אזכור הרב בספר " אהלי שם "  - גטליב שמואל

  מתוך NEMZETI GYASZ    

Dr. Rabbi Samuel Danzig, rabbi of the Sephardic community, who was active in the Zionist movement. He perished in Auschwitz in 1944.

מתוך האתר של ויזל

ב-1918 הקים במרמורש ועד לאומי יהודי. ועד זה ואחרים כמוהו נתמכו גם על ידי ממשלת רומניה. השר לענייני מיעוטים לאומיים בממשלת רומניה שלח מברק לעיריית סיגט ולמוסדות מדינה אחרים כתוצאה מפנייתו של ד"ר בלנק, ובו הודיע: "אני מכיר בחוקיות הקמת הוועד הלאומי היהודי".

אירוע בולט באותה התקופה היה כאשר גדוד אנטישמי הטיל ביום הכיפורים ב-1918 מצור על כל בתי הכנסת בסיגט, שהיו מלאים אז במתפללים צמים. השעה שנקבעה למצור הייתה שעת תפילת נעילה, כשהרוב המוחלט של המתפללים נמצא בבתי הכנסת. אז החלו יחידות הונגריות לצור על בתי הכנסת בטענה שהן מחפשות אחר עריקים יהודיים שנמלטו כביכול מהשירות הצבאי. קהל המתפללים מצא עצמו עומד לפני כידוני חיילים, שהוציאו את המתפללים מבית הכנסת לחצר ובדקו את זהותם תוך כדי שהם משפילים אותם. לבסוף, רב הקהילה ד"ר שמואל דנציג, שביחד עם בלנק עמד בראש התנועה הציונית הצעירה, אזר עוז ותוך כדי סיכון חייו ממש עבר את שרשרת החיילים והצליח להשיג אצל מושל המחוז (שלא ידע על המצור) את ביטולו. התברר שהקצינים שהיו אחראים על המצור היו מהחוגים האנטישמיים, שמספרם גדל והלך כתוצאה מהתבוסה במלחמה. הם הועמדו למשפט צבאי, ולמאורע היה הד רב בעיתונות.

מתוך פורום שורשים של אתר תפוז    http://sf.tapuz.co.il/shirshur-325-5349227.htm

 מתוך יידישע וועלד פארומס

נאך א אינטערעסאנטע זאך, די ספרדישע קהלה האט יארען שפעטער (שנת תרס"ו) אויפגענימען א רב הרב ד"ר שמואל בנימין דאנציג הי"ד. ער האט געהאט א זין "הלל דאנציג" וואס איז געווען זייער נאנט מיט ד"ר קאסטנער. (ביידע זענען געווען ציונים)

ווען עס האט זיך געהאנדעלט צי מ'זאל אריינלייגען רבינו מהר"י ט"ב זי"ע אין די קאסטנער ליסטע (געראטוועט צי ווערן פין די עמלקים ימ"ש), האט הלל דאנציג שטארק געשטיפט אז יא, אין האט געזאגט: אז אפילו זיין טאטע איז רב ביי די קהלה וואס איז געאסערט פין די טייטלבוימ'ס, אפ"ה "זיין טאטע האט עם געזאגט אז זיי זענען הייליגע מעטשען", וכן הוה כידוע.

אגב: ביי די קריג האט דער סיגעטער רב ר' זלמן לייב זצ"ל הי"ד געארבעט אינאיינעם מיט ר' שמואל בנימין אויף געוויסע הצלת נפשות ענינים.

תרגום חופשי מיידיש :

 ......דבר מעניין,  הקהילה הספרדית (1) - כעבור שָנִים - ( שנת תרס"ו ( בחרה רב, את הרב ד"ר שמואל בנימין דנציג הי"ד.

ׂהיה לו בן, "הלל דנציג" (2) שהיה מקורָב מאד אל ד"ר קאסטנער (3)  .  ( שניהם היו צִיוֹנִים ).

 בדיון על הכללת רבנו מהר"י ט"ב ( טייטלבוים ) זי"ע  ברשימת קאסטנר ( להצלתם מידי העמלקים ימ"ש ) , הלל דאנציג לחץ הרבה

 לכלול אותו, ואמר: למרות שאביו ( רבּי ש"ב דאנציג ) הוא רב בקהילה הַמּוּחרֶמֶת ע"י ה-טייטלבוימים  ( טייטעלבוים , משפחת  רבנים

 מִסִיִֶגט-סְאַטמאַר ), הוא ( אביו של הילל, הרב ש"ב דנציג ) אמר לו שרבני טייטלבוים הם "אנשים קדושים".

 אגב, בימי המלחמה (מלחמת העולם השנייה, לפני הגירוש להשמדה ) הרב ר' זלמן לייב זצ"ל הי"ד ( מקהילת החסידים ) פעל יחד עם

 ר' שמואל בנימין בְּעִנְיָנִים של הצלת נפשות. 

 (1)  כנראה שהשמות האחרים - שהיו מוּכָּרִים ע"י השלטונות - היו כבר "תפוסים". השם " קהילה ספרדית" היה כנראה "פנוי" .

 (2) הילל היה עסקן בכיר בְּשִכְבַת המנהיגות של מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) והיה פעיל המפלגה, בעיקר בֶּקֶרב דוברי הונגרית..

