מתוך "ישע שלנו" גליון 271

במסעו לא"י , בשנת 1905- באניית "טליה", הרב ב"ז קרויס יזם מגבית בקרב הנוסעים, לשם תרומות למוסדות בארץ.

 הסכום שנאסף במגבית זו היה  7000 "פרנקים-זהב". 4000 פרנקים נתרמו למוסדות שונים בירושלים ובחברון.  

 בביקורם ב-מוצא, תרמו את היתרה בסך 3000 פרנקים, לבניית בית כנסת במקום הזה.

 מקבלי הכסף התחייבו לרשום  כתובת על התרומה הזאת, בתוך בית הכנסת שייבנה. מנהיגי הקהילה "שכחו" הבטחתם זו

 אבל העובדה נכתבה במקורות שונים על תולדות המקום ונשמרה בזכרונות המשפחה.

  ועדה בשם המשפחה דרשה לפני מספר שנים , מהנהלת בית הכנסת, לקיים את ההבטחה הנ"ל.

 הנהלת המוסד הסכימה לציין את התרומה הנ"ל, בלוח שיותקן בבית הכנסת, אך לא הושג הסכם בדבר הנוסח של הכתובת הנ"ל.

  ובלוח הזה נכתב:  "בית כנסת במוצא" ולא " בית הכנסת הזה", כפי שדרשנו..

 יש לנו הסבר לעובדה זו, אך לא נפרסם זאת, מפני "לשון- הרע." .........  

מתוך כתבה של מדריך הטיולים אליעזר היון על בית הכנסת

סיור החודש: בית הכנסת העתיק - מוצא

מאת אליעזר היון   

כל מי שנוסע לירושלים, וממנה, חולף על פני היישוב העתיק מוצא. מעטים מבחינים במבנה משופץ הנמצא מעבר לשולי הכביש. מעטים עוד יותר יודעים שהבנין הדו קומתי הוא בית הכנסת העתיק של מוצא. 

מהו סיפורו של בית הכנסת העתיק? ומהו בכלל מסתתר מאחרוי היישוב הכל כך עתיק הזה- מוצא? 'את מוצא שכחו בסיבוב מוצא' אומר לנו בחיוך אמיר כהן דור שלישי למתיישבי מוצא, מלווה ומדריך במקום, כאשר אנו ישובים באולם התת קרקעי הנמצא מתחת לבית הכנסת. 'אילו רק היו יודעים כמה סיפורים, הרפתקאות, ומעשי גבורה שזורים בין המבנים העתיקים והשרידים הפזורים ברחבי היישוב'.  

מוצא מוזכרת לראשונה [תחת השם מוצה] בתנ"ך, בספר יהושע. שם היא מתוארת, גיאוגרפית, כחלק מנחלת שבט בנימין. ארכיאולוגים שחקרו את אדמותיה של מוצא מצאו כי היישוב היה מחסן המזון המרכזי, ה'אסם', של ירושלים בעת העתיקה. את ממצאיהם הם מבססים על גילוי של 38 ממגורות שנחשפו במקום ועל שפע מעיינותיה של מוצא. מוצא מוזכרת גם בשל ערבותיה המפורסמות –'ערבות מוצא' המוזכרות במשנה בהקשר לחג הסוכות. 

סיפור מוצא בעת החדשה מתחיל ב1860. באותה תקופה גרו יהודים בארץ ישראל רק בארבע ערים, ירושלים, טבריה, עכו,. וצפת, המכונות 'הערים הקדושות'. באותה תקופה נפל דבר בשכונת משכנות שאננים [השכונה הראשונה מחוץ לחומות ירושלים]: משפחות יהודה וילין השתדכו. באותה תקופה נישואים של עדה ממוצא מזרחי [יהודה הבגדדית] למשפחה אשכנזית [ילין מפולין] היו תקדים שהיה לגמרי לא מקובל. משפחות המחותנים החליטו לעשות צעד אמיץ נוסף: הם החליטו לרכוש אדמה חקלאית מחוץ לירושלים במרחק של שבעה קילומטרים שהיו מרחק עצום באותה תקופה. 

כאשר החלו המתיישבים האמיצים לחפור באדמה נחשף לעיניהם אוצר אמיתי: אולם גדול ולצידו באר מים. למה שימש האולם? אמיר כהן מודה כי "עד היום לא הצליחו הארכיאולוגים לפענח את פשרו". מכל מקום משפחות יהודה וילין החליטו להפוך את האולם ל'חאן' פונדק או מוטל דרכים. מעל האולם הם בנו קומה נוספת ששימשה כתאי לינה ובאולם אוכסנו עגלות הנוסעים ובהמותיהם. האולם ופנדק הדרכים היו רעיון עסקי מבריק שכן מוצא כידוע ניצבת בסמוך לירושלים, הנוסעים הרבים שלא הספיקו להיכנס לעיר לפני נעילת שערי החומה נאלצו ללון בשדה, כך שהפיתרון בדמות 'חאן'- פונדק דרכים היה הולם ביותר.

