ב- 23 באוגוסט 1944 , הממשלה הרומנית ניתקה את הברית שלה
עם הגרמנים ונכנעה לצבא - האדום של ברית המועצות.
בתגובה, המטוסים הגרמנים הפציצו את בוקרסט (עיר הבירה),
את שדות הנפט ואת הגשרים על הנהרות הגדולים.
החזית הגרמנית נפרצה ע"י הצבא האדום. הצבא הגרמני נסוג,
בכיוון הגבול שבין טרנסילווניה הדרומית (שבידי הרומנים) לבין טרנסילווניה הצפונית (שבידי ההונגרים).
ההונגרים, נאמני הגרמנים, יצאו להתקפת - נגד ופלשו דרומה לתוך רומניה. הם כבשו מספר עיירות וכפרים והייתה סכנה גדולה שיגיעו גם לעיירה שלנו. פחד נורא נפל על הקהילה שלנו.
ערב אחד חזר אבא מתפילת ערבית והודיע למשפחה:
"סוכם בביה"כ, להימלט דרומה".
אמא שאלה בבהלה: - מתי ????
בין רגע, התחלנו כולנו באריזה.
אבא כרך שקית סביב מותניו, והכניס לתוכה טלית, תפילין, סידור,
ספר סליחות, מחזור ר"ה ואת מעט הכסף והתכשיטים שהיו לנו.
דאגתה הגדולה ביותר של אמי הייתה התינוקת בת שלושה חודשים.
הִכְניסָה בְּסַל נְצָרים כמות קטנה של חיתולים, של בגדים, של מזון, ושל פריטים נוספים הדרושים לתינוק וציוותה עלי לשמור היטב על הסל. בידי השניה החזקתי סל נוסף, מלא מוצרי מזון .
אמא גילגלה סמיכות אחדות וקשרה אותם על גבי.
הייתי ילדה בת 14 ונשאתי מטען כבד ואחריות רַבָּה על כתפיי.
גם אחותי בת ה- 10 הייתה עמוסה מעל כוחותיה.
אמא עטפה את התינוקת והחזיקה אותה בזרועותיה.
אחותי שאלה בבכי: מה עם העִזים ועם התרנגולות שלנו ?..
אבא הרגיע אותה: "מסרתי הכל, למשפחת קֶרטֵס" (שכנים נוצרים).
"שיירתנו" הגיעה לביתה של סבתא ושלש דודותיי. סבתי הייתה משותקת בשתי רגליה. אבא הציעה לה שתשב על כיסא. הוא,
יחד עם אחותו, ישאו את הכיסא. סבתי התנגדה. ביקשה מאבא ומדודתי להחזיק בה מתחת לִכְתֵפוֵתֶיהָ, "נעמדה" על רגליה ונגררה
עם "השיירה" .
אחרי טלטולים רבים בדרכים, מצאנו מחסה באחד הכפרים, בחצרו של חקלאי רומני. יומיים לפני ראש השנה, הגיעו חיילים רוסים גם לכפר הזה. הם סִפּרוּ לנו שהגרמנים נסוגו מכל האיזור ושאנו יכולים לשוב לבתינו. בראש השנה התפללנו שוב, בבית הכנסת היפה שלנו.
( פרטים נוספים, בפרק הזכרונות, בנספח המ"ל )
*
לא כן, היהודים ב - "שאַרמאַש" ( SARMAS ), כ- 60 ק"מ מהעיירה שלנו.
ההונגרים, שפלשו דרומה, כבשו את העיירה (05.09.44 ).
הז'אנדרמים שלהם (המשטרה הצבאית), בעצה אחת עם ההונגרים תושבי המקום, גֵרשוּ את כל היהודים לחווה הסמוכה. הנערות הצעירות הופקרו למעשי השיפלות של הז'אנדרמים.
בלילה שבין 16-17 בחודש (ערב ראש השנה) טבחו את היהודים, ביריות
רובים ואקדחים (31 גברים, 52 נשים ו- 43 ילדים ) והשליכו אותם לתוך התעלה, שחפרו לפני כן, 20 גברים מהמגורשים, לעצמם ולבני ביתם.. הי"ד.
(רוב הגברים של הקהילה, לא הספיקו עדיין לשוב ממחנות העבודה, שבהם נכלאו ע"י הרומנים, בעת היותם בני -הברית של הגרמנים..)
סופר על ידי שרה אורן