ההכרזה על הקמת המדינה

הקמת צה"ל ופירוק המחתרות

הקמת צה"ל

הכרזת המדינה והמאבק הצבאי שעמד בפתח חייבו שינויים מרחיקי לכת במבנהו , בארגונו ובניהולו של הכוח הצבאי העברי . ברור הוא כי תנאי הכרחי לקיומה של מדינה ריבונית הוא קיומו של צבא ממלכתי אחד הסר למרותו של הדרג המדיני . הקמת צה"ל חייבה שני תנאים עיקריים

ארגון הלוחמים בחטיבות ובגדודים

פירוק כל המחתרות

ב 26 במאי פורסמה מטעם הממשלה הזמנית " פקודה מס' 4 " – הפקודה להקמת צה"ל. שר הביטחון הופקד על ביצועה , סעיפיה העיקריים של הפקודה קבעו

א. מוקם בזה צבא ההגנה לישראל , המורכב מחילות יבשה, חיל האוויר וחיל הים

ב. במצב חירום יונהג גיוס חובה לצה"ל על כל שורותיו , וגיל חייבי הגיוס יהיה כפי שנקבע מטעם הממשלה הזמנית

ג. כל אדם המשרת בצה"ל חייב להישבע אמונים למדינת ישראל , לחוקיה ולשלטונותיה המוסכמים

ד. נאסר על הקמתו או גיוסו של כוח מזוין מחוץ לצבא ההגנה לישראל

ב 1 ביוני 1948 הוקם צה"ל

נוסח השבועה

הנני נשבע(ת) ומתחייב(ת) בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעתו של צבא הגנה לישראל, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על ידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש את כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל

מבנה השבועה

השבועה נכתבה בכוונה ללא סימני פיסוק כלשהם על מנת להדגיש שהטקסט כולו הינו מקשה אחת, למרות שניתן לחלקו לשלושה חלקים

שבועת אמונים למדינת ישראל

קבלת עול משמעת צבא ההגנה לישראל

הקדשת כל הכוחות להגנה על חירות ישראל

פירוק מטה הפלמ"ח

הפלמ"ח היה זרוע של ההגנה , אם כי פיתח אופי ותרבות משלו . כאשר הוקם צה"ל פרץ ויכוח נוקב בין בן גוריון שרצה בפירוק הפלמ"ח לבין מפקד הפלמ"ח יגאל אלון שרצה בהמשך קיומו . יגאל אלון טען כי הפלמ"ח עיצב את רוח הקרב של צה"ל וניתן לקיימו בתוך צה"ל . הוא הדגיש כי תהיה זו טעות לבטל את מורשת הפלמ"ח המתקיימת בין הלוחמים , המפקדים וההווי המיוחד

ראש הממשלה בן גוריון לא אהב את הדגשת רוח האחווה המיוחדת בפלמ"ח , את היחס השוויוני כמעט בין חייל למפקד ואת יחסי האנוש הישירים . הוא ראה בפלמ"ח מעין ערבוב של תנועת נוער עם צבא , והאמין כי מורשת זו לא תוכל לעמוד בפני התקפת מדינות ערב . הוא ביקש לשבץ את מפקדי הפלמ"ח , שהיו קציני מטה מנוסים וקצינים אחרים בוגרי הצבא הבריטי , בתפקידים בכירים בצה"ל . בן גוריון שאף להביא לאחדות השורות ורצה למנוע את אפשרות קיומה של זרוע שתפעל באופן מובדל משאר חטיבות הצבא , ואשר מפקדיה באו ברובם משורות השמאל הציוני . הוא חשש מן ההשפעות הפוליטיות של קיום מטה נפרד לפלמ"ח שעלול להיות נאמן למפלגה פוליטית . מפקדי הפלמ"ח נטו לתמוך במפ"ם - מפלגת פועלים מאוחדת – שנוסדה בינואר 1948

המפלגה הייתה בגדר איחוד של השמאל הציוני ואליה השתייכו השומר הצעיר , אחדות העבודה ופועלי ציון . הוא הדגיש את הצורך בממלכתיות ובציות מוחלט להוראות הממשלה . אי ממלכתיות היא סכנה גדולה . הפלמ"ח פורק סופית רק בסוף 1948 , תהליך הפירוק נעשה בהדרגה , עכב התנגדות עזה לכך