בינתיים נפטר הגיס למשפחת יהודה ויהושע ילין הפך לדמות הדומיננטית ביישוב, ב1890 הוא בונה בית ושלש שנים מאוחר יותר כבר מתגוררות ביישוב משפחות נוספות כמו כץ, כהן, מקלף שאחד מצאצאיה הוא הרמטכ"ל השלישי של צה"ל, ומשפחת שטיינברג בראשה עמד הרב ירחמיאל שטיינברג שכונה הצדיק ממוצא ושמצאצאיה מוכרים הנכדים: סוזי אבן רעיית שר החוץ, אורה הרצוג אלמנת הנשיא, והרב בא-גד ראש ישיבת נחלים.

ב1896 נולד הילד הראשון במוצא אמוץ כהן ולאט לאט הופך המקום ליישוב מסודר. תשע שנים מאוחר יותר נופשת קבוצת תיירים מעמל הדרך בבית המלון שביישוב והם ניגשים לאבי המקום יהושע ילין ובפיהם שאלה: היכן בית הכנסת? ילין הנבוך הודה כי אין להם עדיין בית הכנסת מאחר שחסר בידם הממון הדרוש. קבוצת התיירים נרתמה ותרמה את סכום ראשוני נכבד בסך 300 קרונות כסף.

את בית הכנסת החליט ילין לשכן  בקומה השניה שם כזכור מוקמו תאי הלינה. הוא חילק את האולם לשנים באמצעות פרוזדור ובחלק הקדמי הקים את בית הכנסת. 

עמי קדם שלח תמונות שצילם באתר

 התכתבויות בנושא

                                                                                                                 בנימין  אורן            טלפקס 02-9932825            

לכבוד                                                                                                         ת"ד  1516  אפרת  90435           

פרופ'  דב  אליצור                                                                                                                             

  מוצא עילית.                                                                                            

                                                                                                                   בס"ד,  אפרת ,  26.05.03

 נכבדי, נ"י

 המ"ל, בהמשך לשיחתנו בטלפון.

 רבה של קישקונהאלאש עד 1891 היה  סבי, הרב בנימין זאב קראוס [1].  

 החל  בשנה הנ"ל  היה רבה של  קהילת הסטטוס-קוו בדברצן ( לאחר פטירתו של הרב ברנפלד ).  

 באחד מכתביו ששרדו, מוזכרת שאלה הלכתית, שהופנתה אליו, מקהילת קישקונהאלאש,

 לאחר שעבר לדברצן.

 אני מניח, שהרב יחיאל מיכל הערשקוביץ' היה ממשיכו ברבנות קישקונהאלאש והגליל עד 1914,

 שנה בה הוא עבר, כנראה , לבודפשט ( ש"ס - חברא ) ואח"כ היה רבה של קהילת הסטטוס-קוו

 ברח' וואשוואר בבודפשט.

 מחליפו של הרב הערשקוביץ' בקישקונהאלאש, בשנת 1914 , היה הרב חיים יואל

  ב"ר מאיר צבי דוהאַן',  עד לשואה. שרד וחזר לקהילתו. עלה ארצה ונפטר בירושלים.

    בכבוד  רב, 

  בני  אורן

                                                                                                       בס"ד  אפרת     02.06.03

הרקע:

    1.  ה'  אליה'  מזרחי, גבאי ביה"כ ב-"מוצא" ביקש ממני להודיע ליורם גרכט,  שיתקשר אליו, לשם

    קביעת פגישה בענין   הלוח להנצחת התרומה  משנת תרס"ה.

 2.       אחרי שיחת טלפון ביניהם, הודיע לי יורם ,שהפגישה נקבעה ליום רביעי  ( 4 דנא)  בשעה 21.30  ,

    בביה"כ  במוצא ושהמתפללים החליטו שבנוסח הכתובת שבלוח ייכתב "שיפוץ" במקום "הקמת"

    ביה"כ , כיון  שהבנין  היה קיים לפני כן ( נבנה ב - 1871 ) ושופץ מכספי התרומה. 

       שוחחתי עם ה' אמיר כהן ( שנמצא בנופש באילת ) .

      אמיר כהן סבור שלא יסכימו לשנות את ההחלטה שנתקבלה על דעת כל המשתתפים  באסיפת

       המתפללים, שדנה  בנושא זה. הציע לי לדבר עם פרופ' אליצור ולחפש נוסח שיתקבל  על  דעתם

      של  המתפללים.

 3.      שוחחתי גם עם ה' אליהו מזרחי. מסרתי לו שיורם יוכל להגיע רק בשעה 22.10 וביקש ממני שנלך

   לדיון ,לשעה היעודה ( 21.30 ).

