הכיפה
הַכִּיפָּה \מאת וילי אורן
…..באחד "הימים ההם" עברתי ברחוב בו היה בנין המשטרה בעיר…….השער של חצר המשטרה נשאר פתוח,
אחרי שיצאה מכונית מהחצר. הצצתי פנימה. ראיתי שוטרים מַכּים, במַגלבים, צעיר שהתפתל והתגלגל על הארץ,
ככל שגברו המכות שהנחיתו עליו. ציציותיו התעופפו ברוח. זה היה בחור יהודי שלא הכרתי.
מדי פעם, השוטרים צעקו עליו והוא ענה להם קצרות ובתנועות ידיים. ראיתי זאת אך לא יכולתי לשמוע מאומה.
מדי פעם - בהפסקות שבין המכות - הבחור מיהר וחבש את הכיפה שלו, שנפלה כשהשוטרים הרביצו בו.
זה הצחיק את השוטרים והם "כִּבְּדוּ" אותו בסתירות-לחי נוספות, עד שהכיפה נפלה שוב מעל ראשו.
הוא חיפש את הכיפה, מיהר לחבוש אותה וחטף שוב סתירות-לחי… וחוזר חלילה.
מיהרתי לבית הרב זצ"ל - המרא דאתרא - וסיפרתי לו מה שראיתי. למחרת, ראיתי את הבחור בחצר בית הכנסת.
זה היה עוד בתקופה וּבְמָקוֹם שבו עזרו הקשרים והשַלמונים, לשחררו.
נודע לי שהוא היה פליט מאחת הארצות שנכבשו ע"י הגרמנים ימ"ש, בימי השואה.
דומני, שלעולם לא אשכח את הכיפה של הבחור הזה ואת המכות שקיבל, כשהעיז לחבוש אותה.
*
הכיפה הייתה סימן היכר של היהודי, בעיני עצמו ובעיני אחרים. סמל של הזדהות ושל שייכות.[1]
הכמורה הנוצרית השתדלה - משחר ימיה - "להשתחרר" מן המנהגים היהודיים שבמקורותיה.
לכן, "הזיזה" את יום השבת ליום הראשון בשבוע ושינתה את התוכן שלה ואת הפולחן הדתי, בכלל.
בין היתר, הנהיגו את סילוק כיסוי - הראש, בעת תפילותיהם וכן בכל מעמד מכובד ובמקומות רשמיים.
היהדות - מצידה - חדלה[2] ממנהגים אחדים, שהנוצרים אימצו בפולחניהם ובנימוסיהם.
כיסוי הראש היה בין הדברים הבולטים שהבדילו בין יהודים לבין הגויים בארצות אירופא.
נאלצנו להסיר את הכובע, כשנכנסנו למשרד כלשהו, לבית מרקחת ( ?! ), בשמיעת ההימנון הלאומי,
כשעברה לוויה נוצרית או תהלוכה דתית אחרת שלהם וכן בבתי הספר של הגויים.
*
כאן, בארצנו היהודית, אנו נוהגים במקרים רבים לפי "חוקות הגויים", בין יתר החיקויים הזולים שהאוֹפנַה
כּוֹפָה[3] עלינו - בגלוי ובסמוי - גם כשהדבר הוא בלתי סביר בתנאי האקלים שלנו[4] ולעיתים, מגוחך ומכוער[5]…
ובלי לשים לב, לַכִּרסוּם המתמיד של סמלי ההזדהות וההשתייכות לעָבָר שלנו ולעיתים גם התכחשות עתידנו..
משורר, לא-יהודי (המאה ה19-) כתב: "… בלי דגל (סמלים) של תרבות, המון-עם הוא אספסוף, לא אומה. "
דורות ההמשך שלנו ! אני מאחל לכם ומייחֵל : שֹאוּ - בגאון - את הכיפה היהודית על ראשיכם !
[1] גם של המוסלמים. סביר מאד שבמזרח התיכון, כיסוי הראש, הגן גם מפני קרני השמש.
[2] משום "חוקת-הגוי".
[3] ע"י ניצול של תום הלב ושל הנטייה ל-"חידושים… הנוכלים המפיצים אותם מפיקים מכך רווחים גדולים…
[4]השֹער הארוך בימי השָרָב. או הראש המגולח, החשוף לקרני השמש ולסרטן העור הקטלני…
[5] "נזם זהב באף חזיר" א' אבן – שושן: " משל על מי שמתהדר בחיצוניותו והוא ריק וְנָעוּר מכל דעת".