כפר הגרים בטרנסילבניה
קהילת גֵרִים בהרי הַקַרְפָטֹים בְּטַרְנִסִילוַוִניָה. TRANSILVANIA ( כיום ברומניה, לפני כן באוסטרו-הונגריה ).
.................................................................................................................................................................
BŐZÖDUJFALU בּ ו ז ו ד - א וּ ּי פ אַ ל וּ
בכפר נידח זה, בעמק פורה צר, שבשרשרת הרי-הקארפאטים בטרנסילווניה, היתה קהילה של עובדי אדמה ולוחמים אמיצים
מִשֵבֶט עתיק בעם ההונגרי, בְּשֵם סֵּ קֶ י (SZÉKELY ) אשר נדד לַמָקוֹם הזה, לפני יותר מאלף שנה, מִהָרֵי מוֹנְגוֹלִיַה שֶבְּאַסִיַה.
חלק מתושבי הכפר הזה השתייכו במשך מאות שנים לְכּת אַדְבֶעְנִטיסטִים (ADVENT ) והשתנו במרוצת הזמן ל-"שבַתָנִּיקִים"
( שוֹמְרֵי שַבָּת ), בהונגרית "SZOMBATOSOK " ( סוֹמְבַּטוֹשוֹק).
אחד מבני הכפר הזה היה היה מפקד צבאי מְהוּלָל, בשם PECSI SIMON (פֵּעצִ'י שמעון ) .
כ-"שַבָתְנִיק" אדוק , התחיל ללמוד ולנהתעמק ב-"טֵסְטַאֶמְט הישן " ובמנהגי הדת היהודית.
כנראה שבקרב היהודים המקומיים לא מצא הֵד למַאֲווַיָו ( או משום הפחד של היהודים מקנאת הכנסייה ) ולכן נדד האיש,
דרך טורקיה, לארצות אפריקה הצפונית, התחזה ליהודי ולמד שם תורה במשך 17 שנה בישיבות שונות שבארצות האלה.
בשובו למולדתו, הרביץ תורת ישראל בקרב עדתו ואף תרגם את סידור התפילה וספרי דינים ומנהגים לשפה ההונגרית.
בני הכפר שהצטרפו אליו , החלו לקיים את מצוות היהדות, בסתר, בעיקר תפילות וחגי ישראל.
גיור היה בלתי אפשרי במשטר ההונגרי הנוצרי האדוּק וגם הקהילות היהודיות שבאיזור לא רצו להסתכן בכך.
במשך כמה דורות נמשך המצב הזה של גויים כלפי חוץ ויהודים בסתר לִבם, עד שהכנסיה והשלטונות "עלו עליהם".
כשנוכחו לדעת לאיזה שלב הגיעו ה-ז'ידַנְדָנִים הפּוֹרְשִים, החלו הגזרות והרדיפות.
הגזרות הראשונות: כל משפחה של הכת הזו, חוייבה לבנות חדר נוסף בדירתה, למגורי "ז'אנְדָרְם" של הצבא, שתפקידו היה
לְפַקֵח על מעשיהם ועל התנהגוגם של אנשי העדה, בכל ימות השבוע ולדווח על כך לשלטונות.
הדוחות נשלחו , ע"י מושל המחוז, לבּודָפֶשְט וְּלִוינָה . נכתב בהם, בין היתר :
...."האנשים האלה היו "מִתְחָלִים בימי ששי ולא יצאו לעבודה בִּיְמֵי-שַבָּת וראשוןן. בימי שבת, משום שהיו שבתניקים (אמונה מוֶּתֶרת)
וביום ראשון, בגלל יום המנוחה הרשמי של המדינה.
- בכל שנה , בחודשים אוקטובר – נובמבר, נעלמו הגברים מִבֵּיתָּם ונאלמים - מספר ימים - בתוך הֶהָרִים, חוזרים ושוב נעלמים.
"עקבנו אחריהם וראינו אותם מתפללים , כמנהגם של היהודים". בימים אלה היו החגים של היהודים והם חגגו אותם בדרך שלהם.
- כשמת אחד מהם, קבעו את מועד הלווי-ה כמנהג המקום, מזמינים ארון מתים ומכניסים בו אבן גדולה ואדמה. סוגרים את הארון
במסמרים ומזמינים את הכומר, העורך את "תפילות האשכָּבָה" ומנהל את טכס הקבורה. אך בלילה, לפני כן, מגניבים את גופת
הנפטר מהבית, וקוברים אותה, בסתר, ליד עצים "מסומנים " ביער.
