שלמה אליעזר פאללאק בן הרב הילל

יוסי  כרמלי

 תרגמתי בעזרת 

google

פרטים מעניינים שכתוב כאן שבכל אלול שלמה אליעזר היה נוסע לסאסרעגען וכן שהבן שלו היחיד שמתגורר בקלוז' מתכנן על פי הכתבה לעלות לארץ..

הלוויה בשמש. פולק סלמון נלקח לדרכו האחרונה בשמש אביבית מעודדת ויפה. הארון, המעוטר יותר, שבו נח המת, הונח בארון עץ גדול וחסר ערך שהיה מונח על האדמה באמצע החצר. הארון החיצוני נאטם בזפת, משום שהג'נטלמן הזקן נלקח מקלוז', העיר שבה חי את חייו הטובים והישרים.

הם לקחו אותו הביתה, ליד הציון של הרב הלל פולק  , כדי שה' יוכל לאחד את עצמותיו עם עצמות מי שמחלציו בא.

במקרה העגום והעצוב הזה, גם בחורף הקשה, חמימות השמש, זורחת תכונה יהודית רעננה ומוארת: משהו מהנצח היהודי.

האמת תכתיב שלסלמון פולק, מי שהיה פעם סגן הנשיא של הקהילה הדתית הגדולה וראש בית הכנסת קלוז'-נאפוקה, עדיין מכוסה עטיפת האבק שלו באדמה של בית הקברות כאן.

אבל הוא היה יהודי אמיתי, וההיכרות, התכונה היהודית בת אלף השנים הזו, חרשה עמוק יותר לתוך נפשו.

הוא לא רצה להיות לבד, גם בלי קרובי משפחה בבית הקברות.

עד עכשיו, אמנם הוא עצמו הלך איתם, אבל בשל רצונו הבלתי ניתן לבירור של אלוהים, נפטר סלמון פולק בפתאומיות. משאלתו האחרונה התגשמה כשהועבר היום לשרשגן מהחצר הקטנה והמסודרת בין המון חברים ומעריצים.

הם התאבלו על המוות בצורה מכובדת ומרגשת. הרב מוזס לואי נפרד ממנו בנאום מרגש, עמו התאחד בטוהר מסירות נפשו ובתפילות משותפות בבית הכנסת.

נאומו הדומע והפשוט של החסיד, הרב הלל ליכטנשטיין, נגע ללבי. אנשים זקנים עמדו סביב החבר ששכב על הארץ ובכו. הוא לא היה לבד. האוטובוס נשמע, שיר נוגה:  .

שימצא מנוחה ראויה... הוא הועלה על משאית ונלקח על פני כפרים, במרחק מספר שעות, הרחק מהעיר בה חי וסבל, אל אביו, שם עלה לרגל מדי שנה בחודש אלול. אומץ לב, תקווה ואמונה. והוא יבוא אליו - במהרה בנו ומשפחתו ולוקח עמו את האמונה והתקווה ואת ברכתו האחרונה של סלומון פולק לארץ שבה איחל הזקן האדוק בכל תפילותיו ותחנוניו.