 (3) ד"ר קאסטנער (קַסְטְנֶר ) אִרְגֵן (בהסכמת הגרמנים),  הצלתם של עסקנים ציונים ושל אחרים  (ראה הערה מס' 4).

     שמעתי דעה (לא בדקתי) שהרב דנציג ומשפחתו נכללו ברשימת קסטנר ( בזכות פעילותו ומנהיגותו בתנועה הציונית )

     ונמחקו מהרשימה, בלי ידיעתו של הילל דאנציג...) עדות אחרת גורסת הוצע לרב דאנציג לעלות על רכבת קסטנר ולהינצל

    אך הוא סרב באומרו שהוא לא נוטש צאן מרעיתו

       "שַיֶיֶרת קאסטנער" היה נושא לוויכוח ציבורי אחרי השואה. אחת הטענות של המבקרים היתה שֶקַסַטְנֶר וחבריו הקרובים,

  ידעו מה צפוי ליהודים  בהונגריה והסתירו זאת מיהודים אחרים ובזכות זאת הגרמנים הסכימו ל-"רכבת ההצלה של קסטנר".

  (SIGET היתה בשנים 1940-1945 בשלטון של ההונגרים. הונגריה היתה אז  בִּבְרִית עם גרמניה הנאצית).

 (4) ברשימת קסטנר היו גם יהודים  - לא ציונים – אך עשירים. אולי, תמורת הכספים שנגבו מהם, למימון "מבצע ההצלה" הזאת.

      קסטנר נהרג בארץ, כנראה ע"י קנאי משארית הפליטה."

  אני מתנצל על טעויות בְּהֶסְבֵּרִים הנ"ל, משום שכתבתי אותם מתוך זִיכָּרוֹן קלוּש וִּמִהִתְרַשְמוִּתי האישית (בשעתו) מהויכוח הנ"ל. (וילי אורן)

מתוך רשימת שמות של פעילים ציוניים מסיגט

Veteran Zionist Lists- Names from Sighet

The veteran Zionists lists (of Hungary) were prepared during the years 1943-45 (most of the lists are from 1944) by the Zionist organizations in Israel and the U.S. . The lists were submitted to the immigration authorities in Turkey that was the main place from which visas and certificates for immigration to Israel were given to the war refugees and holocaust survivors. The information from which the lists were composed came from relatives in Israel and the U.S. . There are some 150- 200 lists, some contain several hundreds names and some several dozens. In total some 100,000 names are mentioned. The names below are only the ones reported as living in Sighet (Marmarossziget). The details for each entry are different for each list, some have only the person's name, title, age and place of residence. Other lists have the address, other family members (such as wife, children etc.). In many cases related families (having the same family name) that lived in other towns other than Sighet will also be mentioned. From my own experience I can say that the information in these lists is not always accurate. Abb.:

Danzig

Danzig Samuel Dr.

Danzig Samuel Dr. 1878

מתוך "מצבת קודש"

עדותו של הלל דנציג

למרות התנאים הקשים שאנשי פלוגות העבודה היו נתונים בהם, היו מהם שמצאו לעת ערב לאחר תום העבודה המפרכת זמן לעסוק בדברים שברומו של עולם. כך, למשל, תיאר הלל דנציג את שהתרחש בצריפים לאחר שעות העבודה:

באחד הבוקסים [צריפים] היו מתאספים מדי ערב בעלי האמונה הדתית. היו מתפללים או לומדים, בעוד שבבוקסים הסמוכים היו מתנהלים משחקי קלפים סוערים או שיחות חולין. בבוקס של היראים, לאור נר זעיר, היו הראשים נרכנים על דפים עבריים בלים. למדו בקול פרקי תנ"ך ומשניות מעלים ששרדו מן הבית או נמצאו בין עיי המפולת של ערים רוסיות, לרוב בדירותיהם החרבות של יהודים רוסיים שנטבחו או נמלטו על נפשם.

בתא אחר ניהלו הציונים והקומוניסטים ויכוחים אין סופיים על דרכה ועל עתידה של היהדות. בכל תא ניסו האנשים להמשיך, כביכול, באורח חייהם מן הבית. מתוך להט הוויכוחים שהיו מתמשכים עד לשעות המאוחרות של הלילה, ומבעד לאפלולית האורווה, היתה הנשמה ניבטת, כמו מבעד לחלון אפרורי, אל עולם הזיות של חיים שעברו ושל החיים העתידים לבוא. [...]

יש שלעת ערב הפכה האורווה לאולם הרצאות. דיירי "הבוקסים" נהרו אל המסדרון האמצעי ותפסו את מושביהם, כלומר התישבו על גזעי עצים, על ספסלים ועל ארגזים והמתינו ל"תכנית". התכנית היתה נעה מן הכבד אל הקל. פסיכיאטר נודע, ששימש כרופא בפלוגה, היה מרצה על מוזרויות הנפש תוך חיי החזית; מורה צעיר היה קורא מספרי הנביאים ומפרשם בהתלהבות; סוציאליסט ותיק נשא דברו על המפלה הקרובה של הפאשיזם, ואילו עיתונאי ציוני היה מנתח את שאלת הנצח של הגורל היהודי, כשהוא מצביע על נקודת אור של העתיד בארץ ישראל.

[הלל דנציג, בצל סוסים, עמ' 62]