בשנים האחרונות, מֵתִּוּ מספר נשים צעירות של העדה מדלקת ריאות. ועדה שמונתה ע"י משרד הבריאות הממשלתית, חקרה וגילתה,
שהנשים הללו היו בין אלה שחוייבו מדי חודש בטבילה "ריטואלית" בבור מלא מים קרים. בחורף, קפאו המים. הנשים היו שוברות את
הקרח וטובלות. חלק מן הנשים הללו מתו, אח"כ, מדלקת ריאות. בעקבות הדו"ח הזה, נעלמו הנשים -פעם בחודש- מן הכפר, אל
העיירה הסמוכה SZENT -GYORGY וטבלו שם טבילה ריטואלית יהודית.
בעקבות הדוח הזה באה הפקודה מבודפשט: כל הגברים נעצרו והובאו לבית המשפט . הואשמו בבגידה ובמרידה. כל רכושם הוחרם.
החל הדיון בבית המשפט. השופט פנה אל ראשי העדה בדברי כיבּוּשִין וְהַטָפָה: האיך העזתם ועזבתם את המסורת המפוארת של
העם ההונגרי והלכתם שבי אחר בני-העם הבָּזוּי והמוְּשָפּל ביותר בעולם ? שובו לחיק הכנסיה והעם ההונגרי יקבל אתכם, באהבה.
רכושכם יוחזר ואיש לא יפגע בכם לרעה. אז קם ראש העדה, JOZSEF NAGY וביקש: כל רכושנו הוחרם. אבל אנו מבקשים רק
דבר אחד: לתת לנו לעבוד את אלוקנו בדרך שבחרנו בה...
השופט התרשם והתרגש מאד מן התשובה של זקן העדה ופסק:
"אלה דברים כנים ואמיתיים...עפ"י החוק של המדינה, אסור לפגוע בהם לרעה. ואז, בשנת 1885, הגיע השעה הגדולה:
כל הגברים של העדה הזאת נימולו וגויירו בגלוּי. המוהל היה תלמיד של ה-"כתב סופר" שגר בעיירה סמוכה וספר המוהל שבו רשימת
הנימולים נמצאים בידי בן-משפחה של המוהל הנ"ל, שגר כעת בחיפה.
לפני עריכת "הברית" הוזמנו ראשי העדה אל הבּישוֹף שפנה אל ראש העדה. לפי המסופָּר, שאל אותו:
"מילא הצעירים, מטורפים, אבל אתה זקן בן 62, איך אתה מוכן לְסַכֵּן עצמך וזקנים אחרים בניתוח הקשה הזה?
ענה הזקן: " גם את צוארי הייתי מוכן להניח תחת המאכלת, כפי שעשה זאת יצחק בנו של אברהם"....
לפני כ- 30 שנה קראתי מאמר על עדת הגרים הזאת. מחבר המאמר היה הרב קאופטייל, שגר אז בקרית-יובל, בירושלים.
הכרתי את הרב קאופטייל ואת משפחתו. שאלתי אותו אם הוא יודע
על צאצאיחם של בני העדה בארץ .
השיב לי, שכפי שידוע לו אחד הנכדים של JOSKA NAGY (ראש העדה דאז ...)
גר כעת בקרית ים שע"י חיפה.
רק לפני כשנה נזכרתי בכך, כשנתארחתי בבית אחותי, בקרית שמואל , שכונה סמוכה לקרית ים.
בשבת אחרי תהצהריים התפללתי מנחה בבית הכנסת של קרית ים א'.
שאלתי את הגבאי אם הוא שמע על תושב השכונה בשם NAGY ? השיב לי בחיוב אבל ביקש להמתין עד אחרי תפילת ערבית
של מוצאי- שבת ואז הוא יספר לו פרטים.
אחרי ההבדלה בבית הכנסת, הגבאי סגר את החלונות כיבה את החשמל וקרא לי לבוא אִתּוֹ אל אולם הכניסה לבית הכנסת.
הצביע על לוח זיכָּרוֹן לחללי ה- הגנה ושל צה"ל , תושבי השכונה.
בין השמות היה גם NAGY DAVID , חבר ה-"הגנה" לפני מלחמת השחרור. היה נכד או נין של ראש העדה דאז...ונקרא בשמו ...
קהילת זו היתה בת טיפוחו של הרב יחיאל יוסף קראוס, יוסי באצ'י, רבה של דיצ'ו והמחוז
וילי ביקר את תושבי הכפר בליווית יוסי באצ'י