מסקנות ודיון

צומח תת-היער

שבע שנים לאחר הדילול, התפתחות הצמחייה בתת-היער בחלקות שטופלו כחיץ פתוח, הייתה כפולה מזו שהתקבלה בחיץ מוצל, וגדולה פי שלושה מזו שבחלקות הביקורת. ההתפתחות המואצת של צומח תת-היער בהשפעת טיפולי חיץ מוסברת על-ידי פתיחת מרחב המחיה. דילול העצים הגדיל את כמות המשאבים – אור, מים ומינרלים – הזמינים לצמחיה בתת-היער. השפעה זו של דילול יער על התפתחות הצומח בתת-היער היא תופעה מוכרת, שתועדה במחקרים רבים. ניתן להסביר את ההתפתחות המהירה של צומח תת-היער לאחר הדילול, בתכונות המאפיינות את הצמחייה הים תיכונית המותאמת להפרעות כגון כריתה, רעייה ושריפה, עקב היסטוריה ארוכת שנים של השפעות אדם.

מאפייני דלק והתנהגות חזויה של שריפה בתת-היער

קצב התקדמות האש הוא מדד בסיסי של התנהגות שריפה. מתוצאות המודל עולה כי קצב התפשטות השריפה הצפוי בתת-היער גבוה יותר בחלקות שדוללו חזק יותר והושפעו מעומס חומר הדלק שנוצר בעקבות השפעת הדילול על התפתחות צמחיית תת-היער. מלבד עומס הדלק, גם מאפיינים נוספים של הדלק, כגון צפיפות גושית (היחס בין עומס הדלק לגובה הצומח), יחס שטח פנים לנפח (נובע מהרכב קבוצות הדלק), צפיפות חלקיקים ותכולת הרטיבות של חומרי הדלק, עשויים להשפיע באופן ניכר על התנהגות האש. למשל, ככל שהצפיפות הגושית גבוהה יותר, כלומר, מבנה הצומח דחוס יותר, כך קצב התפשטות השריפה הצפוי יואט מפאת הקושי היחסי בחדירת חמצן החיוני לבעירה, במבנה צומח כזה. עם זאת, במחקר זה לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין טיפולי החיץ שנבחנו במאפייני הדלק הללו.

סכנה להתלקחות שריפת צמרות

מתוצאות המודל עולה כי בתקופת המחקר, הסיכוי להצתת צמרות היה נמוך ביותר בכל שלושת הטיפולים. כלומר, המודל הציג מהירויות רוח גבוהות באופן בלתי מציאותי (כ-500 קמ"ש ויותר) הנדרשות להצתת הצמרות. עם זאת, ניתן להבחין בהבדלים משמעותיים בין הטיפולים. הסכנה הגבוהה ביותר להצתת הצמרות התקבלה בחלקות החיץ הפתוח (מהירות רוח נדרשת – 470 קמ"ש), הבינונית באזורי החיץ המוצלים (4,580 קמ"ש) והנמוכה ביותר בחלקות הביקורת (9,415 קמ"ש). הבדלים אלה קשורים בעיקר לעומס הדלק בתת-היער, כלומר למידת התפתחות הצמחייה, והם מלמדים שהתפתחות הצמחייה עשויה להוות סכנה מבחינת הסיכוי להצתת צמרות.

נוסף על עומס הדלק בתת-היער, גם המרחק בין צומח תת-היער לצמרות של העצים הוא גורם חשוב בקביעת הסכנה להצתת צמרות, אולם לא נמצאו הבדלים משמעותיים במשתנה זה בין הטיפולים.

תוצאות המחקר ממחישות את החשיבות הרבה של התפתחות צומח תת-היער בקביעת הסיכוי להתלקחות שריפת צמרות, ומדגישות את הצורך לטפל בתת-היער כדי למזער סכנה זו. על פי תוצאות המחקר, מומלץ לבצע טיפול תקופתי בתת-היער על מנת למנוע התפתחות של עומס דלק של 1 ק"ג למ"ר, שכן מעל עומס זה, יש עלייה ניכרת בסיכוי להצתת צמרות.

חשוב להזכיר כי משתנים נוספים, טופוגרפיים או אקלימיים, יכולים אף הם להשפיע משמעותית על הסיכוי להצתת הצמרות, וכי במחקר זה גורמים הללו הוכנסו למודל כגורמים קבועים, על מנת שתתאפשר השוואת מאפייני הצומח בין הטיפולים.

סכנה לקיום שריפת צמרות

בדומה למדד הצתת הצמרות, גם במדד שריפת הצמרות נמצא כי ככל שכמות הביומסה בתת-היער גדולה יותר, כך סכנת השריפה עולה (בטיפולים שנבדקו). דבר זה הביא לכך שהערך שהתקבל עבור הסכנה לשריפת צמרות פעילה היה הגבוה יותר לגבי שטח החיץ הפתוח והנמוך ביותר לגבי חלקות הביקורת. הדבר ממחיש את ההשפעה הרבה של צומח תת-היער על סכנת השריפה ביער.

22. מהם הגורמים האביוטיים והביוטיים המשפיעים על ההתפתחות המואצת של צמחייה בתת-היער בחלקת החיץ הפתוח?

23. במאמר הוזכרו גורמים נוספים, טופוגרפיים או אקלימיים, שיכולים גם הם להשפיע משמעותית על הסיכוי להצתת הצמרות. מדוע הוכנסו גורמים אלה למודל כגורמים קבועים?

לימדו על התנהגות השריפה בטיפולי החיץ בפרק המשך דיון ומסקנות