בזירה הבין קהילתית שררה רגיעה בשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה וגם בשנים אחריה.אפשר לזקוף זאת במידה לא מעטה לאישיותם ולהתנהגותם של רבני שתי הקהילות.
בכתר שושלת טייטלבאום חסר תואר כבוד אחד, נשיאות כולל מארמארוש בארץ ישראל. זו הייתה מאז ייסודה בידי שושלת קוסוב-ויז'ניץ שחסידיה היוו רוב במחוז מארמארוש. לאחר שחלה עלייה ניכרת בכוחם של חסידי בית טייטלבאום החליטו חסידים אלה לתבוע את נשיאות כולל מארמארוש לרב והאדמו"ר של העיר סיגט בנימוק שרוב התרומות לארץ-ישראל מקורן בעיר ולא בכפר. בדין תורה של גדולי רבני הונגריה הושגה פשרה של חלוקת הנשיאות של כולל מארמארוש לשניים: התרומות שנאספו בעיר סיגט וסביבתה הקרובה נשלחו לארץ-ישראל על ידי הרב טייטלבאום ואילו האדמו"ר מויז'ניץ שמר לעצמו את השליטה על כספי רבי מאיר בעל הנס בשאר חלקי מארמארוש זו הייתה המחלוקת המשמעותי היחידה בתקופת כהונתו של הרב חיים צבי טייטלבאום, אם נתעלם מהמאבקים שהיו אחרי המלחמה בין חסידיו ותלמידיו לבין המחנה הציוני. בכל התקופה הזאת, היו היחסים בין שני רבני העיר ניטראליים לפי צורכי הכלל, ואף תקינים.
שלושה דגלים
זכרונו של ילד,או זיכרונות הילדות של מבוגרים,הם סלקטיביים ותחושתיים. כל מה שזוכר אני מילדותי קשור באירוע משמעותי כלשהו. בדפים קודמים הזכרתי את שהותי הקצר עם הוריי אצל הורי אבי בווגוואצ'ה. היה זה ביקורי האחד והיחיד במקום הולדתו-ילדותו של אבי.היה זה גם זכרוני הראשון מילדותי.אינני יודע בן כמה הייתי אז בדיוק,מכל מקום,פחות משלוש. קל יותר לקבוע את גילי המדויק בקשר למאורע משפחתי אחר שנחרט בזיכרוני: לידתו של אחי שהיה צעיר ממני בשנתיים ושמונה חודשים.זוכר אני את היום. תכונה רבה הייתה בחדר השינה של הורי סביב אמי.אחותה של אמי הגיעה לפני כן.וכשאני רציתי להיכנס אל אמי לחדר השינה,דודתי מנע הזאת ממני.יתכן שאמרה לי,כי יש לי אח,אך לא הבנתי אז את הדבר.אולי תחושתי אמרה לי שנפל משהו גם בגורלי,אז חדלתי להיות בן יחיד.אמנם לא הייתי בכור לפני נולדה להורי בת שנפטרה בגיל רך ביותר.זמן רב לא שמעתי על כך מפי הורי ורק בהיותי נער נודע לי הדבר.אל אחי שנולד אחרי היו קשורים נעוריי,גדלנו יחד והתהלכנו יחד יד ביד. זיכרון אחר מראשית ילדותי: דלקת מעי עיוור שבגללה הסיעו אותי הורי בבהילות לבודפשט לפני יום הכיפורים. הכניסוני לסאנאטוריום של מנתח מפורסם פרופסור הרצעל (לא מקורבי תיאודור הרצל). אך לא היה צורך בניתוח,כפי שחששו והדלקת חלפה. ביום הכיפורים לא ראיתי את אבי וזה גרם לי צער. כאשר הופיע בערב שאלתיו היכן היה כל היום,והוא ענה בבית הכנסת. מה עושים בבית הכנסת ? שאלתי. ענה:מתפללים אל אלוקים.
איפה נמצא אלוקים ? בכל מקום. גם כאן ? כן. אז מדוע לא התפללת כאן ? חכמה זו של ילד מצאה חן בעיני הפרופסור, כשאבי סיפר לו עליה וסבר שהצדק איתי.
