לחתונת אמיר - שרון ( הדברים לא נאמרו )
מנהג יהודי עתיק, הוא להתחיל דברי - ברכה בפסוק בפרשת השבוע .
כידוע, השבוע קוראים בפרשת " לך-לך " . בפרק י"ב פסוק י"ג אנו מוצאים,
שאברהם אבינו מבקש משרה אשתו,להתחזות לאחותו. "אמרי-נא אחותי את "
אמנם, אברהם נימק זאת בסכנה שהוא ייהרג ע"י מצרי שיחשוק בשרה היפה.
ובכל זאת נשאלת השאלה : האם זה מתאים לאברהם אבינו, שיטיל על אשת,ו לא לדבר אמת !
ישנן תשובות שונות, על השאלה הזאת. אחת מהן מובא בפירוש "הזוהר"
שמצטט בהקשר לכך את הפסוק " אמור לחכמה, אחותי את " (משלי ז' פסוק ד.)
הרב יעקב דושינסקי ז"ל, קרוב משפחתנו - Jeno שאחדים כאן ודאי זוכרים אותו
מסביר את כוונת הזוהר, בשני אופנים. אחד מהם:
..אמנם מבחינה גופנית הייתה שרה אשתו של אברהם, אבל רוחנית ונפשית הייתה כאחותו,
אחותו בהשקפת עולם, בחכמת החיים, בהליכות יום-יום.
זה יסוד חשוב בשלום בית של בני-הזוג. ע"י זה, נישואיהם איתנים ויציבים.
כמאמר חז"ל : איש ואשה, זָכוּ - שכינה ביניהם. וזו גם בִּרכָּתי - בִּרכָּתּנו !
לחליפין, בסעודה :
ישנה ברכה בעברית, המכוון לאשתו של מקבל הברכה.
זוהי הברכה : " לביתך " . דוגמא: שלום לך ולביתך. הכוונה : שלום לך ולאשתך.
בני ביתך, זו המשפחה. זאת ע"פ מאמרו של רבי יוסי : מימי לא קריתי לאשתי … אלא ביתי.
אברהם אבינו הוא הדמות המרכזית בפרשתנו ( לך לך ) ובפרשה שלאחריו ( וַיֵּרָא ) .
הוא זכה - במסורת שלנו - בתואר " חסד לאברהם " . ולא בכדי !
זה בזכות האוהל של אברהם, שהיה פתוח לארבע רחוחת השמים. להכנסת אורחים ולמעשה חסד.
אמירי, לא זכית להכיר את אפו ז"ל ומעט שנים זכית להכיר את אביך , אשר – אושי, זכרונו לברכה.
ואנחנו לא זכינו להכיר את אביה ז"ל של שרון ואת הבית בו היא גדלה.
אבל בטוח אני שהבחירה ההדדית התאימה למורשת הרוחנית של שניכם….
כשאני חושב על הבית בו גדל אמירי, מצטייר לנגד עיניי, כביתה של אניו זכרונה לברכה.
הבית של כרמלה, שמסרה אותו לידיה של אניו והיא נהגה בה במלוא התחושה שזה ביתהּ.
היא אהבה את כולכם אבל אמירי היה הקטן שזכה בפינוקה המלא.
מה גדולה הייתה תקוותה לראות אותך תחת החופה.
ומי יודע , אולי נשמתה ליוותה אתכם, יחד עם הנשמות של אושי וכרמלה, בחופת כלולותיכם…
ויחד בֵּרכו אתכם מרחוק….שהוא קרוב , קרוב- מקרוב…
ביתה של אניו ביתה של כרמלה ושל אושי ז"ל - הבית שבה גדלתם - היה בית של חסד.
בית של אהבת ישראל ושל ארץ ישראל. בית פתוח להכנסת אורחים ולאהבת האדם.
בהזדמנות אחרת ציטטתי את הדרשה של DUSCHINSKI JENO על ההבדל בין "ירושה"
לבין "מורשה" :
" ירושה " באה לאדם , לעשות בה, כחפצו.
" מורשה " מורשת אבות, מחייבת המשך ההורשה לדורות הבאים אחריו.
יהי רצון שתזכו לכך, מבנים ומנכדים , שבאים אחריכם , נאמנים למורשת האבות. אמן, כי"ר.