אדיט ויעקב גוטפריד

מתוך "הקול נשמע במשפחה - וילי קדם

מזכרונותיהם  של  צוּצוּ ורחל שחר 

    :סבא  צוּצוּ מְסַפֵּר 

 …. בימי המצור  בירושלים,  במלחמת השחרור 

 רחל  למדה את מקצוע " הטיפול בתינוקות"  ב – "הדסה " ( הר הצופים ) ואני…בחורף מכרתי  עוגות, בימות  הקיץ מכרתי קרח 

 הירש  ( הכט ) לאה  שלחה  לנו  - מדי פעם  -  חבילות:  תפוחי אדמה  ומזון אחר,  שכמובן,  עזרו לנו בימים הקשים  ההם 

  ממנה  נודע  לנו,  שיש לנו קרובים בירושלים,  אֶדיט ( קראוס ) ובעלה  יאַנצִ'י    

  .....ביקרנו  בדירתם.  קבלו אותנו מאד  יפה  ושמחנו שמצאנו " קרוב  וגואל " בעיר הגדולה 

 (יאַנצִ'י  סיפר לנו שהוא  עובד אצל יצחק רייך, אחותה של הֶלֵן  נֵנִ י , אשתו של  לִיפִּי  באַצִ'י  ( הדוד  של רחל 

  יצחק רייך היה כימאי במקצועו. היה לו  "מפעל " קטן  לייצור של משחת  נעליים ….  של  בריליאנטינה לשערות ודברי בושם שונים.

"המפעל " היה בחנות קטנה, במחנה יהודה. יאַנצִ'י היה מנהל  העסק  הזה .  יצחק  היה  "עסוק" בעניינים אחרים  ( לימים היה בעל  מלון

     רייך" ,הידוע, בבית הכרם  

     יאַנצִ'י , אֶדִיט  ובנם הקטן  " שִמעְ- לה  גרו בתל – ארזה שבירושלים , בדירה קטנה,  שלא  מנע  מהם לארֵח  אותנו בחמימות רבה 

     כולל ארוחת ערב  טעימה   וחשובה), בעת ההיא ) 

   כשהחלטנו להתחתן ,  ביקשנו מהם להיות  לנו "שושבינים" והם הסכימו ברצון לכך , ואף השיגו לנו את השושבינים הנוספים 

    (את הזוג  נוימן, ( לימים, בנם  היה החשב הכללי הראשון של האוצר  

   רבי   יואל טייטלבוים,  הרבי  המפורסם  מסאטמאר, ערך את החופה -וקידושין  שלנו,  לזכר "הימים  הטובים", שבהם נהנה  

     ......מהשכנות הטובה  והמועילה של נו, בימי מגורנו  בסאטמאר   

     באלבום  התמונות שלנו, נשמרה  התמונה  של החופה , ובה גם השושבינים  וגם הילד הקטן  , שִמעְ - לה' , כיום העו"ד  שמעון גוּטפריד 

      כעבור זמן, נפרדו דרכינו.  הגוּטפרידים  עברו לת"א  ואנחנו עברנו לגור בחיפה 

        המשכנו להיפגש  באירועים משפחתיים 

      ......  כשהזדמן לי  לבקר  בת"א  הייתי  נכנס גם למשרד ה- "אוי קלט ", שם זכיתי לקבל  מיאַנצִ'י …. גם  עיתון , חינם 

         הם היו  מאד חביבים  כלפינו, תמיד 

         ! יהי  זכרם  ברוך