אדיפוס ומטיב הראייה

אדיפוס המלך, מאת סופוקלס - תקציר המחזה (נלקח מכאן):

אבי אביו של אדיפוס, לבדק, קולל ע''י האל, אפולו, לעולמי עד. לליוס, אחד מבניו של לבדק ושליט העיר תבי, ואשתו יוקסטה נולד בן, והם קראו לו אדיפוס. מייד כשנולד, ניבא מגיד עתידות ממקדש אפולו שבדלפי, שכאשר יגדל התינוק, יהרוג את אביו (ליוס) וישכב עם אמו (יוקסטה). ליוס ויוקסטה הזדעזעו מהנבואה ובכאב לב נתנו את תינוקם בידי רועה וציוו עליו להשליך את אדיפוס התינוק מפסגה של הר. הרועה ריחם על התינוק, ומסר אותו לרועה מהעיר קורינתוס וזה מסרו למלך, פוליבוס, שאשתו היתה עקרה. אדיפוס התחנך בביתו של פוליבוס באמונה שהוא אביו. הוא גדל והיה לעלם נאה וחכם ואהוב על בני עירו. יום אחד פנה למגיד העתידות מדלפי כדי לברר את עתידו.מגיד העתידות אמר לו שירצח את אביו וישכב עם אמו. נחרד מהנבואה, ברח אדיפוס מקורינתוס, כדי למנוע את מימוש הנבואה הנוראה. בדרכו נתקל בכרכרה והתפתחה מריבה בינו לבין היושבים בכרכרה. העניין הסתיים בכך שאדיפוס הרג את כל יושבי הכרכרה, ביניהם היה ליוס, אביו מולידו שמעולם לא הכיר. אדיפוס המשיך במנוסתו עד שהגיע לתבי. בתבי נודע בינתיים שהמלך ליוס נרצח ע''י אלמוני, ובמקומו שלט בעיר קריאון, אחיה של יוקסטה - גיסו של ליוס. בפתח העיר ישבה מפלצת ספינקס (ראש אדם וגוף אריה) שהרגה כל מי שרצה לעבור את פתח העיר ולא ידע לפתור חידה. קראון המיואש מהמצב בעירו, הציע את כס המלכות ואת ידה של אחותו כפרס למי שיפתור את החידה ויציל את העיר. כשהגיע אדיפוס לעיר, פתר את החידה והמית את המפלצת. הוא נשא את יוקסטה (אמו) לאישה והפך להיות מלך תבי במקום אביו שרצח. מנישואים אלה נולדו שני בנים ושתי בנות. האם לא ידעה, כמובן, שנישאה לבנה והבן לא ידע שחי בחטא עם אמו. ימי האושר קרבו לקצם, כשבעיר פרצה מגיפה, ואדיפוס שלח את קראון למקדש בדלפי, לבקש את עצת האלים. כשקראון שב, הוא מבשר את דבר האלים: כדי שהמגיפה תחדל, יש למצוא את רוצחו של ליוס, המטמא את העיר בנוכחותו, להורגו או לגרשו מהעיר. אדיפוס מבטיח למצוא את הרוצח ולמלא את דבר האלים ופותח בחקירה. בנקודה זו מתחיל המחזה "אדיפוס המלך". בסוף חקירתו מגלה אדיפוס שקללה הוטלה על העיר בגלל חטאו שלו, שהרג את אביו ונשא את אמו. הוא ניקר את שתי עיניו וגזר על עצמו גלות. בנקודה זו מסתיים המחזה. (לסיפור המיתוס יש המשך).

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

איך הסיפור הזה קשור ל"דוח מיוחד"?

שתי העלילות - של "דוח מיוחד" ושל "אדיפוס המלך" עוסקות בגורל, ובשאלה (הגורלית) האם אדם יכול לקבוע את גורלו. שתי העלילות עוסקות בנבואה, ובשאלה האם אדם יכול לשנות את מה שהנבואה קובעת שייתרחש.

למעשה, עלילתו של "דו"ח מיוחד" ממש מתכתבת עם "אדיפוס המלך", ובכך היא מאפשרת לעלילה העתיקה והמשפיעה הזו להטעין אותה במשמעויות נוספות. יתר על כן - ספילברג מעמיס את סרטו בשלל דימויים - חזותיים וקוליים - המתייחסים אל הטרגדיה היוונית של סופוקלס (על כך בהמשך).

כמו שאומרת איילת שפיצר, המורה המכובדה לספרות, "אדיפוס המלך" הוא הסיפור הכי גדול שנכתב אי פעם, והוא בעצם הבסיס, או התבנית לכל סיפור אחר שנכתב אחריו. תצטרכו לחשוב בעצמכם איך כל הסיפורים האחרים בעולם מתייחסים ל"אדיפוס", כי אנחנו כאן בענייני ספילברג.

