אדיט ויעקב גוטפריד
מתוך "הקול נשמע במשפחה - וילי קדם
מזכרונותיהם של צוּצוּ ורחל שחר
:סבא צוּצוּ מְסַפֵּר
…. בימי המצור בירושלים, במלחמת השחרור
רחל למדה את מקצוע " הטיפול בתינוקות" ב – "הדסה " ( הר הצופים ) ואני…בחורף מכרתי עוגות, בימות הקיץ מכרתי קרח
הירש ( הכט ) לאה שלחה לנו - מדי פעם - חבילות: תפוחי אדמה ומזון אחר, שכמובן, עזרו לנו בימים הקשים ההם
ממנה נודע לנו, שיש לנו קרובים בירושלים, אֶדיט ( קראוס ) ובעלה יאַנצִ'י
.....ביקרנו בדירתם. קבלו אותנו מאד יפה ושמחנו שמצאנו " קרוב וגואל " בעיר הגדולה
(יאַנצִ'י סיפר לנו שהוא עובד אצל יצחק רייך, אחותה של הֶלֵן נֵנִ י , אשתו של לִיפִּי באַצִ'י ( הדוד של רחל
יצחק רייך היה כימאי במקצועו. היה לו "מפעל " קטן לייצור של משחת נעליים …. של בריליאנטינה לשערות ודברי בושם שונים.
"המפעל " היה בחנות קטנה, במחנה יהודה. יאַנצִ'י היה מנהל העסק הזה . יצחק היה "עסוק" בעניינים אחרים ( לימים היה בעל מלון
רייך" ,הידוע, בבית הכרם
יאַנצִ'י , אֶדִיט ובנם הקטן " שִמעְ- לה גרו בתל – ארזה שבירושלים , בדירה קטנה, שלא מנע מהם לארֵח אותנו בחמימות רבה
כולל ארוחת ערב טעימה וחשובה), בעת ההיא )
כשהחלטנו להתחתן , ביקשנו מהם להיות לנו "שושבינים" והם הסכימו ברצון לכך , ואף השיגו לנו את השושבינים הנוספים
(את הזוג נוימן, ( לימים, בנם היה החשב הכללי הראשון של האוצר
רבי יואל טייטלבוים, הרבי המפורסם מסאטמאר, ערך את החופה -וקידושין שלנו, לזכר "הימים הטובים", שבהם נהנה
......מהשכנות הטובה והמועילה של נו, בימי מגורנו בסאטמאר
באלבום התמונות שלנו, נשמרה התמונה של החופה , ובה גם השושבינים וגם הילד הקטן , שִמעְ - לה' , כיום העו"ד שמעון גוּטפריד
כעבור זמן, נפרדו דרכינו. הגוּטפרידים עברו לת"א ואנחנו עברנו לגור בחיפה
המשכנו להיפגש באירועים משפחתיים
...... כשהזדמן לי לבקר בת"א הייתי נכנס גם למשרד ה- "אוי קלט ", שם זכיתי לקבל מיאַנצִ'י …. גם עיתון , חינם
הם היו מאד חביבים כלפינו, תמיד
! יהי זכרם ברוך