תפקיד הנציב וסמכויותיו
יהודה הפכה לפרובינקיה ובראשה עמד נציב שמינה הקיסר. הנציב ישב בקיסריה יחד עם מפקדת הצבא. לנציב היו סמכויות שביטאו את השעבוד של יהודה. הוא היה אחראי על הסדר הציבורי בעזרת הצבא שכלל חיילים שגייס מהאוכלוסייה ההלניסטית מסבסטיה וקיסריה. הנציב היה אחראי על גביית המיסים והוא עמד בראש המערכת המנהלית של הפרובינקיה. לנציב הייתה סמכות שיפוטית , הוא פיקח על חיי הדת : הוא מינה כוהנים , בידיו הופקדו בגדי הכוהן הגדול אך הכוהן הגדול המשיך להיות נציג העם לפני השלטונות
מאפייני שלטונם של הנציבים
תקופת הנציבים הראשונים (6-43) היית הנוחה ליהודים. רוב הנציבים כיבדו את המסורת היהודית. היו נציבים שניסו לפגוע בקודשי היהדות , הנציב פילאטוס ( 26 –36) שהכניס תמונות ודגלי צבא לירושלים ורצח יהודים כי התנגדו שהוא ייקח כסף מבית המקדש, הודח על ידי הנציב הסורי. הקיסר הרומי קליגולה ( 37-41) דרש מכל תושבי הקיסרות להציב את פסלו בביתי המקדש. הוראה זו בוטלה אך השאירה משקע מר בקרב היהודים. הגזירה של קליקולה יצרה אחידות של העם נגד השלטון הרומי
בתקופת הנציבים האחרונים (44-66) הם הפגינו שנאה כלפי היהודים. הם לקחו שוחד והיו תאבי בצע. היחס העוין שלהם בא לידי ביטוי בזלזול בחגי ישראל, בתמיכה באוכלוסייה הנוכרית העוינת את היהודים , בהטלת מיסים כבדים ובהחרמת אדמות . מהעול הכלכלי הכבד סבלו בעיקר באיכרים שאדמתם נלקחה מהם בגלל שלא הצליחו לעמוד בתשלומי המיסים. עושק ומעשי שחיתות של הנציבים והכוהנים הביא למתיחות חברתית קשה. בני המעמד הגבוה התעשרו על חשבון המעמדות הנמוכים
פעילות נגד תנועות משיחיות ומרידות - לחלק מהעם היו ציפיות משיחיות . הייתה תקווה להגעת משיח שיגאל את עם ישראל משלטונה המרושע של רומא. התסכול והייאוש מהמצב הקיים והתקווה המשיחית גרמו לכך שיקימו קבוצות קנאיות שיקרא למרד כנגד הרומאים. הנציבים הרומאים הגבירו את הפיקוח על התנועות המשיחיות ופעלו ביד קשה כנגד מנהיגי התנועות הללו והוציאו אותם להורג כדי שלא יעוררו תסיסה בעם כנגד שלטון רומא