פנינים לשבת מאת נתן כתבן ז"ל

קישור לדף הפייסבוק

    *********לפרשת בא *************

***************************************************

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו:

-------------------------------------------------------------------------------------

שואל בעל "אזניים לתורה":

מאי "ואת לב עבדיו"? וכי זקוק היה פרעה, הדיקטטור המושל בכיפה, לאישור מעבדיו כדי לקבל את החלטותיו? אלא, כדרך הדיקטטורים הבולשביקים מאז ומעולם, נוח היה לפרעה להציג את ההחלטה להרע לישראל כאילו נתקבלה ב"הליך דמוקרטי תקין".

ועל כן, כל אימת שביקש לגזור גזירה או להמשיך את השעבוד - הציע תחילה את הענין לפני עמו (תוך שהוא רומז להם כי זו "הצעה שאי אפשר לסרב לה"), ולאחר שעמו (הנגוע ממילא באנטישמיות טבעית) הצביע "פה אחד" למען המשך השעבוד של עם ישראל, קיבל פרעה את "דין התנועה" - והמשיך להרע לישראל…

-------------------------------------------------------------

ולפני שנעבור ל"ווארט" הבא על פסוק זה, לא נוכל להתחמק מהערה אחת: בימינו, לצערנו, נוהגים השליטים להתעלם גם מ"דין התנועה" (וקל וחומר - מדעת העם שלהם), והם פועלים רק משיקולי שרידות ו"רייטינג"...

----------------------------------------------------------------

ולדרשה הבאה על אותו פסוק - דרשתו של האדמו"ר ר' יחיאל מיכל מזלוטשוב, ברוח החסידות והמוסר:

עמים הרבה אנו מוצאים מנהיגים הפועלים לכאורה באופן בלתי מובן לחלוטין, הפוך מן ההגיון והסבירות, בניגוד גמור לאינטרסים של עמם, ולעיתים גם נגד השקפותיהם האגואיזם והאגוצנטריות השמים את גחמותיהם האישות מעל כל אינטרס חיוני אחר, "אני ואפסי עוד". והוא שאומר הכתוב: ה"אני" - הוא הסיבה ל"הכבדתי את לבו", לאטימות הלב גם בפני ההגיון הפשוט, שלא לדבר על הרגש...

-------------------------------------------------------------------

נדלג תשעה פסוקים, וניתן מקום של כבוד לסבא רבא - הרה"ג בנימים זאב קראוס זצ"ל, בספרו "מראה הבזק".

אומר הכתוב:

לכו עבדו את ה' א-לקיכם, מי ומי ההולכים?... בנערינו ובזקנינו נלך!"

ןמבאר בעל "מראה הבזק", על דרך המוסר:

יש האומרים בליבם כי ענין התורה והמצוות הוא עסק מיושן השייך רק לזקנים העומדים כבר בשנותיהם האחרונות. "לכו עבדו את ה' - מי ומי? ההולכים", כלומר - אלה העומדים ללכת בדרך כל בשר, להם יאָה ולהם נאָה עבודת ה', למען אשר יצברו צידה לדרך, לקראת העולם שכולו טוב.

על כך משיב משה רבנו : אין אדם יודע באמת עתותיו ושנותיו ומה ילד יום, ויש אשר ה"הולך" הוא דווקא עוּל ימים הנקטף באִבּוֹ ובטרם ימלא כליו בר. "בנערינו ובזקננו נלך", כזקן כצעיר - כל אחד צריך לחשוב, בכל עת ובכל שעה, כאילו הולך הוא (חלילה) בעוד רגע, ולהצטייד בכל הדרוש לדרכו, ולשוב "יום אחד לפני מיתתו"...

---------------------------------------------------------------

ונסיים פרק זה בעוד מאמר של דרש, מדברי קדשו של אדמו"רר'ברוךממז'יבוז'.

בתיאור המאורעותהעומדים להתרחש בליל מכת בכורות,אומר הכתוב "ופסח ה'על הפתח".

