אזכרה במלאת מאה שנה לפטירתו של הרב הראשי קראוס וילמוש בנימין זאב
בכו' בשבט 7 בפברואר חל יום הזכרון של כבוד רוממותו הרב הראשי של דברצן לשעבר. 100 שנה לפטירתו. ערב זיכרון ולימוד משותף בזום נערך בישראל. הזמינו גם אותי להשתתף אך לא היתה באפשרותי. שלחתי קטע ברכה בשפה העברית בוידאו בשם הנהלת הקהילה.
להלן בקצרה תולדות החיים של כבוד הרב הראשי:
קראוס וילמוש (1853-1921) או בשמו העברי בנימין זאב, נולד בחודש מרץ 1853 בכפר סולאד במחוז סומוגי, למשפחה דתית קשת יום . הוא איבד בגיל צעיר את אביו היקר. אמו דאגה כי מגיל צעיר ילמד לרבנות. מגיל צעיר עזב את בית הוריו והתחנך בישיבות בטאטא טאב ובפרישבורג ובכולם הצטיין. בפרישבורג קיבל הסמכה לרב. הוא לא הסתפק בכך ובואשרהיי קיבל הסמכה להוראה, אשר אפשרה לו מאוחר יותר להקים בית ספר בסאסרגן. שם הוא גם פגש את שותפתו לחיים,פולאק ברטה- בתו של הרב הראשי של סאס רגן הרב הילל פולאק-. כאן הוא קיבל הזמנה ב4 בינואר 1887 לשמש כרב האורתודוכסי של קישקונהאלש. בעיר זו כיהן 4 שנים לא התפלאנו שהעירייה נתנה לרב תעודת הוקרה מיוחדת על ידיעותיו ועשייתו למען התרבות ההונגרית.
בגלל ידיעותיו הנרחבות ,השכלתו המגוונת וידענותו הגדולה ביהדות, הרבה קהילות ביקשו שיכהן כרב הקהילה שלהם.
תקופת דור הזהב של קהילתינו (1890-1914) חלה בתקופת כהונתו של קראוס וילמוש – בנימין זאב, אשר הנהלת קהילתינו קראה לו מכס מושבו בקישקונהלאש לדברצן. האיש שלמד בישיבות בטאטא בטאב ובפרישבורג, אשר בזו האחרונה היה תלמידו של הכתב סופר ושם גם קיבל כתב הסמכתו לרב. בסאסרגען שימש כמ"מ מקום של הרב וכן שימש כמורה בבית הספר היהודי במקום. משם הגיע לקשקונהלאש ואז- לדברצן.
עזרה רבה ותמיכה קיבל הרב וילמוש קראוס מרעייתו ברטה, בתו של הרב הילל פאללאק, רבה של סאסרגן. באורח חייהם היוו מודל וזכו לכבוד והערכה מכל הקהילה.
אחרי בחירתו לכהונה בדברצן , שרת את הקהילה במשך 30 שנה עד ל4 בפברואר 1921, יום פטירתו, והוא בן 68 שנה.
בבית הקברות הספיד אותו דר' ברנשטיין בלה , רבה הראשי של נירטהזה, וליד הקבר ספדו לו בנו קראוס ליפוט ורבנים נוספים.
על אף ידענותו הרבה בהשכלה כללית , תרבות ואומנות, דבק באדיקות בדתו. נלחם בתקיפות נגד התנועה הרפורמית ביהדות ודבק בעקרונות הסטאטוס קוו.
הרב שאף תמיד להתמיד ברוח המסורת היהודית למרות כל הלכי הרוח החדשים שצצו בחברה.
תקופת כהונתו בת 30 השנה זכתה לכבוד והערכה מכולם. לא רק מחברי הקהילה אלא גם מקרב מנהיגי דתות אחרות. הם נכחו פעמים רבות בדרשות שנתן הרב בבית הכנסת, אותם נשא בשפה ההונגרית המליצית.
הוא היווה מקור בלתי נדלה של אהבה ונתינה. לא רק במילים אלא בעיקר גם במעשים. משפחתו הייתה מרובת ילדים וחייתה מאד בצמצום. למרות זאת דלת ביתו היתה תמיד פתוחה לנזקקים.
את ארון הקבורה שלו בנו מלוחות העץ של השולחן עליו האכיל את הנזקקים.
עד עצם היום הזה יש בקהילה זיכרון על כך שלא היה מקרה שהרב עבר ליד נזקק ברחוב מבלי לשאול לשלומו ולבדוק מה הוא צריך, ולדאוג לו לסיוע.
בתקופת כהונתו הוקם בשנת 1897 בית הכנסת הגדול ברחוב דיאק פרנץ ובשנת 1910 בית הכנסת ברח קאפולנאשי. כמו כן הוקם בית ספר תיכון לבנות והגימנסיה היהודית. כבוד הרב עמל קשה גם בתוך הקהילה וגם מחוצה לה , להקמת כל מוסדות הציבור הללו.
אחרי מותו של הרב מינתה הקהילה את בנו הרב קראוס ליפוט למ"מ הרב, עד לשנת 1923 , מועד הבחרו של הרב דר' שמואל שלזינגר
קרייזלר גאבור
