עדות מרדכי ביד ושם

"כשהגענו לאומשלאגפלץ – כבר היינו אז סגורים – שם התרחש לעינינו מחזה שכיום קשה להעלות אותו על הדעת. צריכים היינו לעבור בין צינורות. איני יודע לשם מה זה שימש להם – אם זה היה אמצעי עינויים סתם, או צריך היה לעבור את זה – איני יודע עד היום (כמו, להבדיל, המעבר בין הצינורות כאן בתור לאוטובוסים באגד). הלכה שם אשה, כולה עור ועצמות, עם עיניים נפוחות מרעב, צל אדם, עם ילד בידיה. וכשרדפו אלפי אנשים לתוך המעבר הצר, שרק שורה עורפית יכולה לעבור בו – נשמט לה הילד מהיד. כשנשמט לה הילד, היא נאחזה בצנורות אלה ועמדה בלחץ אלפי אנשים, והגרמנים עם קתות הכו לה על הידיים, ראינו כבר רק עצמות רסוקות, והיא המשיכה להאחז, וכל הזמן צעקה "מיין קינד!!!" והילד שכב על האדמה, מטר ממנה בלבד. עד שניגש גרמני, אדם מבוגר עם שער שיבה, לקח את הילד על הכידון ונתן לה ליד את הילד המת. אותו רגע היא פרצה בצחוק, יצאה מדעתה. נפלה – אז כשכבר כלו כוחותיה, ההמון שטף אותה דרס אותה"

מתוך דברים שאמר וילי אורן באזכרה לקהילת אוטבוצק

  מרדכי ז"ל

  איש יהודי היה...ושמו מרדכי. זה המקור של שמו. במגילת אסתר.

  איש יהודי היה מרדכי בן ר' יוסף דב. יוסף, בגימטריה "ציון"  =  156

  שתי האהבות של מרדכי: אהבת יוסף ואהבת ציון.

  אהבת יוסף, אהבת בית אבא, שלא חדל לזכור ולדבר עליו, ברטט של יגון ושל חרדת קודש.

  אהבת ציון, שעליה חלם מנעוריו ולמענה נלחם במסירות נפש, כשגופו ונפשו מקועקעים

  בצלקות של ימי האימה והגבורה.

  הוא נשא בליבו, כל חייו, את היגון האישי שלו ואת השכול האיום של כל עם ישראל.

  נדמה היה שלבו בוכה, גם כשפניו צוחקות וגם כאשר הבדיחות שכל כך היטיב לספר הצחיקו

  אותנו עד לדמעות. והוא נהנה שגרם ליהודי לצחוק...

  כפי שהוא אמר לנו לא פעם: כדי לשמח ילד יהודי, זה שווה לי כל העולם...

  שנים התהלך ערירי, אך מוקף חברים וידידים, שאהבו אותו וראו בו בן בית חביב בביתם.

  כזה היה לנו מרדכי..בשבילנו ,בשביל הילדים שלנו, שהוא ידע לשעשע אותם בלי סוף..

  כמה אהבת אותו. כמה אהבו אותו, הילדים והנכדים שלנו.

  כמה שמחנו שמצא נחמה רבה, באשה אוהבת נאמנה ומסורה שלא פעם אמר לנו עליה:

  "המלאך שלי". כמה יפה ונעים היה בביתם המטופח בחולון!

  וגם זה נקטע. מהר מדי. בשביל שניהם. בשביל כולנו.

  נזכור את מרדכי, את קורות חייו שסיפר לנו, על עצמו על משפחתו ועל עירו אוטבוצק.

  נזכור את הימים שבהם זכינו להיות יחד אתו, בחגים ובאירועים משפחתיים רבים.

  נזכור את אוטבוצק, שהכרנו רק מסיפוריו של מרדכי ושהוא זכה, דרך פלא לקבר הסמוך

  לאנדרטת הזיכרון. אחי היקרים מאוטבוצק, תודה לכם על שאפשרתם לי להגיד כמה מילים

על החבר הטוב שלי, שצמח בקרבכם