אילו רציתי לספר על "הבית" שבו גדלתי עם אחיי ואחיותיי (חמשה ילדים) היתתי צריך לספר לא על בית אחד אלא על שלושה בתים בשלושה רחובות,בשלוש תקופות שהיו קשורות בשלשה דגלים. הדירה הראשונה של משפחתנו הייתה בבית דו-קומתי ב"סינאז אוצה (רחוב התיאטרון) שבו התגוררו בעיקר יהודים אך לא מסוג אחד אלא מגוונים שונים,גם מתבוללים,גם חסידים,גם ספרדים,וגם אורתודוכסים.שם נולדו ארבעה ילדים.שניים לפני המלחמה ושניים בשלביה הסופים. רוב התקופה בבית זה עמדה במבחינה פוליטית בסימן בפטריוטיזם והטריקולור ההונגרי :אדום,לבן,ירוק. משפרצה המהפכה בהונגריה הוחלף הטריקולור בדגל, או בסרט האדום ועליו באותיות שחורות הכתובת :רפובליקה. זה היה הדגל השני בנעורי,אך לזמן קצר בלבד,כי בשלב המעבר משלטון הונגרי לשלטון רומני בטראנסילווניה העדיפו הנערים היהודים את הדגל והסרט הכחול-לבן,בהשראת "משמר ציוני" ומועצה לאומית יהודית שפעלו זמן מה בעיר.בינתיים עברנו דירה מרחוב התיאטרון לרחוב-סל (הרוח) שם נולד "הדור" השלישי בילדי המשפחה,אחותי הקטנה,שנשארה יחידה,בצד שני "הזוגות", שנולדו לפניה והלכו בדרכם המיוחדת שלהם (בחינוך,בתנועות הנוער). מה שאיחד שלושת "הדורות , במשפחה היה-מלבד הזיקה לבית ולהורים-הדגל הציוני שנשאר סמל נעורינו המשותף. הוא לא הוחלף,מבחינה רעיונית-תרבותית לא בטריקולור הרומני (אדום-צהוב-כחול) ולא בדגל אחר.אך מוקד שותפות זו היה כבר ב"בית" שלישי, ברחוב אסטאלוש שאנדור,לא רחוק מבית הרב טייטלבאום ומבית כנסת האורתודוכסי,שלא הייתה עוד דירה שכורה אלא קניין משפחתי. שתי תכונות היו לבית זה של המשפחה: היה מרכז ציבורי בשביל חוגים יהודים שונים ומרכז "תנועתי" לנוער הציוני בעיר. השתלשלות משפחתית זו עברה על פני שנות של תהפוכות היסטוריות. ערב אחד ישבנו עם אמי בשקט,בחדר השינה המרווח של ההורים.אבא היה בבית הכנסת.בחדר היה אור עמום.אמא עסקה בתפירה או סריגה,אני ישבתי על הספה ואחי הקטן על השטיח.מבחוץ נשמעה מוסיקה רחוקה,שלא ידענו את פשרה.והנה נפתח הדלת,נכנס אבי ואמר: פרצה המלחמה. קול המוזיקה נשמעה חזקה וקרובה יותר.היא באה מן הכיכר המרכזית והייתה מסימני ההתלהבות המעושה שבה נתקבלה פרוץ מלחמת העולם הראשונה. שמחה זו שלוותה גם את מהלך ההתגייסות (המתגייסים עברו ברחובות בשירה) למען המלך והמולדת,לא האריכה ימים.כעבור מספר חודשים הגיע הצבא של הצאר הרוסי עד גבול העיר סיגט ואף כבש אותה לזמן קצר.רוב היהודים עזבו את העיר ובין המעטים שנשארו בה היה רופא אחד ויהודי שהתנדב תוך חירוף נפש להזמין את המפקדה הרוסית להיכנס לעיר שהייתה ריקה מכל כוח צבאי הונגרי. גם משפחתינו הייתה בין הבורחים.עברנו לדברצן,אל הורי אימי,עד יעבור זעם. אך מכל זה לא זכור לי דבר,מלבד עצם הביקור בדברצן שתמיד היה מחוויותיי החביבות. בשנה השנייה של המלחמה (1915) נערכו בחירות פרלמנטאריות בהונגריה,מועמד הממשלה בסיגט היה ליאופולד ואדאס,סגן שר המשפטים.היהודי היחיד בממשלת אישטוואן טיסה.לפנים פרקליט בעל מוניטין,שפעל גם בסיגט והיה גיסו של רופא העיר (אף רופא המשפחה שלנו),ד"ר יעקב הלר,שעוד יוזכר בדפים אלה בהקשר אחר לגמרי.על סוד מעמדו הרם של ליאופולד ואדאס (סגן שר בממשלתו של מדינאי שמרני-ימני כאישטוואן טיסה) התהלכו גרסאות שונות.אחת אמרה:בעת צרה לממשלת טיסה,שביתת עובדי הרכבת בעת מלחמה,הציע לממשלה על גיוס עובדי הרכבת לצבא אם לא יפסיקו שביתתם וזה אמנם הואיל,השובתים חזרו לעבודה. בחירתו לפרלמנט בסיגט הייתה מובטחת,לא מעט הודות לקולות היהודים.מכל זה לא הבנתי הרבה בהיותי ילד,מה שזכור לי הוא ביקורו של ואדאס בביתנו. היה זה ביום הופעתו בפני קהל בוחרים.אבא בא הביתה בשעה מאוחרת בצהריים ובעת הארוחה סיפר בהתפעלות שהוא "דיבר יותר משעתיים" על כך הייתה תגובתי התמימה:"אם הוא האורח מדוע הוא צריך לדבר כל כך הרבה ולא אחרים" בעוד יושבים אנו ליד שולחן הארוחה שמענו צעדים מחדר המדרגות ובעד הווילון נראו פתאום אורחים בלתי-צפויים,ואדאס וגיסו ד"ר הלר.אבי לא היה לבוש לקבלת אורחים,לכן שלח אותי לקבל אותם,לפתוח לפניהם את הטרקלין ולהכניסם לתוכו עד בוא אבי.ד"ר הלר היה מוכר לי היטב כרופא הבית,הוא היה גבה קומה,בעל קרחת ותווי פנים נאים ועל ידו עמד אדם נמוך עם זקן תייש קטן ועיניים מחייכות. הושבתי אותם על כורסאות .לאחר שניכנס אבי ובירך את האורחים סיפר להם על תגובתי הנ"ל על הנאום הארוך ושוב זכיתי לקומפלימנט על "חכמתי" מפי האורח המכובד: "הילד צדק,אך מה לעשות אם המועמד חייב לשכנע את הבוחרים ולא להיפך..".