הכתרת הרב ד"ר שלמה יורדן בסאטמר
הרב ב"ז קראוס : נאום הכתרה של הרב ד"ר שלמה יורדן ב- SZATMAR (תרגום חופשי מהונגרית.)
יעודו ושליחותו של הרב בימינו… ( תרס"ג –1903 )
" יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה וכו' "
אדוני, כבוד מעלת הרב ! חברי האהוב !
קהילת הסטטוס-קוו של סאטמאר, זיכתה אותי בכבוד הנעלה, שבמקום קדוש זה, בשעה חגיגית זו,
אברך אותך מעומק -כנות לבי ואכניסך למשרתך הרמה הזאת.
כאשר משה, הרועה הנאמן של צאן מרעיתו, עמו ישראל, התקרב אל קצה - ימיו, פנה בתחנונים גדולים לאלקיו :
"יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה (תרגום) אשר יצא לפניהם (תרגום) ואשר יוציאם ואשר יביאם (תרגום)
ולא תהי' עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה" (תרגום)
חז"ל, במדרשם ב"ספרי" טווים את ביאוריהם לפסוקים אלה:
"אשר יצא ויבא לפניהם בראש ואשר יבא לפניהם בראש אשר יצא לפניהם בגדוד"
בראש, כראש העדה יצעד בראש הצבא ויובילם בגדוד. ואשר יצא לפניהם בכרך ואשר יבא לפניהם בכרך, יבוא ויצא בראשם, בעיר,
ואשר יוציאם בזכויותיו ואשר יביאם בזכויותיו של המנהיג ואשר יוציאם במנין ואשר יביאם במנין שימנה תמיד את כל העדה,
ולא תהי' עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה (תרגום ) .
מכוונים גם דבריו של החכם באדם, שלמה המלך: " צאי לך בעקבי הצאן " צא ותור אחר צאן מרעיתך
וראי את גדיותיך על משכנות הרועים ושמור על הגדיים , סביב אהלי הרועים ….
מכאן הראה הקב"ה למשה כל הפרנסים העשויות לשמש את ישראל מיום שיצאו מן המדבר עד שיחי' המתים ( תרגום )
חברי האהוב !
בדבריו של משה רבנו והמדרשים הנלווים להם אנו מוצאים את המחויבויות הרבות ואת התפקידים הכבדים המוטלים על
הרב היהודי.
ראשית, " אשר יצא לפניהם בראש ואשר יבא לפניהם בראש ". חובתו הראשונית של הרב, שבכל חום-לבו, במסירותו ללא מצרים,
ובחריצות בלתי נלאית, יקדיש את חייו לתלמוד תורתנו. לצלול, יומם ולילה, בעמקי מקרא-מדרש- ש"ס ופוסקים ובחתירתו התמידית
במעמקים מיני- ים של לימודי הקודש, יוסיף דעת וירבה כוחו הרוחני "לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא" לנהוג, להחליט ולהכריע
ע"פ מצוות התורה והמסורה בכל הליכות ה דת, שלא ייכשלו בדבר הלכה ולא תארע ח"ו תקלה על ידו ,
בראש , בתור גדול בתורה יעמוד נאמן על משמרתו במלוא סמכותו ההלכתית, " ראשיכם אלו הסנהדראות" כפי שכונתה
חכמת-תורתנו:
ראש דברך אמת ובדמות הראש הנעלה של התגלמות הידע ההלכתי - תורני, המעוררת אמינות וביטחון שכל הכרעותיו אמת,
שיודע לכוון לעמקה של הלכה, אלה היו בעבר , הכישורים העיקריים שנדרשו מן הרב היהודי.
אולם, השתנו הנסיבות ובתקופה הנוכחית, בקיאותו התורנית בלבד של הרב אינו מספק כיום את דרישות הציבור.
הציפיות – שהופכים יותר ויתר לנחלת הכלל -- הן, שהרב יהי' גם בעל השכלה כללית, ילמד (יורה) בלשון העם
וידע לייצג – כיאות - את קהילתו, בפני העולם החיצון. בימינו, לא ניתן להתעלם מנכונות הדרישות הללו, באשר הן חלות על
המנהיג, ע"פ ההגדרת המקורית של התכונות הנדרשות ממנו:
"אשר יצא לפניהם בגדוד ואשר יבא לפניהם בגדוד " שיילחם, בשדי- הקרב, בראש עדתו; מנהיג אשר בעצמת אמריו ימוטט
את ראשי-הגשר של ספקנות ושל כפירה, שקמה ופשה – מפלגת ומהרסת את יסודי הדת – בקרב מחננו.
