיו של נחמיה כי הוא ביקש מהם להחזיר שדות לתושבים ולותר להם על הלוואות שקבלו. לנחמיה היו המתנגדים גם מקרב העמים השכנים ולכך היו כמה סיבות עיקריות

א. התחזקות ירושלים בחסות מלך פרס – המושלים השכנים חששו שיחסי הכוחות בארץ ישראל ישתנו לרעתם ומעמדם יפגע

ב. פגיעה בשכבה מהמעמד הגבוה ביהודה – נחמיה הפך לפחה של יהודה מטעם המלך ולכן הוא פעל באופן עצמאי מול שכבת אוכלוסייה זו, לכן מעמדם ומעמד הכוהנים ירד. גירוש הנשים הנוכריות פגע קשות בקשרים בין שכבת המעמד הגבוה לבין הנהגת

העמים השכנים . השינויים החברתיים פגעו באופן כלכלי בעשירי יהודה והם היו חייבים לבטל את השעבוד ולהחזיר אדמות

לאיכרים

ג. השקפות שונות – גישת נחמיה הייתה שעל היהודים ביהודה להיבדל מהעמים השכנים אך בני הממד הגבוה התייחסו באופן שונה לדת ישראל ולתורה וטענו שניתן לקרבם לדת ולהכליל אותם במסגרת העם היהודי

עיקרי האמנה והאופן שבו הם מבטאים את זהותו המתגבשת של העם בימי שיבת ציון

מפעלו של נחמיה הגיע לשיא בכינוס אסיפה גדולה . כינוס אסיפת העם הוביל לכריתת אמנה . המיוחד בטקס הזה הוא שכל אחד מהנוכחים באסיפה לקח חלק אישי בטקס ועבר "טיהור רוחני" אשר הכין אותו לקבל האמנה. משתתפי האסיפה התחייבו לקבל הקמת חברה של "זרע הקודש" המתבססת על קיום חוקי התורה. על האמנה חתמו 84 ראשי המשפחות הגדולות ונציגי המעמדות – הכוהנים, הלוויים ושאר בני ישראל. ניתן לחלק את האמנה לשלושה חלקים

א. מבוא – סקירה היסטורית של העם הכוללת תיאור של החסד שהעניק האל לעם ישראל ועל האופי המרדני של העם

ב. שמות החותמים על האמנה . בסה"כ 84 בתי אב חתמו על האמנה

ג. פירוט סעיפי האמנה

איסור נישואי תערובת

איסור מסחר בשבתות ובחגים

קיום שנת שמיטה ( אחת לשבע שנים )

תרומת השקל – בתקופת נחמיה תרומו שליש שקל

הבאת ביכורים לבית המקדש

מתן תרומות ומעשרות לעובדים בבית המקדש – כוהנים ולווים

דאגה לעבודת בית המקדש והספקת הצרכים הנחוצים – קורבנות , עצים , חלה וכדומה

משמעויות האמנה

א. החלה התורה שבעל פה בעם היהודי , האמנה יש חידוש בכך שהיא מכילה תקנות הנוגעות בחיי היומיום של התושבים ואת התקנון שאינן כתובות בתורה אבל נקבעו על ידי חכמים

ב. החלה מחויבות היחיד להחלטת אסיפת העם , היחיד מקבל על עצמו מרצונו לקיים את האמנה

המהפכה המוסרית - העם התקרב אל האל גם לא רק על ידי עבודת הכוהנים בבית המקדש אלא גם באמצעות התורה שכל אחד יכול וצריך לקרוא בה . עבודת האל אינה קשורה מעכשיו רק למקום אחד אלא היא יכולה להיעשות בכל מקום ולא רק בבית המקדש. השינויים שעזרא ונחמיה ביצעו מהוות בסיס לתחייתו הדתית רוחנית של היישוב ביהודה. המפעל של נחמיה " קהילת האמנה " מחזק את המפעל של עזרא - זרע הקודש

רפורמה בבית המקדש – אלישיב הכהן הגדול שלט באופן בלעדי על בית המקדש . הוא קיבל כספים והשקיע חלק מהם בעסקים של סוחרים גדולים , בעיקר מקרב הסוחרים הנוכריים . נחמיה התנגד לשלטון הבלעדי של אלישיב ולכן החזיר כוהנים ולווים לתפקידם ומינה בנוסף פקידים לעבודה בבית המקדש . בכך ,נחמיה , החליש את כוחו של אלישיב. המשמעות של הפעולות שלו הם

א. נחמיה הצטייר כאדם הדואג למלא אחר מצוות התורה

ב. נחמיה מחליש את הקשר בין הכהונה לעמים הנוכריים

שמירת השבת - בניית החומה בירושלים והצבת שערים אפשרו לנעול את השערים. נחמיה החליט לנעול את שערי העיר בשבתות על מנת למנוע את כניסת הרוכלים והסוחרים לעיר ובכך לשמור על קדושת השבת . המשמעות מכך הייתה

א. חיזוק מעמדו כשומר מצוות הדת

ב. פגיעה ביכולת הכלכלית של יריביו מבית ומבחוץ

גירוש נשים נוכריות – נחמיה הזדהה עם המדיניות של עזרא הסופר

א. הוא פגע במעמד החברתי הגבוה שנישאו לנשים נוכריות, ע"י כך נוצרו לו יריבים ומתנגדים

ב. הוא סייע במניעת התבוללות ושמירה על "זרע הקודש" וזכה לתמיכת פשוטי העם

ג. בעזרת הפסקת הנישואים עם נשים נוכריות והגירוש של האחרות הוא שמר על השפה העברית ועקר שפות אחרות בכך הוא זכה

לתמיכת פשוטי העם אך להתנגדות של המעמד הגבוה ביהודה ושל העמים השכנים