עזרה הדדית והכנסת אורחים בבית קראוס
בין סגולותיו התרומיות של הרב קראוס, יש לציין את יחסו לעניים. בעל צדקה היה האיש
שתרם רבות מכספו לנצרכים על אף מצבו הדחוק.ביתו היה פתוח תמיד בפני הנצרך והנזקק.
שולחנו תמיד היה ערוך, לחם ותבשיל חם היו מוכנים לכל מי שבא לבקש עזרה. הארון בו
נטמן במותו, הותקן מקרשי השולחן שהיה עד ללימודיו ולנדיבות לבו. (מ"א גונדה עמ' )75
הירש ארנו ז"ל, בעלה של אולגה (קראוס) הי"ד, כשביקר לראשונה בחיפה אצל הרבי
ר' ברוך מסירט-ויז'ניץ, התענין הרבי, על מוצאו. סיפר לו בין היתר, שהוא חתנו
של הרב ב"ז קראוס מדברצן. הרבי קם ונישק אותו. אחר כך, סיפר לו :
..זה היה בימי מלחמת העולם הראשונה. בהיותו צעיר, נסע אל הרבי מבעלז,
שנמלט מפולין ושהה זמנית בהונגריה. בסריקה אחר עריקים, ברכבת בה נסע, נעצר
גם הוא, אברך צעיר, שלא ידע הונגרית ושתעודותיו לא היו....כל כך בסדר.
בתחנת הרכבת של דברצן הורדו העצורים מהרכבת ונכלאו שם במעצר של תחנת הרכבת.
בעל בית מלון יהודי, שהיה בתחנה (בציפיה לאורחים, שיציע להם אכסניה) הבחין
בבחור הישיבה שבין העצורים ומיהר להודיע על כך לרב קראוס.
והאדמ"ר מתאר את ההמשך : פתאום ראה, מבעד לסורגים, רב מכובד, לבוש הדר וחבוש
צילינדר צועד בצעדים נמרצים לתוך התחנה. לאחר זמן קצר נקרא אל מפקדת התחנה .
להפתעתו, ראה את הרב מיסב כבוד בחבורת הקצינים, שאחד מהם (שבעת מעצרו הבין רק
..הונגרית), התנצל בפניו - בגרמנית - על אי הנעימות שבמעצרו והציע לו להתלוות
אל קרוב המשפחה שלו, כבוד הרב, שיקח אותו לביתו.... ( מפי הירש ארנו )
בבעלז
יהודי אזרח הונגרי, שעלה ארצה, הגיע לפת לחם בימי מלחמת העולם הראשונה. בעת ההיא,
הקונסול האוסטרו-הונגרי בירושלים קרא לבני ארצו, שיחזרו למולדת כדי לשרת בצבא.
הנסיעה, על חשבון הממשלה האוסטרו-הונגרית. היהודי שלנו ניצל את ההזדמנות וחזר יחד
עם אשתו,להונגריה, לדברצן. אבל במקום לצאת למלחמה, העדיף מגורים במרתף ביתן של הרב
עד יעבור זעם... (מזכרונות המשפחה, עפ"י סיפורו האישי של היהודי הנ"ל)
בימי מלחמת העולם ה- ,1על התנור במטבח של בית הרב היו תמיד שני סירים גדולים
מלאים תפוחי אדמה ותירס....לכל אורח רעב, שיזדמן לבית הרב...(מזכרונות המשפחה)
פעם הזדמן אליו יהודי,שהיה זקוק לעזרה דחופה, בסכום נכבד. ברשותו של הרב לא היה
הכסף הדרוש.לבש את מעיל השרד היקר ביותר שהיה לו, הלך אל בית המשכון בעיר והציע
לפקיד (הגוי) שימשכן אצלו את מעילו,תמורת הלוואה בסכום שהיה דרוש לו. הפקיד נרתע
תחילה, אחר כך, קבע את הערך של הבגד ונתן לרב את ההלוואה. בערב, כשבעל-הבית של
"בית המשכון" ראה בין החפצים הממושכנים, את "מעיל השרד" של הרב היהודי, נדהם. מיהר
וסיפר לידידו היהודי, שכנראה, "הרב שלכם במצב כלכלי קשה". (מפי הירש ארנו)
הרב קראוס נהג לפזר לצדקה, חלק ניכר ממשכורתו , מיד עם קבלתה מהקהילה. לרוב, הכסף
שנותר לא הספיק להוצאות המחיה של המשפחה הגדולה ולצרכי צדקה, שבה עסקה גם הרבנית,
ביד רחבה. הלכו פרנסי הקהילה אל הרב ( שלא בידיעת הרבנית ) והציעו לו, שמחצית
משכורתו יימסר ישירות לרבנית, לצרכי כלכלת-הבית... (אשל פרידלנדר, מדברצן)
....בכל יום חמישי, הטבחית )a szakacsne(לא ערכה את השלחן אלא לאחר שהרכבת
מ - Marmaros Szigetהגיע לדברצן. ברכבת זו באו - מדי פעם - לדברצן, מספר
"אורחים" מקבצי הנדבות ממחוז מרמורש, בדרכם למרחבי הונגריה. דרכם הראשונה של
האורחים היתה אל בית הרב קראוס, לארוחת צהריים.אחדים מהם, קבלו מהרב גם כסף
לקניית כרטיס-רכבת, להמשך המסע.. (מזכרונות המשפחה, הקלטה)
ליד שולחן האוכל הגדול של המשפחה היו ארבעה כסאות, שאסור היה לנו לשבת עליהם....
