שרעק
שרעק…..מאת וילי אורן
בילדותי קראתי סיפורים ושירים על נאמנות של כלבים לבעליהם…
בקשר המועט , יחסית, שהיו לי עם סוסים ועם כלבים נכחתי לדעת שלבעלי החיים יש מה שקרוי "נשמה".
"שרעק" _ במו בעלי חיים אחרים – ידע להביע רגשות והבין את "מעמדו" במשפחה.
שמח לפגוש אותנו. ציפה, תמיד, לליטוף קל , למחווה של ידידות או של פינוק… ביקש "בעיניים את פרוסת החלה
ב - "סעודה השלישית" המשפחתית בביתנו.
חיכה בסבלנות וכשראה אותי ב - "נטילת ידיים ", התיישב ליד הכסא שלי והמתין. אם קרה ( לעתים רחוקות ) ששכחתי
"להפריש" לו את חלקו, ליטף קלות ובעדינות, בראשו, את רגלי, להזכיר לי זאת.
כמובן, לאחר שאכל - בתיאבון – את המעט שקיבל, ביקש עוד מנה. ביקש פעם, פעמיים ולאחר שתי פקודות של "שֵב",
לרוב, ישב ולא נדנד עוד ( למרות שראה את כל המסובים, אוכלים וממשיכים לאכול, כשהוא מצווה "לשבת"..
את רגשות השמחה כלפי ידיד או הגערה כלפי בעלי חיים – ולפעמים – כלפי אנשים זרים, המעיזים לחדור לטריטוריה
שבאחריותו, הביע בנביחה קלה או חזקה – בהתאם לנסיבות - בתנועות הזנב, בקפיצות של שמחה או של כעס ודריכות רבה,
בכל גופו, בציפייה להבעת ידידות או להתמודדות עם האדם הזר או החתול או הכלב המעיז לפלוש לתחום אחריותי…
( ההמשך יבוא …. )