        ה'  אליהי' מזרחי חזר על  " תיקון "  הנדרש, שאחריו אפשר לגשת לביצוע.

         עניתי לו שהתיקון לא נראה לי:

             א. סכום התרומה היה גדול מהנדרש להוצאות שיפוץ בלבד. ( 4000  קרונים  למספר  מוסדות

           בחברון ובירושלים ו –3000 למוצא).

   ב. בספר " המתנחלים בהר "  יש תיאור  של הנחת אבן הפינה, תהליך הבנייה וכן הטקס של

           חנוכת הבית…. כל זה אינו מתאים לשיפוץ בלבד.

   השיב לי:    א. אין לדעת אם כל הסכום הופנה לצרכי ביה"כ או גם למטרות אחרות..

                     ב .ייתכן  שהטקסים נערכו , בגין השיפוץ היסודי שנעשה בבנין הקיים.

                   הבטחתי לו שנשתדל להביא  הצעה של נוסח, שיתקבל על דעת כולנו.

                           טיוטת  הצעתי. במקום השורה השלישית בלוח , ייכתב:

                                   מתרומותיהם  הורחב  ושופץ  המקום  הזה

                      והוקדש לבית-כנסת ולבית-ספר של  מוצא.

בס"ד

שלום  יורם  נ"י                                                                 אפרת, 8.09.03

   מצטער על העיכוב.                            

   התלבטתי בענין הנוסח  המינימלי והתייעצתי גם עם אהרן ברויער.

  מ"ל  שתי הצעות.  אודה לך על הערותיך.

 אם הן נראות  גם לך, אני מציע להציג קודם את הראשונה בלבד

 ולעמוד על כך. .  בדלית -ברירה, את ההצעה השנייה.

 " חָן "  ולא " חאן"   ( מילון אבן – שושן , עמ' 226 )

    ברכות לך ולביתך,    וילי.   ( ברכות  מאֵווי )

                        לזכרם  ולע"נ  של  150  התיירים

                       שביקרו  בא"י ב-תרס"ה ( 1905 )

  מתרומותיהם הוקם בית-כנסת זה

                    בראש הוועדה של המגבית הנ"ל  היו :

                    הרב בנימין זאב קראוס     ( דעברעצען )

                    הרב  שלמה  צבי  שיק        ( קארצאג  )

                    הרב שמואל זאנוויל  יורדאן (סאטמאר)

       ראשוני  "מוצא"  התפללו ב-"חָן"

      שבמקום הזה משנת תרל"א 1871

                    בראש הוועדה של המגבית הנ"ל היו :

                     הרב בנימין זאב קראוס    ( דעברעצען )

                     הרב שמואל זאנוויל יורדאן (סאטמאר)

                     הרב  שלמה  צבי   שיק      ( קארצאג  ) 

                       הנוסח הנ"ל גם נראה לי, כפשרה.

                      אגב, בקטע על

                      בחירתה של ועדת המגבית, מופיעים השמות הראשונים             

                      לפי הסדר הנ"ל ( יורדן לפני שיק ).

                      אחריהם, שמות נוספים שנבחרו כחברי הוועדה.

                  נראה לי להסתפק ב- 3 השמות הנ"ל, הראשונים ברשימה.

                       לזכרם  ולע"נ  של  150  התיירים

                                              שביקרו  בא"י ב-תרס"ה  (1905)

  מתרומותיהם שופץ  המקום  הזה

                                              והוקדש לבית-הכנסת  של  מוצא 

בס"ד                                                                   י"ט באלול תשס"ג  16.09.03

 למר אליה' מזרחי נ"י

שלום רב.

 אני מודה לך על הצעתכם. להלן מספר הערות:

 1.    בהצעתנו לא כתבנו "תיירים מהונגריה", כיוון שהצטרפו אליהם גם 

    אחדים ( מעטים ) מארצות אחרות.      

 2. אין לנו ספק שסוכם עם התורמים על הקמה/בנייה של בית כנסת.

     בשום מקור (מאמרים ודו"חות שנכתבו "בזמן אמת" ע"י משתתפי המסע)

     לא נכתב אחרת ולא מצאנו בהם לא שיקום ולא הסבה של בניין קיים. 

 ייתכן שחלק מסכום התרומה הוסב לצרכים דתיים נוספים של הקהילה.

כדי לא לפגוע  "לדורות" בזכרם ובכוונותיהם של התורמים ולא להמעיט

בערך הסכום שנתרם[2] וכדי לסכם סופית את הנושא, אנו מסכימים לתוכן  הצעתכם, בשינויי-נוסח קלים:

                 לזכרם ולע"נ  של  150  התיירים

                 שביקרו  בא"י ב-תרס"ה  (1905)

                 מתרומותיהם שוקם הבניין[3]  הזה

                                      והוקדש לבית-הכנסת של  מוצא. 