ואומר על כך ר'ברוך ממז'יבוז':

בימים כתיקונם, מבקש הקב"ה מן החוטא כי יעשה לפחות צעד אחד לקראת התשובה, וכלשו חז"ל המובאים במדרש רבה של שיר השירים:

"אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני , פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט - ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו". וכיוון ש"בא ליטהר - מסייעין אותו", הקב"ה פותח לו פתח כפתחו של אולם. ואולם, ב"מצבי חירום", כמצב בני ישראל במצרים - אשר כפסע היה בינם ובין היטמעותם במצרים מתוך מ"ט שערי טומאה, אין הקב"ה מדקדק אפילו בזאת, והוא נוקט עוד "קיצור דרך".

והוא שנאמר: "ופסח ה' על הפתח", במצב חירום זה "ויתר" הקב"ה גם על פתיחתהפתח הקטן, ולו יהי צר כפתחו של מחט, והוא "פוסח" על "פתח" זה, וחש מהרה לגאלם...

--------------------------------------------------------------

ואם בדור ההולך ושוקע כך - קל וחומר בדור כשלנו, אשר בכ יום אנו מגלים בו עוד ועוד ניצנים של תשובה, לפחות כחודו של מחט - מייחילם אנו כי הקב"ה ישוב ויגאלנו גאולה שלמה, השתא בעגלא ובזמן קריב!

**************************************************   

עוד לפרשת בא - סיפור על מסירות נפש למצוות המילה, ודווקא על ידי מי שחשכת הגולה כבר הרחיקה אותו כברת דרך מעולם התורה  והמצוות... הסיפור - על פי הספר "טובך יביעו":

*********************************************************

הרה"ח ר' אייזיק רוט זצ"ל, היה מקורבו של האדמו"ר מקלויזנבורג זי"ע, ובאחד מנדודיו נקלע לארץ רוסיה.

והנה, ערב אחד, נשמעו דפיקות חזקות על דלת דירתו, דפיקות אשר אי אפשר היה לטעות בהן: רק אנשי ה"נ.ק.וו.ד", המשטרה החשאית הנודעת לשימצה של רוסיה הקומוניסטית., מסוגלים להתםרץ כך אל ביתו של אזרח שומר חוק.

ובאותו בית התגורר גם מוהל ושוחט, איש ירא שמים, אשר פעל במחתרת לשמור על הדמות היהודית של אחיו הנתונים בצרה ובשביה. על כן' חשד ר' אייזיק, כי "ביקור" זה של אנשי המשטרה החשאית נועד ללכידת "מפר חוק" שכזה. לכן חש ר' אייזיק להזהיר את האיש, וציוה על האיש ליטול מייד את סכיניו ולהתחמק מן... הבית דרך פתח צדדי. "אני כבר אסתדר עם קצינים אלה", הפטיר ר' אייזיק.

ואכן, אך יצא המוהל מן הבית – פתח ר' אייזיק את הדלת. כפי שחשש, ניצב מולו סגן מפקד המחוז של המשטרה החשאית. ואמנם, אשר יגור ר' אייזיק – בא לו: הקצין דרש במפגיע לדעת היכן נמצא המוהל ה"עבריין". ר' אייזיק, ועמו גם הגר"י גלינסקי יבדל"א (אשר אף הוא שהה בדירה באותה עת), הכחישו בתוקף את ה"מידע המוטעה":

וכי יעלה על הדעת כי אזרחים נאמנים ימולו את בניהם כאשר המשטרה אסרה לעשות זאת?

אך הקצין אינו מרפה, ודורש לדעת היכן המוהל.