יתייצב בשריון מלא מול המתנכרים והמתנכלים לדת-תורתנו, בנשקו הרוחני החד, בראיות בלתי ניתנות לערעור, יאבק נגד בורות
פנטיות -בני בריתם של הכוחות השפלים נושאי אי-הסובלנות הדתית והשנאה הגזעית - התוקפים את דתנו-קהילתנו, בנשקם
החלוד שנאסף מערמות האשפתות של ימי-הביניים האפלים .
להיאבק ללא חת, בכל אלה, להוקיע את ההאשמות חסרי-יסוד והטענות המעוותות של שונאינו, להוכיח את הטוהר והרוממות
של המוסר היהודי ולהגן על זכויותנו, נגד הפקעתן האלימה. כאמור, זהו תפקידו החשוב -השני - של הרב היהודי בימינו, לצאת
ולבא בגדוד בראש כוחות המלחמה.
לתפקידיו של הרב היהודי שייך גם: "אשר יצא לפניהם בכרך ואשר יבוא לפניהם בכרך" שיתהלך לפניהם, להיות מנהיגם, בתוך העיר,
כלומר, בסביבה החברתית, בחיים הפרטיים והציבוריים. יפנים – בקרב בעלי תבונה ולב - את דבר ה', את הצדק ואת החסד האלקי,
יחזק בהם יראת-שמיים וביטחון בה', המעודדים את נבוכים, מעוררים את התועים, מנחמים את הסובלים ומחזקים אותם מפני
היאוש. יעורר בהם את אמונתנו ואת זיקתם הנלהבת לסמלי מסורתנו בת אלפי-השנים.
ידרבן אותם לאהבת מולדת נאמנה ובלתי מעורערת. יעורר ליבם לחתור בהתלהבות לרווחת הכלל ההונגרי, לקדם בביטחה את
התועלת הלאומית, להקרבה עצמית, של חיינו ורכושנו, על מזבח המולדת; יחנך אותם להגשמת הערכים האזרחיים הכללים,
לאהבת-שלום, לאהבת-אנוש אמיתית אשר בהתעלות מעל השונות הדתית, יביא ברכה ורווחה חברתית.
כדי להבטיח תוצאות למעשה, של הנחיותיו ושל הדרכותיו, לא יסתפק בשיעורי ההוראה ובהפצת תורתו, אלא ינהג בדוגמא אישית
טובה, כיוון שהמעשה הטוב והאציל, משפיע וקולע יותר מכל חדות–לשון.
"רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם" המפארים רוממות האל, "להט-חרבם", כוח השפעתם "בידם", בדוגמא העצמית הנכונה.
"וירעם בתום לבבו ובתבונות כפיו ינחם" ינהג אותם בכנות-לבו , במעשי- ידיו, בתבונת מעשיו ינחם . (נעים זמירות ישראל).
על-כן ביקש משה מאלקיו " אשר יציאם ואשר יביאם בזכויותיו " אשר ינהיג אותם במעשיו הטובים ובברק זכויותיו המזהירות.
הרב היהודי צריך להוכיח אהבת שלום, בכל פעליו. " דרכיו דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום " ישרת כמלאך השלום בחיי הקהילה,
גשר השלום בין מחנות הניצים. יחתור בכל יכולתו לשמירת קהילתו מכל ניכור וש" לא ידח ממנו נידח ", להחזיר את המנותקים ,
כדבריו של משה רבנו, יהי' מנהיג כזה לעדתו " אשר יוציאם ואשר יביאם במנין " במנין מלא ובאחדות שלמה ינהיג אותם.
במילוי חובותיו כלפי בני עדתו המבוגרים, לא מוצו כל מרחבי פעילותו של הרב היהודי. כיוון שמוטלת עליו תפקיד נוסף, לא פחות
חשוב, כלפי הגיל הרך והנוער הלומד, בדבר לימודיהם וחינוכם הדתי והפטריוטי. חכמי וגדולי עמנו, הדגישו מאז ומתמיד את
המשימה של חינוך והוראה לדור הצעיר. "אמרו עליו על רבי אלעזר בן-פדת, שהיה יושב בשוק העליון של צפורי ועוסק בתורתו
(תרגום ) וסדינו מוטל לשוק התחתון של צפורי (תרגום) "שובלי בגדיו" הגיעו עד לשטחים הנמוכים ביותר של העיר צפורי .