הם היו מיועדים, באופן קבוע, ל "אורחים המזדמנים" שבאו להשביע רעבונם בתבשיל חם
בבית הרב. הכסאות היו ריקים וה"אורחים" ידעו שהם יכולים להתיישב עליהם לסעודה,
בלי מבוכה... (כנ"ל)
על אשתו הרבנית ,ביילא:
"התומכת הבלתי נלאית של נזקקים,שלא יצאו ממנה בידיים ריקות, לשם כך היתה מסוגלת
למנוע מעצמה הכל. כשכבר איש לא היה יכול לעזור להם, מצאו סעד אצל הרבנית, בכסף,
במזון ובשדלנות".. ()FUGETKEN UJSAG, DEBRECEN, 14/11/1934
.......הרבנית ביילא ע"ה...על כל רב טוב וחסד וצדקות אשר עשתה בשמחת הלב כל ימי
חייה ועל הבית שתמיד היו בו עניים ואביונים אשר קבלו צרכיהם בכבוד. נוסף על 14
ילדיהם, אימצו בביתם 6יתומים ויתומות מקטנותם ועד לנשואיהם.. (בית אבות עמ' כ"ח)
...הרבנית ביילא היתה אשה צדקת, גומלת חסדים, אינטליגנטית, חכמה ונבונה מאד.
הסיפור הבא, מתאר את האופקים הרחבים בחשיבתה, בענין הטיפול בתינוקות :
...בימים ההם, האימהות חיתלו את התינוקות בעטיפת בד הדוקה, לאחר שקשרו חזק את
ידיהם ואת רגליהם ( בתוך החיתול). היולדת הוחזקה " חולנית " מספר שבועות לאחר
הלידה. עליה היה לשכב במיטה ולאכול רק מאכלים מיוחדים של " הקימפטורות" ...
..כבר בתינוק הראשון שלה, הבחינה בשמחתו כשהתירה את הרגליים ואת הידיים הקשורות.
הפסיקה לקשור אותן. נשים "מנוסות" הזהירו אותה מפני התוצאות. הסבירה להן, שאם
האלקים ברא אותם כך, שמיד עם היוולדם יוכלו להניע את האברים שלהם, מן הסתם טוב
להם לעשות זאת. התינוקות אוהבים את חופש התנועה של האברים שלהם ואין לשלול מהם
את ההנאה הזאת.וכך גם הדריכה את בנותיה ואת הכלות שלה ואף הן חיתלו את התינוקות
בלי לכבול אותם...
היא אף עודדה את האשה היולדת , לאכול באופן חופשי כל מאכל טעים לחיכה. ובניגוד
למקובל, התירה להן לשבת על המיטה, כשכפות רגליהן על הרצפה. (מזכרונות המשפחה)
בבית קראוס היתה פעילות חברתית של צעירים, בני גילם של ילדי המשפחה.
בית הרב וחצר הבית עמדו לרשותם והמקום היה שוקק בני נוער בימי שבת וחג, אחה"צ.
נשאר לנו, בכתובים, חלק מהטקסט של " הצגת פורים " משנת ( 1917בכת"י של אימרה).
המחבר : רומי (אברהם קראוס) ; השחקנים: בנות המשפחה ; הכרוז : קראוס אימרה.
(" )18יחדיו" במשפחה הגדולה.
"הדבק" המשפחתי, היה ערך מקודש, בעיני האמא של משפחה גדולה זו, של 20ילדים. היא
ידעה, שע"י תודעת ההשתייכות וה-"יחדיו" תיטיב להשריש בילדיה ערכים ומורשת אבות.
היא הצליחה לטעת את רגשי האחוה ואהבה בקרב ילדיה וזכתה לראות את פירות מאמציה.
במשפחה שררה רוח איתנה של אחוה, אהבה ורעות. גם קרובים "רחוקים" ביותר, נתקבלו
כבני משפחה מדרגה ראשונה. רבים מהם בילו את החופשות בבית קראוס וגם מעבר לחופשות.
צאצאי קראוס המשיכו במסורת המשפחתית של אחוה ורעות. גם לאחר שהתחתנו והקימו
משפחות משלהם, נשארו יחסי הקרבה החמים והעזרה ההדדית ביניהם, למופת. מסורת זו
של " הדבק המשפחתי " , נשא רה נחלתם של צאצאי המשפחה, דור אחר דור.