בשלב מסוים, החל הקצין לבדוק בכל פינות הבית ולוודא כי אין מסתתר בו מישהו. ורק אז, משראה כי אין איש – נתגלה סודו: הוא פנה אל הרב גלינסקי באידיש, ובדמעות בעיניו סיפר כי הוא עצמו – יהודי הוא, ובן נולד לו, והוא מחפש מוהל אשר יכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו, ולו גם בסתר... ואף כי למראית עין אין הוא יכול לקיים מצוות, ואם יתגלה הדבר – יוציאוהו להורג לאלתר, אין הוא מוכן לוותר בשום פנים ואופן על סממן יהודי זה!

****************************************************

כמה וכמה סיפורים כאלה עברו מפה לאוזן בימי הגלות הנוראה.

אשרינו,מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ןמה יפה ירושתנו, שזיכנו הקב"ה לשוב אל ארץ מכורתנו, ואין אנו צריכים להסתיר את קיום המצוות מפני צר ומתנכל...

***************************************************

******** לפרשת וארא ******

מדרשים ומאמרים קצרים, ולבסוף - גם סיפור הנוגע לפרשה.

************************************************

הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים: ...

-------------------------------------------------------------------------------

ידועה הקושיה של חז"ל:איזה קל וחומר יש כאן? הרי לבני ישראל היתה סיבה טובה שלא לשמוע - "מקוצר רוח ומעבודה קשה", ומדוע זה לא ישמע פרעה היושב לו שאנן ונינוח בארמונו? ויבואר בדרך חידוד ומוסר: "הן בני ישראל לא שמעו אלי", בני ישראל עצמם לא היו מוכנים לקבל את בשורת הגאולה ולהכין עצמם לקראתה; "ואיך ישמעני פרעה" ; ומה יהיה אם "בטעות" יתרכך לב פרעה וישמע אלי, ויאמר לי – אדרבא, הרשות נתונה לך להוציא את בני ישראל, והעיכוב אינו אלא מצידם של בני ישראל, המעדיפים את ה"סטטוס קוו"? אזי, אוי לאותה בושה, אוי לאותה כלימה, תסתתמנה טענותי, ואהיה נחשב כ"ערל שפתיים" ...

עד כאן על פי דרשתו של המר"ל מפראג, בספרו "גור אריה"

ובאותו עניין - על פי "שפת אמת":

אַל לו למנהיג לצאת בשליחות עמו כדי לשאת ולתת עם גדולי עולם, אם לא דאג תחילה לקונצנזוס בדבר העמדות אשר עליו לנקוט, שיהיו דבריו נשמעים (מקובלים) על עמו; שהרי כל כוחו של המנהיג נובע מן העם אשר מאחריו… והוא שאומר הכתוב: "הן בני ישראל לא שמעו אלי", אם לא עלה בידי לשכנע את עמי, אין סיכוי כי יעלה בידי לשכנע את פרעה – "ואני ערל שפתיים", באין גיבוי מן העם שלי יסתתמו טיעוני ולא יהיה לי כל כח השפעה…

ועוד באותו עניין - על פי דבריו של הרב זלמן סורוצקין זצ"ל ב"אזניים לתורה", ועם נופך אקטואליה משלי:

אמנם כן, קושיית חז"ל על ה"קל וחומר" מסתמכת על ההנחה שחוסר נכונותם של בני ישראל נובע מחמת ייסוריהם, ייסורים אשר אינם נחלתו של פרעה; אבל אפשר גם לומר כי אדרבא - ייסוריו של פרעה עלולים להיות גדולים יותר.

הא כיצד?

כי לגוי רשע כפרעה - אין לך ייסורים גדולים מאלה - לשמוע כי בני ישראל מתנערים מעפר, כי קם להם מנהיג וכי הם עומדים לחדש את זהותם הלאומית ולשוב למולדתם; הרי זו בשורה קשה לעיכול לקהילה הבינלאומית, קשה אף יותר מעבודת פרך סיזיפית... ואם כן – קל וחומר נכון הוא זה, "ואיך ישמעני פרעה".

