בית הילדים
בית הילדים ע"ש "רבי יצחק אייזיק הרצוג" , באלבא – יוליא / ( אפו ז"ל ) , ר' חיים זאב רוסמן
בתום מלחמת העולם השנים ברומניה, ( בח' אלול תש"ד ) חזרנו לביתנו, באלבא – יוליא, ממחבואנו ב- "בוידעם " של רפת, בכפר נידח
בדרומה של טרנסילווניה, לאחר שחרורנו ע"י " הצבא האדום " הסובייטי.
בימים ההם החלו "להתמסד" פעולות העזרה והסעד ליהודי רומניה, ע"י ארגונים שפעלו, לעתים במחתרת, גם בימים הקשים ביותר
של המלחמה, של הרדיפות, של הגזרות, של הגירושים ושל הרציחות ההמוניות שביצעו הרומנים, עד לפרישתם מהברית עם גרמניה,
ב – 23.8.1944.
בחסדי שמיים , נדחה – זמנית - הגירוש של היהודים מִחבלים אחדים ברומניה, ביניהם מטרנסילווניה הדרומית, שגירושם תוכנן
-בוועדת WANSEE - לשנת 1942 , למחנה ההשמדה ב- בֶּלְזֶץ, בקרבת טרֶבּלינקָה.
החורף של שנת תש"ה ( 1944/45 ) זכור בכינוי "חורף הָרָעֳב" בגין ההרס של כלכלת רומניה, ה- "מלקוח" של הנפט מבארות רומניה,
של היבול החקלאי והציוד של התעשייה הכבדה , ע"י הסובייטים , ע"ח הפיצויים ושלל המלחמה – בצדק - של המנצחים.
קומץ המשאבים שנותר בקהילות, לא השביע את רעבונם של הפליטים, האלמנות והיתומים ואת צרכי הציבור הדל במקומותיהם.
המוסדות המרכזיים של היהודים, בתמיכה כספית מוגבלת של הג'וינט, טיפלו – בין היתר – ביתומי הפוגרומים ביאסי (חבל מולדובה ),
בטרנסדניסטריה ( אוקראינה המערבית ) ובמקומות האחרים, שהיו תחת השלטון הרומני הפשיסטי , ימ"ש.
סכנה רוחנית איימה על הנוער היהודי, שרידי השואה, בגין הפעילות של "הנוער הדמוקרטי" (הקומוניסטי),שגייסם לתנועתם , במסווה
של "אחוות העמים". בקרב הפעילים שלהם היו לא מעט יהודים, רבים באמונה תמימה, אחרים משום היתרונות שהעניקה "המפלגה".
בעיר אראד, הוקמה ישיבה קטנה והראשונה באירופא המשוחררת דאז, שקלטה תלמידים מעטים, ניצולי השואה, מרומניה ומהונגריה.[1]
תנועות הנוער הציוניות[2] ושל אגו"י, היו מעוניניות בקליטתם של הילדים לשורותיהם ונענו ברצון לקריאת המוסדות, להקים בתי ילדים
משלהם, אף שלא היה – בינתיים – כל מקור ( פרט להבטחות ולתקוות ) למימון הקמתם והחזקתם. הג'וינט, החל לתמוך במוסדות אלה,
לאחר הפעלתם, באמצעותם של " מרכז החלוץ" ושל הנהגת תנועת-הנוער בכל מפלגה.
בית הילדים ב – אלבא יוליא, נועד לקליטתם של ילדי יאש, טראנסניסטריה ומערים אחרים והוקם, מטעם ארגון בני – עקיבא, ביזמה
ובפעילות משותפת שלי עם יעקב כתבן, שהיה משרידי הקהילה בצ'רנוביץ והגיע שבע נדודים - בתום המלחמה - לאלבא יוליא.
המוסד נקרא ע"ש הרב יצחק אייזיק הרצוג זצ"ל, הרב הראשי של א"י, שהקים קרן להצלתם של יתומי ישראל, שרידי השואה.