המובן של הדימוי הספרותי הזה: רבי אלעזר בן פדת, אשר הודות לידיעותיו המבריקות ובשאר-רוחו הנעלה, עסק בתלמודו, בקרב
גדולי-תורה וישב במעלה העליונה של העיר, תשומת לבו הייתה נתונה לחינוך הנוער, במשטח הרדוד ביותר, ברמה הנמוכה ביותר,
שבשיפולי העיר.
זוהי הדרך בה ילך כל רב בעל מצפון ונאמן ליעודו "ולא תהי' עדת ה' ( תרגום) כצאן אשר אין להם רועה " (תרגום) ושכל נפש
בקהילה, קטן- כגדול ימצא בו את מנהיגו הנלבב, רועה נאמן שלו .
"מכאן, הראה הקב"ה למשה כל הפרנסים העתידים לשמש את ישראל" (תרגום)
כבוד מעלת הרב ! רועה ישראל, האזינה !
רועה ישראל והמופקד על שמירתו, שמע-נא בקולי ! בפעילויותיך בעבר, הוכחת בעליל, שה' חנן אותך בכל הכישורים הדרושים
לרב יהודי-הונגרי, ברמה הנעלה של משרתו .
ועתה, בא ברוך ה' ! בא בברכת ה' , ברוך בואך בשם ה' ! התיצב במקומך, במושב כהונתך הרמה, היה שומר למקדש-מעט זה,
מורה ומנהיג לקהילתך החשובה אשר , בפה אחד ובלב אחד , בחר בך באימון מלא ובאהבה שלמה!
היה אתה שליחו של אלקי הרוחות, המנהיג המופקד על קהילה זו "אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם, בראש, בגדוד, בכרך " !
עמוד בראש קהילתך, כראשו–מנהיגו הדתי, בעל הכישורים והידיעות הרמות שבהם חוננת. הנהג אותם בגדוד ,בגבורה ובתהילה.
הורה אותם, ע"פ תורת-דתנו, לאהבת חורה ויראת שמיים, לאהבת המולדת, לשלום קהילתי ולהליכות ישרות בחיי הכלל והפרט .
היה להם לסמל ולדוגמא במעשיך והנהג אותם בזכויותיך בהצלחה מלאה , בשלום ושלוה ותספרם תמיד במנין מלא.
היה ערני בשמירתך על לימודי ילדיהם ועל חינוכם ! " צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים "
היה- נא מורה ומדריך לדור הצעיר, בשיתוף עם המורים שלהם, רועי בית הספר. חנך דור צעיר נאמן לקהילתו היהודית ולאומה
ההונגרית, ברוח האמונה השלמה, אהבה תמה של המולדת ההוגרית , ברוח אהבת האדם האמיתית, השפע, יצר, הפרה, למד
וחנך, כמה שנאמר בהפטרת השבוע: " וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך" ( תרגום)
היום נפתחה תקופה חדשה בתןולדות היהודים, נאמני המולדת בסאטמאר. רוח נעלה נושבת בקרבם. שמחה והתלהבות אופפת
נפשו של כל אחד בקהילת הסטטוס-קוו, באשר משאלתם הגדולה יתגשם כעת, ע"י רבם הנעלה, לא רק לשעה אלא לתמיד:
הוראתה, טיפוחה וחיזוקה של דתנו העתיקה , ברוח הונגרית ובשפה ההונגרית.
וכאשר אתה, כבוד מעלת הרב, הנך מוקדש למילוי כל המשימות האלה, אנו תפילה - מעומק לבנו - לאלקי הרוחות,
לוותך ולשמרך בדרך, במילוי משימותיך הקדושות, לרווחתה הרוחנית של קהילתך, לתפארת עירך ושל מולדתנו היקרה !
שלום בואך ! עלה והצלח ! צלח וכב על דבר אמת וענוה-צדק ! ה' עמך גבור חיל, יברכך ה' !
( ראה הערות בעמוד הבא. ב" אורן )
א. לא ידוע לי היכן פורסם הנאום ( התדפיסים שבידי נראים כדפים מצולמים מתוך ספר הכולל אוסף של נאומים / מאמרים
לכבודו של הרב ש"ז יורדן, לרגל הכתרתו בשנת 1903 . בסוף המאמר נרשם ( כעין חתימה ) KRAUSZ VILMOS , debreceni forabbi. .
כל הציטוטים בלשון הקודש הובאו ע\"י הנואם במקור ובמדוייק ותורגמו להונגרית , במהלך הנאום, קטע אחר קטע.
