מזכרונות אוי אורן
קטע מזכרונות הילדוּת של EVI הסבתא שרה אורן
הסבר רקע :
ל אֵוִוי , שייכות כפולה למשפחתנו.
א. היא אשתו של וילי – בנימין אורן , נכדו של הרב קראוס מדברצן.
ב. הסבתא של אֵוִוי היתה ביילה - BERTA לאַזַר ( לבית הירש ). אמא של ביילא, היתה רבקה , אחותה של הסבתא קראוס - BERTA
מדברצן, שתיהן, בנותיו של רבי הלל פאללאק.
היה קשר הדוק בין משפחות פאללאק-הירש לבין משפחת קראוס. בחלק משתי המשפחות, הקשר הזה נמשך עד היום.
הסבא רבקה הירש ( לבית פאללאק ) נפטרה בגיל צעיר . שלשה מבין היתומים גדלו בבית קראוס ( בית הדודה שלהם ) בדברצן ,
עד לנשואיהם.
בסיפור שלפנינו, הרבנית קראוס ( לבית פאָללאַק ) משתתפת בחתונה של בושקה, נכדת אחותה רבקה (בת רחל - ROZA הורוביץ) .
החתונה נערכה בעיירה שלנו, אויוואר ( UJ VAR ) . במקום הזה היו בה גם מרחצאות מרפא , שאליהם באו גם יהודים ממרחקים.
לכן, היה שם גם בית מלון, בבעלות יהודית. אחד האולמות שבמלון שימש גם למחות של יהודי האיזור. ( הוריו של וילי התחתנו שם )
הייתי כבת שלוש, כשאימי לקחה אותי לחתונה זו ( של הורוביץ בושקה ) . זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי חתונה, התרגשתי מאד
והרבה פרטים נחרתו בזכרוני.…
הכלה, בכורסא מקושטת בפרחים. המוזמנים נגשו אליה , לברך אותה. בפינה אחרת ישבה גברת מרשימה, קשישה ויפה.
האורחים ניגשים אליה, מברכים אותה בנשיקת –יד והיא מלטפת את ראשם בְּרַכּות ובאהבה רבה.
אני עומדת לידהּ ומתפַּעֶלֶת…. מה היא חובשת על ראשהּ ? זו אינה פאה נכרית כמו של אימי וכמו של נשים צעירות אחרות !
נשים זקנות קושרות מטפחת - ראש ומעט שיער מעל המצח. ….
והסבתא הזאת … כל -כך שונה מאחרות… אני מכנה אותה, בלבּי, בכינוי הילדותי : HAJAS NENI , הדודה עם השיער….
אחרי שנשקתי את ידה והרגשתי את לטיפת ידה החמה על ראשי ואת חבוקה בכתפי, עברנו משם לפינה אחרת ולחשתי לאימי:
מי היא ה – HAJAS NENI הזאת ? אמי: - זו הרבנית מדברצן . אני: - ולמה יש לה שער מְשוּנֶה כזה ?
- זה "שפיצעל" , מסבירה אמא, זה לא שיער אלא חוטי – משי…. [4]
וכך נשארה - חרותה עמוק בזכרוני - דמותה היפה והאצילה, מחייכת ומקסימה, מלטפת ומקרינה…. אהבה…
סיפור נוסף מזכרונותיה של סבתא שרה :
במרכז הסיפור, הסבא והסבתא הירש מניר עציון. שם הסיפור : " הדוּבְשָניות של בּושקֶה נֵנִי "
…פעם, לפני ראש השנה, ביקשתי מטָלי ( בִּתִּי ) שתקנה לי ב - " סוּפֶּר " קופסת דובשניות.
חששתי לא יהי' לי זמן לֶאֱפות בעצמי את הדובשניות, מֵהמַּטעַמּים המתוקים של ראש השנה.
אמא , אומרת טלי, כשאני רואה דובשניות ב - " סוּפֶּר " , אני נזכרת בדובשניות היפות שהביאו בּושקהֶ נני ויוז'י באַצ'י
מ – ניר עציון, כשבאו לבקר אצל ליפּי באַצ'י והֶלֵן נֵנִי בבית - וגן , בירושלים….. אמא,…. יש לך המִּרשָם ?
התרגשתי מסיפורה של טלי. כן, … היה לי המּרשָם, עניתי, אתאמץ לֶאֳפות עכשו… בעצמי, את הדובשנית …
וסבתא שרה ממשיכה לספר:
" המִּרשָם אבד לי, אבל הטעם הנפלא של העוגיות האלה נשאר חָרות בזכרוני , כל השנים.
גם אנחנו זכינו לברך עליהן וּלהַנות מהריח הנעים של התבלינים , המראה היפה לעיניים , האריזה הקפדנית של קופסת הקרטון
והאהבה הרַבָּה שבה הם הגישו את הדובשניות, שהביאו - בנסיעה הארוכה – בשלושה אוטובוסים, עד לבית- וגן בירושלים….
כך גם הביאו את הדובשניות הטעימות שלהם - במזוודה הקטנה - ובלב מלא אהבה, לאבא של וילי , פארקאש באצ'י,
כששכב חולה בביתנו, בקרית אליעזר, בחיפה.
הם לא אפו את העוגיות ב – " תנור – חשמלי - טורבו - משוכלל "…
אלא במה שנקרא " סיר- פלא " , על גבי כיריים קטנים… אבל באהבה גדולה ובמסירות רבה……,רבה מאד…!.