ובנופך אקטואליה:

ומכאן אפשר להבין מה הוא המעיין העכור ממנו שואבות מדינות אירופה את עמדתן ה"מאוזנת" בסכסוך אשר בינינו ובין ערביי המזרח התיכון: לא די בכך שהעם היהודי נחלץ בשן ועין מידי הצורר הנאצי בטרם השלים חלילה את מטרתו (ושאיפתן הנסתרת), ועוד הקים לו, עם חצוף זה, מדינה משלו, ופיתח תעשייה ומדע, והעז להגן על עצמו מן הצר הצורר אותו – ועדיין אנו מצפים, כי עם כל הכאב והייסורים אשר עובדות אלה מסבות לאומות אירופה - תהיה להן אוזן קשבת לטענותינו בדבר הזכות לחיות בארצנו באין מפריע?! "הן בני ישראל לא שמעו אלי" – גם בקרבנו יש עוד הוזי "שלום" וכסילי "משפט בינלאומי" ושוטי "זכויות האזרח", המתנצלים על עצם קיומנו כאן, ועושים הכל כדי "לתקן את העוול הנורא", "ואיך ישמעני פרעה"? איך נצפה מאומות אירופה כי תשמענה לנו?

מאחר ואני בתנופה אקטואלית, אוסיף משהו מן השבוע האחרון:

הכנסת, באחד מרגעי תהילתה הבודדים, התעלתה מעל עצמה והתאחדה בקריאה לשחרר את אחינו יונן פולארד מן המאסר הבלתי מוצדק אשר הושת עליו.

השבח לכם, חברי הכנסת. השאלה אם הדבר אכן יועיל. והשאלה הזו מנקרת בראשי יותר כאשר אני מעיין בפירוש הראשון אשר הבאתי לעיל....

חושש אהי כי יש מישהו (בצמרת הבכירה ביותר) הלוחש על אזני המימשל בארה"ב כי שיחרורו של פולארד עלול להביא נזק ליחסים הבינלאומיים, ול"תהליך המדיני" ובעיקר - ליציבות כסאו של פלוני אלמוני.

ולוואי וטועה אנוכי בדבר זה, אך החשד נותר לפי שעה.

ומי יתן ואם חשד זה נכון - יתן הקב"ה בלב הרשעים רצון לשוב בתשובה שלמה ולהציל את חיי האיש המסכן הזה.

 ולסיום הדברים לפרשת וארא - סיפור מעניין הפרשה

עניינו של הסיפור - דרשת חז"ל על הכתוב "ויאמר אליו אני ה'" - "אני ה' נאמן לשלם שכר".

ולסיפור (על פי "מעשיהם של צדיקים":

--------------------------...

ר' ישעיה ז'וכוביצר - מיקירי ירושלים היה, ולבד מגדלותו בתורה וביראת ה' - היה מרבה בצדקה ובעזרה לכל מך ונצרך.

פעם אחת, בעודו בארץ נכר, נכנס אליו יהודי אשר לא היה מוכר לו, ובפיו בקשה: "עומד אני כמעט בפני פשיטת רגל, וזקוק אני באופן דחוף להלוואה של אלף זהובים למשך מחצית השנה, כדי לנסות ולשקם את עסקי".

השיב לו ר' ישעיה כי נכון הוא לסייע ליהודי, ובלבד שאחד ממכריו בעיר הזאת יהיה ערב לפרעון ההלוואה. עננה של צער עלתה על פני האיש, והוא הפטיר: "זר אנכי בעיר הזאת, ואין לי מכר ומודע בעיר ובסביבותיה. רק הקב"ה יודע את מצבי ואת נאמנותי, ורק הוא יוכל לערוב בעד הלוואתי".

"הן אין ערב יותר נאמן מן הקב"ה", אמר ר' ישעיה. מיד הוציא את הסכום המבוקש ונתנו לידי היהודי.

חלפו ששת החודשים, והיהודי שב אל ר' ישעיה שמח וטוב לב. "בעזר ה', עשיתי חיל במעות אלה אשר הלווה לי הרב, והריני מבקש לפרוע את ההלוואה". ותוך כדי דיבור הוציא מכיסו אלף זהובים והניחם לפני הרב.