אבל כאמור, בית הילדים היה מחוסר כל אמצעים כספיים בהיווסדו, מלבד המסירות של היוזמים הצעירים והאמונה בייעודם וביכולתם
לארגן את שארית הפליט ולהעלותם לא"י. המרא דאתרא, מורי ורבי הרב משה אליעזר קראוס זצ"ל, בירך על הקמת המוסד, בנו ובנותיו
התנדבו לפעולות הדרכה במוסד. מבין חברי הסניף הנוספים שהתנדבו בבית הילדים , זכורים לי – לצערי – רק שניים : ראובן איינהורן ז"ל
ויבלט"א, חיים שטיינמץ ( שחק ). מבין הצוות הקבוע של המדריכים (בהתנדבות) זכורים לי: אהרן כהן ז"ל, פסי רוסמן (פנינה כתבן) ע"ה
ויבלט"א: יהודית הירש (רייך), ריטה פרידמן (קווה), יפה פיירשטיין (בלהה רנד) קוקה אפשטיין (מרים גרשלר) ופֶּפִּי ברקוביץ' ( פ' פוקס ).
יעקב כתבן קיבל על עצמו את הניהול של בית הילדים ועשה את מלאכתו בחכמה ובכישרון רב, אהוב על הילדים ונערץ ע"י צוות המדריכים.
חניכי המוסד עלו ארצה ביחד, למדו ב–מקוה ישראל, מלאו תפקידים חשובים במדינה ולא שכחו להזמיו אותנו לפגישות המחזור שלהם…
אפו ז"ל היה יליד המקום , רבים - אף שלא מבני ברית – הכירו אותו והוקירו את כשרונותיו ואת תכונותיו. לא מעטים זכרו "טובות"
קטנות שקבלו, במשך השנים , מהיהודי החכם והצנוע, קצין - צבא לשעבר, שרבים פנו אליו ונהנו מנסיונו ומקשריו הטובים בעיר.
ידע שלש שפות על בוריין והיה לו כתב יד יפה מאד. פנו אליו, שיכתוב עבורם בקשות לרשויות השונות או שישתדל לטובתם ….
באו לשאול בעצתו, בעניני מסחר, לחוות דעתו בעסקי כרמים ויינות, נושא שבו נחשב למומחה או למדוד את תכולת האלכוהול ביין
או ביי"ש, במכשיר חדיש שהביא מוינה, מכשיר בשם " MALIGAND " שכנראה היה היחידי בעירנו …. והכל, ללא תמורה וברוח טובה.
לא הפליא אותנו , שכאשר הגבילו את היהודים בקניית מצרכי מזון בשוק וקבעו את מנת הלחם והקמח של היהודים ל- % 50 מהמנה
המוקצבת לנוצרים, הביאו לנו כפריים אחדים בהיחבא , עופות , קמח, ירקות ופירות מתוצרת משקיהם. ביניהם, אני זוכר כומר רומני ,
וחקלאי גרמני (SACS ) מאחד הכפרים, שבניו התנדבו ל -WEHRMACHT, ( הצבא הגרמני), מנהל של בי"ס עירוני גדול "קנה" את מפעל
מי - הסודה של אפו ז"ל אבל המשיך "להעסיק" אותו כמנהל המפעל. זאת ללא כל תמורה. בלילות היה מזמין את אפולביתו, להאזין
יחד לשידורי ה – .C . B .B ברומנית. (נאסר על היהודים להחזיק מקלט רדיו בביתם)…דידים אלה ואחרים הסתכנו הרבה במעשים כנ"ל.
לא היינו עשירים אך לא סבלנו מחסור. לאפו ז"ל היו, כנראה, חסכונות ובעיקר תבונה רבה בכלכלת המשפחה , ע"פ מאמר חז"ל שהיה
שגור בפיו: " איזהו חכם, הרואה את הנולד ". בימים הקשים ביותר, מצא את האפשרות לשלוח חבילות מזון, למשפחות במצוקה,
בעירנו ואף בערים אחרות . זכות גדולה התגלגלה לידי, להיות שליחו לדבר מצוה…. הכל בשקט ובצנעה האפיינית לוואלוויש רוזמן…
כשסיפרתי לאפו ז"ל על הצעתי להקים את בית – הילדים באלבא – יוליא, בירך על הרעיון אך הזהיר אותי שהדבר יהי' על חשבון
הלימודים שלי. צדק. לא הבטיח עזרתו. ידעתי שיסייע לנו הרבה, בעת הצורך. היה ממעט לדבר, כמאמרם ז"ל: אמור מעט ועשה הרבה..
