בית השריון  מאת עידו ששון, דני רכט

כבר שנים שגייסות השריון מאומצים על ידי עיריית תל-אביב. ילדי העיר עוד זוכרים את חניון השריון שהתקיים בעבר מדי שנה בכיכר המדינה. ובשנת 1968 נקראה דרך חולון בדרום העיר: דרך חיל השריון. בתאריך 28 באוקטובר 1963, הונחה אבן הפינה לבית חיל השריון בשכונת יד אליהו. הבית ברחוב לוחמי גליפולי הוא הוסטל לאירוח חיילים שהוקם ביוזמת משרד הביטחון. המבנה, בתכנון אדריכל סם ברקאי (1898- 1975), הינו מסה מלבנית הכוללת שלוש קומות של חדרי מגורים, מונחת על גבי מסה שטוחה ורחבה בת קומה אחת, המשמשת את החללים הציבוריים במבנה.

בחלקו האחורי של המבנה תוכננה קומת עמודים המשתלבת עם הגן המקיף את המבנה. לראשונה השתמש בקורות בטון חשוף ובשילוב לבני סיליקט וטיח בהשלכה גסה (בדומה למבני ציבור אחרים בעיר בשנות השישים). זמן קצר לאחר השלמת המבנה נסגרה קומת העמודים וצורפה לאזור שטחי הציבור של ההוסטל. 

בית השריון נבנה בתוואי של ערוץ נחל אכזב לשעבר שניקז את קרקעות הסביבה אל ערוץ נחל אילון. לימים נקרא המקום לזכרו של הרמטכ"ל רב אלוף דוד אלעזר (1925-1976), תושב שכונת נווה אביבים: בית השריון ע"ש דדו. בשנת 2011 נוסף אגף נוסף למבנה המקורי.   

את השתלשלות הדברים מתאר ד"ר ניר מן בספרו 'הקריה בשנות כינונה 1948–1955' (ירושלים: כרמל והעמותה לחקר כוח המגן מייסודו של ישראל גלילי, 2012): הקמת בית השריון נקשרה למשא ומתן הממושך שניהלה עיריית תל-אביב–יפו עם מערכת הביטחון על פינוי המחנות הצבאיים מתחומי העיר. ראש העירייה, ישראל רוקח, פעל נמרצות להקמת גן העצמאות בשטחו של מחנה יונה על שפת הים (כיום שטח מלון הילטון). בדצמבר 1952 התנהל משא ומתן בין מפלגת הציונים הכלליים בהנהגת רוקח, ראש העירייה דאז, לבן-גוריון על הצטרפות המפלגה לקואליציה הממשלתית. בעקבות הצטרפות רוקח לקואליציה התחייבה הממשלה לפנות את מחנה יונה, אולם רק חלק משטח המחנה הצבאי פונה. במסגרת ה"כיסאות המוזיקליים" בהחלפת השטחים בין מערכת הביטחון לעירייה נמסר בית החולים 'הירקון' לצה"ל ביוני 1953, אולם מחנה יונה לא פונה. בסופו של דבר, בשנת 1961 החליטה העירייה לתקצב 200 אלף ל"י למימון הקמת 'בית השִריון' ברחוב גליפולי 51 בשכונת יד-אליהו כדי לאפשר את הפינוי הסופי של מחנה יונה.