אך למרבה הפתעתו, דחה ר' ישעיה את הכסף המושב אליו, ואמר ליהודי: "הערב שלך כבר פרע כבר את כל החוב, עד הפרוטה האחרונה"!

תמה היהודי על הדברים ולא הבינם. והסביר לו ר' ישעיה: "מייד לאחר שהלוויתי לך את הזהובים, נזדמן לי עסק בלתי צפוי, והרווחתי בו בדיוק אלף זהובים. אז הבנתי כי הערב פרע את חובו"...

*****************************************************

ומי יתן והקב"ה ישלם לנו שכר טוב על כל מצווה ומצווה אשר זיכה אותנו לעשותה, בין אדם למקום, ובעיקר - בין אדם לחברו!

*****************************************************

***** אנחנו ומחאת הצמחונים *********

מובן כי אנו, כיהודים מאמינים, איננו יכולים להסכים לנקודת המוצא של הצמחונים, במיוחד האלימים שבהם: כי אנחנו סבורים ש"מותר האדם מן הבהמה", שהאדם הוא תפארת הבריאה (גם אם לפעמים פוגשים אנשים הסותרים הגדרה זו...), כי מטרת בעלי החיים היא לשרת את בני האדם. ובין אותם "שירותים" - הם מהווים חלק ממערכות המזון החיוניות לקיומנו. לכן, ההשקפה היהודית אינה מסכימה עם ההשקפה כי אסור להמית בעל חי כדי שישמש לנו כמזון.

אבל, באותה מידה, רוח היהדות אינה יכולה לה...יות נוחה להתעללות באותם בעלי חיים, התעללות הנובעת מאינטרסים כלכליים צרופים - תפוקה גדולה יותר של בשר, השבחחה (לכאורה) של איכות לצורך גביית מחירים גבוהים יותר, וכו'.

וכאן, כך נדמה לי, היינו יכולים להיכנס לתמונה, בעזרת אחד הכוחות הצרכניים החזקים הנמצאים בידינו - מערכת הכשרות.

אם הרבנות הראשית תקבע תקן מחייב להימנעות מצער בעלי חיים בתעשיית הבשר (לאורך כל התהליך, מן ההמלטה ועד השחיטה), ותודיע כי מי שאינו עומד בתקן הזה - תישלל ממנו תעודת הכשרות - הרי זה צעד ענק אשר יממחש את כוחו הצרכני של הציבור שומר המצוות (כוח המשתרע הרבה יותר מעבר לחלקו היחסי של הציבור הזה בציבור), כדי לקבל מוצרי בשר אשר אין ןמאחוריהם התאכזרות לבעלי חיים.

תאמרו: אהה, בסביבה בה פועלים עשרות רוכלי כשרות ובד"צים קיקיוניים - יהרי ברגע בו תישלל מן היצרן כשרות אחת, יפנה לרוכל כשרות אחר...

אם כן, הפתרון לזה צריך להיות באכיפה אמיתית של חוק איסור ההונאה בכשרות: מי שמציג מוצר כ"כשר", ואין למוצר זה תעודת כשרות מטעם המדינה (דהיינו - הרבנות הראשית) - עובר על החוק. הרבנות הראשית תקבע תקן בסיסי מחייב לקבלת תעודת כשרות מטעמה, אשר יכלול גם דרישות למניעת התעללות. הבד"צים המסחריים הפרטיים לא יאבדו לגמרי את כוחם, והם ציוכלו להציע כשרות ברמה גבוהה יותר, אבל בתנאי שהתקן הבסיסי מיושם. זה ימנע כמובן את המחאה הצפויה של העסקנים החרדייים, אשר לרובם יש אינטרס כזה או אחר בתעשיית ההכשרים.

ובא לציון גואל - נאכל בשר כאוות נפשנו, ונדע כי בדרך אל סיר הבשר - לא פגענו באיסורים אחרים.