צרו כישוריי מלתרגם את הנאום באוצר המילים ובסגנון העילי של הנאום, כפי שנשא אותו הרב בעל "שפתי זהב"
כך כינו אותו ברבים, בשל כושרו הרטורי.. ואחריו, גם את בנו, הרב יחיאל יוסף קראוס, רבה של טארנבני ( דיצ'ו), בטרנסילווניה).
צר לי שלשון הנאום "התגמדה" מאד בתרגומו… ורוב ניחוחו נדף ממנו. שכרי על מאמצי היתה הנאתי מקריאתו במקור.
. הקורא בן זמננו, עשוי לתמוה על שפע ההלל והאהבה "למולדת ההונגרית" ,לתרבותה, ולשפה ההונגרית, כפי שוודאי לזרא לו
תפילת "הנותן תשועה למלכים", לכבודם של הצאר, המלך או הקיסר בארצות מגוריהם ( כולל הרשעים שביניהם ).
מן הראוי לשים לב למספר דברים :
בניגוד לרוב הציבור היהודי בפולין ובחלק ניכר בקהילות שבפון הונגריה, תהליך ההתבוללות של יהודי הונגריה היה כבר אז בעיצומו.
רוב הציבור - במיוחד בני- הנוער - ברוב הקהילות, שפת האם שלהם הייתה ההונגרית ומעטים מביניהם הבינו שפה אחרת.
אחת הסיבות לתביעתם של פרנסי הקהילות – מרבניהם - לשאת את הדרשות בהונגרית, הייתה שהם לא הבינו יידיש או
יידיש –דייטש, שהיתה שפת הדרשות של רוב הרבנים, בעיקר של אלה שלא שלטו בשפה ההונגרית או משום שצייתו לתקנות
" מיהאילוביץ", (תרכ"ח – 1868), שאסרו -בין היתר - לדרוש בלע"ז, בבית הכנסת. (איסור זה מצוטט גם מצוואתו של הח"ס זצ"ל.)
כידוע, רבי הלל ליכטנשטיין ( קולומאייר ) התנגד נמרצות לבחירתו של הרב אברהם גלזנר זצ"ל, לרבה של קלויזנבורג -בין היתר–
משום שהוא דרש בלע"ז ( גרמנית), שפה שבה דברו, כתבו ,למדו ולימדו, הרבה רבנים, בביתם ובדרשותיהם ).
אנטישמיים רבים בהונגריה טענו, שהיהודים הממשיכים לדבוק בשפה הגרמנית או ביידיש, כשפת אם בביתם וכשפת הנאומים
בציבור, מוכיחים גם בכך את ניכורם מהאומה ההונגרית ומתרבותה.
לכן, מובן, שהרבנים כללו בדרשותיהם, "מס שפתיים" של פטריוטיות, אף בימי הגזירות הקשות של השלטונות, נגד היהודים.
נציגי השלטון היו אורחים של הקהילות, בתפילות המיוחדות, בחגים הלאומיים של ההונגרים ובאירועים לאומיים אחרים.
נוכחותם, חייבה את הנואמים להדגיש את נאמנותם ואת הזדהותם עם העם ההונגרי ועם תרבותו.
ידוע גם, שבקהילות שבהן דרשו רבנים, בעלי שיעור קומה, בשפת המדינה, אחדים ממכובדי הגויים היו אורחים שכיחים
בבית הכנסת. הפטריוטיות ההונגרית הייתה משאת נפשם ( "הכמעט פתולוגית") של יהודים רבים , כולל חרדים, בקהילות הונגריה.
הנאמנות ל-"מולדת ההונגרית" חוזרת גם בדרשות האחרות של הרב ב"ז קראוס, בצד האזהרות ששווין הזכויות אינו פותר
את בעיית היהודים וכן בתיאוריו את " ההמשכיות" של האנטישמיות לסוגיה, בכל הדדורות . (ראה דרשתו לפ' תולדת )
יחסו "למקסם החופש והשווין ליהודים" בגולה, ידוע גם מדרשותיו בנושא זה ומכמיהתו לשיבת ציון ולתחי' הלאומית. (ב"א)
1) Status quo ante ( המצב כמו קודם ). הקהילות שלא רצו להצטרף לזרם " האורתודוקסי" וגם לא של ה-ניאולוגי ( החדשני ),
בעקבות הפילוג בקונגרס הקהילות בהונגריה, בשנת 1868 . שתי סיבות עיקריות: רמת הויכוח ( עד חילול ה' ) בין הפלגים
וההתערבות של ה-"מרכז" בעניינים הפנימיים של הקהילות, כולל בבחירת "כלי-הקודש" וגם של הגבאים ושל עובדים אחרים.