בספר מראה הבזק מהרב הגאון הצדיק רבי בנימין זאב קרויס זצ"ל אב"ד דברצן מובא בחלק התולדות, בפרק תורה וחסד עמ' 39, סיפור אופייני למעשי הצדקה של סבינו הרב קרויס זצ"ל, 'אשר טרף נפשו ומסר כבודו הונו גופו וכל אשר לו לטובת עם ה' זרע ישראל וקדושו' (עפ"י נוסח מצבתו). וכך מסופר שם:
יהודי מבני דברצן נכנס פעם בבהלה לביתו של ראש הקהל, וסיפר לו את אשר שמע מהמנהל הנכרי של 'בית העבוט' (שהעניק הלוואות תמורת משכונות נכבדים) לאמור: "הרב שלכם נמצא במצב כלכלי קשה… אמש, כשנכנסתי למשרדי, הראה לי הפקיד את מעיל הפרווה של הרב, אשר ביקש בעד המשכון הלוואה בסכום נכבד ביותר…"
בירור קצר העלה, כי יהודי התדפק על פתחו של רבנו, תינה בפניו את מצוקתו וכיצד הוא חושב להחלץ ממנה, אם יתאפשר לו ללוות ממאן-דהו הלוואה הגונה. כיון שברשותו של הרב לא היה את הסכום הנדרש, לא התמהמה, נטל את מעיל-השרד המפואר ביותר שלו ומשכנו.
אף אנו נענה ונאמר 'בדרך צחות', כי גמילות-חסד זאת הריהי של 'צדיק ללא פעלץ' ['צדיק בפעלץ' – כינוי ל"צדיק" המחמם עצמו בפרוותו…].
* * *
בספר תפארת בנים 'על קיצור שולחן ערוך דינים ומנהגים וסיפורי צדיקים' מאת הגה"צ רבי בונם יואל טויסיג האדמו"ר ממאטרסדורף זצ"ל מובא הסיפור בתוספת מרובה, וזה לשונו (בהלכות צדקה סימן לד עמ' רמא):
סיפר הרב יואל אופנהיים ז"ל, שדודו הרב בנימין זאב קרויס זצ"ל (בעל מחבר ספר מראה הבזק) היה אב"ד דברצין מטעם הקהילה של שטאטוסקווי והרב שלמה צבי הכהן שטרסר זצ"ל היה הרב מטעם הקהילה האורטודוקסית.
לימים הגיע לעיר יהודי לאסוף כספים למטרה חשובה מאד, הלכו שני הרבנים יחדיו לאסוף כסף למטרה זו (אנשיו של הרב קרויס היו גבירים). באותו יום הגיע יהודי נוסף לאסוף כספים למטרה חשובה ביותר, ולכן שוב הלכו שני הרבנים באותו יום לאסוף כספים. כאשר חזרו לביתם, הגיע אדם שלישי עם מקרה נחוץ אף יותר משני המקרים שלפניו. הרב קרויס הרגיש שאינו מסוגל ללכת פעם שלישית באותו יום לאותם האנשים, לכן הלך לחנות ומישכן את מעילו, על מנת לעזור לנצרך השלישי. בעל החנות, כאשר סיכם את החשבו היומי של ההכנסות וההוצאות, יחד עם פקידיו, ספרו לו שהרב בא למשכן את מעילו. נרעש בעל החנות ולא היה יכול לעכל זאת, שהרב יגיע למצב כזה שיצטרך למשכן את מעילו, הלך 'והרעיש' את הקהילה על זה. לאחר בירור נודע שהרב לא היה מסוגל ללכת פעם שלישית באותו יום לאסוף כסף, לכן הלך ומישכן את מעילו.