מבוא

בעשורים האחרונים נרשמת מגמת עלייה בחומרת השריפות באזורים ים-תיכוניים ואחרים ברחבי העולם. העלייה בחומרת השריפות בישראל, מיוחסת בעיקר לשילוב של הצטברות חומר דלק צמחי עקב התפתחות היער והחורש, עם רצף של שנות בצורת שגרם להתייבשות החומר הצמחי המשמש כחומרי דלק. דוגמאות לכך הן שריפות הענק בכרמל בשנים 1989 ו-2010, וכן גל השריפות שפקד את ישראל בחודש נובמבר 2016.

אזור חיץ לאש (או חיץ לשם הקיצור) הוא שטח שהכמות והפיזור של הצמחייה בו טופלו באופן שנועד להפחית משמעותית את העוצמה והרצף של האש כדי לסייע בעצירה או בקביעת גבולות השריפה. שתי ועדות מקצועיות שהתכנסו לאחר השריפות הגדולות בכרמל (1989, 2010) המליצו על השימוש באזורי חיץ כמרכיב עיקרי בטיפול בצומח לצמצום סכנת שריפות. המטרה של אזורי חיץ בישראל הוגדרה כהפחתת קצב ההתקדמות והעוצמה של האש, כך שתתאפשר פעולה בטוחה ויעילה של כוחות כיבוי קרקעיים. כיום מוקמים ברחבי הארץ אזורי חיץ סביב יישובים, או לאורך דרכים מרכזיות על פי הנחיות שגיבשו במשותף הגופים המנהלים שטחים פתוחים בישראל. פעולה זו, הכרוכה לרוב בשינוי ניכר של נוף היער בסמיכות ליישובים, זוכה לא פעם להתנגדות חריפה מהתושבים השכנים ליער וכן מגורמים נוספים. הטיעונים להתנגדות מתמקדים לרוב בשלושה היבטים: א. פגיעה בחזות הנוף; ב. פגיעה בקרקע ובמגוון הצומח; ג. עידוד התרבות של צמחייה עשבונית ושיחים עקב דילול העצים, ובעקבות זאת הגברת הסכנה לדליקות בשטח המטופל. מאמר זה מתמקד בהשפעת טיפולי חיץ על ההיבטים הקשורים לסכנת שריפה.

'סכנת שריפה' היא מושג מורכב המשקלל מספר היבטים ובהם הסיכויים להתפרצות השריפה, התנהגות האש הצפויה, רמת הקושי בעצירת האש והנזק הצפוי לאדם ולטבע. סכנת שריפה מושפעת ממספר גורמים מרכזיים, ובהם הטופוגרפיה, תנאי האקלים, גורמי הצתה והכמות והאופי של חומרי הדלק בשכבות הצומח השונות ביער. אומדן הכמות, האופי והפריסה המרחבית של חומרי הדלק הצמחיים בשטח הוא רכיב מרכזי בהערכה של סכנת שריפה ובקביעת פעולות ממשק¹ נדרשות. מקובל לתאר את כמות הדלק במונחים של 'עומס דלק' כלומר, ביומסה² יבשה ליחידת שטח. כדי לחזות התנהגות אש בתא שטח נתון נהוג להשתמש במודלים מתימטיים-פיזיקליים³ הניזונים מנתוני הדלק הצמחי כדוגמת כמות ואיכות הצמחייה או הביומסה שלה, ומנתוני התנאים הסביבתיים, כדוגמת שיפוע הקרקע ומהירות רוח. לצורך חיזוי התנהגות האש במרחב, נהוג לבחון מספר רב של יחידות שטח בעלות מאפיינים שונים. עם זאת, תקפותם של מודלים מרחביים כאלה ככלי לחיזוי שנויה במחלוקת בשל מורכבותה הרבה של התנהגות האש.

מטרת המחקר שיתואר בהמשך הייתה לבחון את ההשפעה של טיפולי חיץ על סכנת השריפה ביערות מחטניים⁴ בישראל כשבע שנים לאחר ביצוע הטיפולים. המחקר התמקד בשלושה סוגי טיפולים אופייניים המרכיבים את אזור החיץ ונבדלים בצפיפות עצי היער הבוגרים בהתאם לעוצמות דילול שונות: א. חיץ פתוח (דילול חזק של חופת היער⁵); ב. חיץ מוצל (דילול מתון של חופת היער); ג. ביקורת (שטח שלא דולל – חפיפה בין צמרות העצים). נבחנו השינויים במבנה הצומח, לרבות הצטברות חומר צמחי מת, תוך התמקדות במשתנים המכתיבים סכנת שריפה, קרי, העומס, האיכות והארגון של חומרי הדלק במרחב. סכנת השריפה נקבעה באמצעות מודל מתימטי-פיזיקלי, החוזה התנהגות אש ביחידת שטח נתונה על בסיס מאפייני הדלק ומשתני טופוגרפיה ואקלים.

מושגים:

¹ ממשק – אופן הניהול של שטח והטיפול בו ביחס לתוצאה רצויה. ממשק כולל בתוכו פעולות שונות החל מהימנעות משינוי ועד להתערבות יזומה בשטח באופנים וברמות שונים. דרכי ממשק אפשריות ביער מחטני הן דילול ידני או על ידי הכנסת רעיה, נטיעה, גידול ועוד.

² ביומסה – המסה הכוללת של כל החומר האורגני של יצורים חיים באזור ובזמן מסוים, למשל של הצמחים שגדלים בתת-היער. ביומסה נמדדת כמשקל יבש ליחידת שטח. ביומסה של צמחים מודדים על ידי קצירת הצמחים בשטח מוגדר, ייבושם ושקילתם. הייבוש חשוב משום שביומסה כוללת רק את חומר האורגני (שיעור החומר האנאורגני שנשאר אחרי הייבוש קטן מאד, ולכן מתעלמים ממנו בחישוב).

³ מודלים מתימטיים-פיזיקליים – מודל הוא כלי חישובי המאפשר לחזות מצב אפשרי בעתיד על סמך נתונים שהתקבלו ממצבים דומים בעבר. למשל: ניתן להשתמש במודל על מנת לחזות קצב של התפשטות שריפה הצפוי בתנאים מסוימים. לשם הפעלת המודל יש צורך בנתונים קיימים כמו כמות הצמחייה, תנאי האקלים, הטופוגרפיה וכדומה, שמאפשרים לחשב את הקצב של התפשטות השריפה בתנאים שונים.

⁴ יער מחטני – יער המורכב ברובו מעצים מחטניים. העצים המחטניים הם בעלי עלים דמויי מחט, ובעלי זרעים שאינם נמצאים בתוך פירות אלא חשופים על קשקשי האצטרובל. רוב מיני המחטניים הם ירוקי-עד. מחטניים נפוצים בישראל הם מינים שונים של אורן וברוש.

⁵ חופת היער – השטח של צמרות העצים היוצרות כעין גג או חופה צפופה של כיסוי ירוק מעל היער. אזור זה חשוף לקרינת שמש רבה ולכן עשיר בעלים, פרחים ופירות ובמינים מלווים כמו עופות, יונקים, חרקים וצמחים מטפסים.

8. מדוע שטח חיץ מגן טוב יותר מפני התפשטות שריפה מאשר שטח שלא עבר דילול?

9. מהם הגורמים המשפיעים על סכנת שריפה שאותם יש לשקלל במודל לחיזוי התנהגות האש?

10. מדוע נערך המחקר שבע שנים לאחר הטיפול בדילול?

לאחר שהכרתם את הבעיה שהובילה למחקר, עברו לפרק השיטות