פירוק המחתרות

עם הקמת המדינה תבע בן גוריון את ביטולם המוחלט של המחתרות . ביסוד תביעתו עמדה ההכרה כי במדינה ריבונית אין מקום לארגונים צבאיים נפרדים אלא לצבא אחד . המשך המצב הקיים עלול להוות איום על מרות הממשלה ולפגוע בסמכותה . כן עלול הדבר לפגוע ביכולת לעמוד מול הפלישה הערבית

הסכם גלילי – בגין – ב 1 ביוני 1948 נחתם הסכם בדבר פירוק אצ"ל בין ישראל גלילי , עוזרו הבכיר של שר הביטחון , למנחם בגין מפקד האצ"ל . בהסכם נקבע כי אצ"ל חדלה מלהתקיים וכי חברי האצ"ל שיתגייסו לצה"ל יופעלו בגדודים בתוך חטיבות הצבא . ההסכם לא כלל את כוחות האצ"ל בירושלים . סוכם בין השניים שתהליך הפירוק ימשך כחודש ימים ויושלם במשך יוני 1948 . במהלך חודש זה אכן צורפו אל צה"ל שלושה גדודים של אנשי האצ"ל , שפורקו בסוף יוני בפרשת אלטלנה , ואנשיה חוילו מחדש לצה"ל באופן אישי

ארגון הלח"י פורק במעמד רשמי ב 28 במאי , עם מתן הפקודה לפירוקו על ידי מפקדו נתן ילין מור . כמעט כל אנשי הלח"י צורפו ביוני 1948 לחטיבה 8 , לאחר שמפקד החטיבה יצחק שדה הסכים לקבלם , רובם צורפו לגדוד 89 שמפקדו היה משה דיין

רצח הרוזן ברנדוט , המתווך השבדי מטעם האו"ם , בירושלים בספטמבר 1948 הביא לפרוק הכפוי של הלח"י ואצ"ל בעיר

הקשיים בביצוע - פרשת אלטלנה

באמצע ההפוגה ב-22 ביוני 1948 פרץ משבר פנימי רציני בהסכם עם האצ"ל מה-1 ביוני 1948, התחייב האצ"ל שלא להביא עוד נשק מחו"ל. טענת האצ"ל- בהסכם- התחייב האצ"ל שלא לפעול, לא חל על כוחות האצ"ל בירושלים- אזור בינלאומי אשר לדבריו הנשק שבספינה מיועד להם וזה לא "בתחומי מדינת ישראל ובתחום ממשלת ישראל". טענת האצ"ל נסמכה על כך שבירושלים, שבאותה עת, עקב סיבות מדיניות, טרם הוכרזה עדיין כחלק ממדינת ישראל. לכן, הוסיף האצ"ל להתקיים כארגון צבאי עצמאי בירושלים

טענת בן גוריון-ראש הממשלה

נכזבה התקווה שעם הקמת צה"ל ושילובם בו של אנשי האצ"ל והלח"י, יבוא הקץ על המחלוקת שפילגה את הישוב טרם הכרזת המדינה, כאשר התברר כי ספינת נשק של האצ"ל אלטלנה מתקרבת לחופי הארץ

ממשלת ישראל ראתה בכך הפרת ההסכם מצד האצ"ל וגם הסתבכות מדינית עם האו"ם ביחס להסכם הפסקת האש שכלל איסור על הבאת נשק לארץ בתקופת ההפוגה. כשניסו אנשי אצ"ל לפרוק את הנשק בחוף כפר ויתקין, הציג צה"ל אולטימאטום לאצ"ל: חובה למסור את הנשק לצה"ל. האצ"ל סירב ופרץ עימות מזויין בו נגרמו לאצ"ל אבידות בנפש ואנשיו נאלצו להיכנע. למרות זאת, הצליחה הספינה להתחמק והפליגה לחוף תל אביב וניסתה לפרוק בו את הנשק. ראש הממשלה דוד בן גוריון נתן הוראה להפגיז את הספינה מול חופי ת"א והיא עלתה באש וטבעה על מטענה

מנחם בגין הכריז על ביטול ההסכם וביטל את פקודתו לאנשיו להתגייס לצה"ל, אך על מנת למנוע מלחמת אחים הוא חוזר בו כעבור ימים מספר, ביטל את הוראתו ואנשיו חזרו לשורות צה"ל כיחידים. הממשלה מצדה שחררה את אנשי האצ"ל שנעצרו בעימות. בין כה לכה והמועד שנקבע לסיום ההפוגה הגיע- המלחמה ממשיכה וצריך אחדות של כל הכוחות