סמכתי גם על הקשרים הטובים שלו עם אנשי הרשות, אלה שעדיין לא הוחלפו ע"י המשטר הקומוניסטי. ההפתעה הראשונה שלנו הייתה,
קבלת הבניינים הריקים של ביה"ס הגרמני לשעבר, שהוחרם בתום המלחמה. האיגוד המקצועי השתלט על הבנינים, שנשארו ללא שימוש.
לא שאלנו איך ומה …. שמחנו שקיבלנו קורת גג עבור בית - הילדים. אחד ממכריו הוותיקים של אפו ז"ל היה ד"ר דאראמוש, הרופא
המחוזי… בית החולים העירוני ( הממשלתי ?) תרם לבית הילדים את המיטות ואת המזרונים הישנים שנשמרו, כנראה, לשעת – חירום.
ציוד מיושן, אבל בשבילנו זו הייתה התחלה טובה… אינני זוכר מנין הגיעו השלחנות והספסלים , לחדר האוכל, משומשים ורעועים למדי.
אח"כ, הסירים החדשים וכלי אוכל ותנור גדול …. ( גם יעקב כתבן אינו זוכר מניין הגיעו כל הציוד הזה לבית הילדים ) [3]
הגיע הקבוצה הראשונה של הילדים. יעקב השיג , מדי פעם, סכומי כסף קטנים מהקהילה, אך זה היה מעט מזעיר. כספי הג'וינט, לא
נתקבלו עדיין. הילדים היו רעבים. אפו ז"ל ידע זאת. החל לנסוע, בעגלת הפלטפורמה ( עגלת משא ששימש להובלת ארגזים של מי סודה )
ליריד השבועי והביא לבית הילדים כמויות של פירות, ירקות, ביצים ועופות. איש לא שאל אותו מי שילם תמורתם. הכל היה מובן, לכל.
הפסיק לספק מצרכים, כשהמוסד החל לקבל את כספי התמיכה של ה – ג'וינט.
[1] בישיבה למדו בשנת תש"י 80-100 תלמידים.
[2] תנועות הנוער הציוניות פעלו במחתרת , גם בימי המלחמה . בתקופה זו הפליגו מרומניה, 29 ספינות מעפילים לא"י , שתיים מהן הוטבעו , ע"י הסובייטים, בלב - ים :
"מפקור" כ –330 נפש, סטרומה כ – 769 נפש, הי"ד.
[3] כעבור שנה וחצי, בערך, הוטל עלי להקים הכשרות, של בני עקיבא. אחת מהן באלבא יוליא, לחברי התנועה מהונגריה, שיצאתי לקבל אותם בגבול
יוגוסלביה. אפו ז"ל פעל שוב , כדרכו,והקל עלינו מאד, את הקמתו של "קיבוץ ההכשרה" . השני הוקם בדיצ'וסנטמרטון ( כיום TARNAVENI ) .
המרא דאתרא , דודי הרב יחיאל יוסף קראוס זצ"ל, השיג עבורנו חלק מהבנין הגדול של הממשל המחוזי ( שהועבר לבלאז' ) , לקח אותי לחנות גדולה
של כלי בית, בבעלות יהודית ולאחר שיחה ביניהם, נתבקשתי להגיש את רשימת הכלים ( סירים, מחבתות, צלחות קנקנים וכוסות, כל הדרוש לקבוצה
הראשונה של 25 חברים שפתחו את קיבוץ ההכשרה במקום. משם, נסענו בכרכרה אל בית החרושת הגדול לזכוכית (ביה"ח NITROGEN). מנהלו היה יהודי צעיר שקיבל את פני הרב, בכבוד רב. אף שהטיל ספק בתועלת שבדבר, הסכים להעסיק את כל הבחורים, כפועלים במפעלו ואף סיפק לנו את הקש למילוי שקי - המזרונים שלנו..
כעבור שנה, הוקם בעזרתו של הרב קראוס, הכשרה נוספת בקרבת העיר, בחוה של יהודי, בכפר ADAMUS. הפעם לא הייתי מעורב בדבר. לא היה צורך.