3.  מידות הלוח: מקובלת עלינו הצעתו של האדריכל יורם גרכט.

      אנו מקווים לברך, בהקדם, על המוגמר.    בברכות,  בני אורן.

  בס"ד                             אפרת, י"ט באלול תשס"ג / 16.09.03

לאהרן וליורם נ"י

שלום רב.

 אליה' מזרחי שלח לי פקס,  בעקבות שיחתי עם אמיר כהן .  

  תוכן הפקס ( בלי  מילת לוואי ….) :

              מבנה זה שוקם והוסב לבית – הכנסת לתושבי מוצא

               בתרומתם הנדיבה של 150 תיירים מהונגריה, שבקרו

                בא"י בשנת תרס"ה ( 1905 )

                בראש ועדת המגבית עמדו:

               1. הרב בנימין קראוס ( דעברען ) ז"ל

               2. הרב שלמה צבי שיק  (קארצאג ) ז"ל

              3. הרב שמואל זאנגוויל יורדאן ( סאטמאר ) ז"ל 

      הגודל   30 X 45  .

    מ"ל הצעתי לתשובתנו . אבקש הערותיכם בטלפון. אם אפשר ,מחר.

     אני מעוניין לסכם סופית לפני ראש השנה, אחרי הדיון שלהם.

     לאהרן, יורם הציע להם שיכין טיוטא בשתי מידות. האחת 30 X 45 ,

      השנייה, גדולה יותר. יסוכם ביניהם , במבחן מעשי, על הקיר.

       ברכות לכם ולביתכם, וילי.

                                                                         בנימין אורן  טלפקס 02-9932825

לאהרן וליורם  נ"י

שלום רב,                                                                בס"ד,  אפרת     9.02.04

 בעקבות  שיחתי בטלפון עם ה' רוג'ני, קיבלתי  ממנו - בפקס  - את המ"ל.

 שיחתנו הטלפונית ( אם הבנתי נכון ), הבטיח לשלוח 3 הצעות, לבחירתנו.

 אין לי מס' הטלפון שלו. לכן, אבקשך יורם, לבקש ממנו את שתיים הנוספות.

 הערותי בדבר ההצעה שלהם:

 1.     המידות המוצעות, קטנות מאד ! אני מציע שיורם יקבע את המינימום ואת המקום.

 2.      במקום "הרימו תרומה" אני מציע :  "תרמו 3000 קרונים ". 

      הרי, על הסכום לא היה שום ויכוח. אם  רק "תרמו להקמת ביה"כ ", שייכָּתב הסכום.

     הם תרמו קרונים אוסטרו – הונגריים ( שהיה המטבע הנהוג בהונגריה )

       ערכם היה זהה או דומה ל - 3000  פרנקים  צרפתיים. 

 3.      הרב זאב וולף רייך , לא היה חבר בוועדת המגבית ולכן שמו לא נכלל בהצעה שלנו.

       הם הסתמכו כנראה על הציטטה ששלחתי להם מספרו - בגרמנית –  של הרב  רייך,

        רבה של   Baden bei Wien  בדבר  התרומה  להקמת  ( errichten  ) בית הכנסת במוצא  . 

 4.       אגב,  מ"ל קטע ממאמר ב –EGYENLOSEG”  עיתון יהודי בבודפשט ( 1905 )   ׂ

       בתרגומו של שמול הכהן ויינגרטן ובו ציטוט מדברים שנאמרו ע"י תושבי  מוצא 

       עם קבוצת התיירים  שהחליטו לתרום "לבנין בית כנסת"

     זוהי הוכחה נוספת לטענתי, שלא היה במקום, בנין ישן של  ביה"כ  אלא והם התפללו במקום

       שהיקצו למטרה זו, בתוך ה – " חַן " .

 5.      לסיכום דעתי:

 א.    הגדלת המידות של הלוח.

          ב.סעיף מס ' 2  דלעיל.

   אבקשכם להודיעני את דעותיכם.   אני מוכן שניפגש איתם , אם יהי' צורך בכך.

      ברכות,   וילי.

[1] יוזם המגבית בין הנוסעים  ( באניית "טאליה "  )לביקור בא"י, בשנת תרס"ה.

מכספי המגבית ( ס"ה 7000  קרונים ) נתרמו 3000 קר'  לבניית בית כנסת במוצא. 

[2]  מתוך  הסכום  של  7000  קרונים (כספי המגבית),נתרמו ס"ה 4000 קרונים למוסדות שונים בחברון ובירושלים,

  ביניהם  "הכולל של אוסטרו-הונגריה".    ברור שהסכום בסך  3000 קרונים לא נתרם לשיקום של בניין קיים ...

[3]  "בניין" ולא "מבנה" , מסיבות הנ"ל.