דברים מפי חיים יהושע זאב
. מהו המקור של צירוף השמות 'יששכר-דב'?
'ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר'. אחרי יהודה שהקריב ראשון בזכות מעלת המלכות, הקריב יששכר שהיתה לו את מעלת התורה וכן את זכותו שהגה את הרעיון של קרבנות הנשיאים (ראה בשבט הלוי לחנוכה עמ' רכג ואילך).
גם במסע הדגלים (פרשת במדבר ובהעלתך) יששכר הוא השבט השני אחר יהודה.
בפסוקים רבים בתנ"ך מצאנו את הדוב כ'מלווהו' של האריה, למשל: גם את הארי גם הדוב הכה עבדך (שמואל א' יז); כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב (עמוס ה); ארי נוהם ודב שוקק (משלי כח); דב אורב הוא לי ארי במסתרים (איכה ג).
ונמצא שאם האריה הוא "מלך החיות", הדב הוא השני אחריו, "המשנה למלך". לכן השם דב נלווה לשם יששכר - שהוא שני ליהודה, המלך, המכונה "גור אריה יהודה".
בס"ד. ידוע שהבית יוסף מקשה מדוע מדליקים את הנר הראשון בכ"ה כסלו, הרי ביום הראשון עדיין לא היה נס כי השמן הספיק ללילה אחד. ואחד התירוצים שהוא מתרץ - שחילקו את השמן שבפך לשמונה חלקים ובכל לילה היו נותנים במנורה חלק אחד והיה דולק עד הבוקר ונמצא שבכל הלילות נעשה נס.
מקשה זקננו רבי בנימין וואלף רייכלש זצ"ל בספרו דברי התענוגים: אם לא היה להם מספיק שמן, היו צריכים לתת בלילה הראשון כנדרש ולקיים את המצוה כהלכתה לכל הפחות בלילה אחד וזה עדיף מאשר לחלק את כמות השמן לשמונה חלקים ולא לקיים את המצוה כהלכתה גם לא באחד מהם! כמו ששנינו במסכת מנחות (מד:): ר"ש אומר, אם היו להם פרים מרובים, ולא היו להם נסכים [כלומר לא היה להם מספיק כסף לקנות נסכים עבור כל הקרבנות], יביאו פר אחד ונסכו, ולא יקרבו כולן בלא נסכים.
מתרץ סבא זצ"ל בספרו מראה הבזק (עמ' קצה): שבמנורה נעשה נס בתוך נס, שבאמת הם רצו ליתן בתוכה כל השמן שבפך, להדליק לכל הפחות לילה אחד כמצוותו, אבל כאשר התחילו ליצוק לתוכה ויצקו לתוכה שמינית השמן שבפך, נעשה נס, שהמנורה התמלאה בשמן, וכן בליל שני, כיון שנתנו לתוכה חלק שני של שמינית הפך, נתמלאה המנורה שמן, וכן בכל לילה ולילה [ומסיים: שוב מצאתי כן אח"כ בפרי חדש, שכתב על קושיית ב"י שיכולים לתרץ כן, שע"י הנס נתחלק לשמונה. וברוך שכיוונתי]. נמצא שלא הם חילקו את השמן לשמונה חלקים, אלא מאליו נתחלק ע"י נס.