בהקשר זה, ונוסף על עניין הנבואה, יש דבר נוסף, שמקשר בין אדיפוס לבין דו"ח מיוחד: אדיפוס הוא הרי הבלש הראשון בתולדות הספרות: המחזה בנוי כעלילה בלשית - אדיפוס חוקר את הסיבות למגפה שפרצה בעירו, וכמו בכל עלילה בלשית טובה, ככל שהוא מתקדם, כך מתרבים הרמזים המצביעים דווקא עליו. אבל כיוון שהוא בלש בכל נימי נפשו, הוא לא יכול לעצור ולהפסיק את החקירה. הוא ממשיך הלאה, עד שהוא מגלה את האמת, כואבת ואיומה ככל שתהייה. כמוהו גם אנדרטון, גיבור "דו"ח מיוחד" - הוא ממשיך לחקור בכל מחיר, עד שהוא חושף את האמת, וגם כשהרמזים מצביעים עליו. החיבור הזה, סביב עניין העלילה הבלשית, חושף גם את הקשר של "דו"ח" לעלילות בלשיות אחרות, ולמורשת הבלש הפרטי - בספרות ובקולנוע (על כך נדבר כשנדון בעניין הז'אנר).

נחזור לנושא הגורל, שהוא כה מרכזי בשתי העלילות:

אחד המוטיבים המרכזיים במחזה "אדיפוס המלך" הוא מוטיב הראייה/עיוורון: במחזה, באופן אירוני, דווקא מי שעיוור הוא זה שרואה. האנשים הרואים לא מסוגלים לראות את המציאות כפי שהיא, ורק אם יהפכו עיוורים יוכלו לראות באמת. רעיון זה בא לידי ביטוי בכמה אופנים, שהמובהקים בהם הם א. הנביא העיוור טיריסיאס - שמסרב בתחילה לגלות לאדיפוס מיהו הגורם למגפה שפקדה את העיר, ורק אחרי שאדיפוס לוחץ אותו, מגלה לו את האמת - שהרוצח של המלך ליוס הוא אדיפוס עצמו; ו-ב. אחרי שאדיפוס מבין שהוא האשם בכל הרעות החולות שניחתו על תבי, הוא עוקר את עיניו, יורד מכס המלוכה (אותו הוא מעביר לקריאון, אחיה של המלכה/אמו/אשתו יוקסטה) ויוצא לגלות.

ב"דו"ח מיוחד", אחד המוטיבים המרכזיים בסרט הוא מוטיב הראייה, וגם כאן הוא קשור לשאלות של זהות, ידיעה עצמית וידיעת האמת. ספילברג מרחיב את היריעה, ויוצר כאן עומס יתר של דימויים הקשורים בעיניים ובראייה. בסרט מופיעה לעתים קרובות גם הצורה עיגול, המסמלת הן את גלגל העין, והן את המעגליות של הגורל - מה שצפוי שיהיה הוא אכן מה שיהיה, ואין דרך לברוח מכך (האמנם?) - זהו מעין מעגל סגור ובלתי ניתן לפתרון של גורל.

אחד השוטים הראשונים בסרט - עינה של ה"חוזה" (Precog) אגתה, לפני שהיא חוזה את הרצח שאמור לבצע האוורד מארקס

והנה מופיע שמו של אותו מארקס על כדור עץ אדום, שהוא כמובן עיגול מושלם, ומזכיר גם במשהו את גלגל העין.

בנו של האוורד מארקס משנן שיעורי בית בהסטוריה על נאומו הידוע של הנשיא לינקולן בסוף מלחמת האזרחים האמריקנית, ובמקביל מכין לעצמו מסכת לינקולן. במהלך ההכנה הוא יוצר חורים לעיניים, ומשתמש במספריים, שעתידים להיות כלי הרצח. המשמעות המטאפורית - הראייה מעוורת, מסוכנת.

אנדרטון מבחין בקרוסלה, ומסובב את התמונה ימינה ושמאלה, יוצר בידו עיגול.

הקרוסלה מסתובבת, בזמן שאנדרטון מנסה להבין באילו מבין הבתים הזהים עומד להתרחש הרצח שהוא אמור למנוע.

האוורד מארקס מגלה שאשתו בוגדת בו מפני ששכח את משקפיו בבית ("את יודעת שאני עיוור בלעדיהם").

אחרי שנתפס, מארקס עובר את תהליך הזיהוי השגרתי - באמצעות קריאת רשתית העין. האם העיניים שלנו הן הזהות שלנו? האם שמנו, כתובתנו, תווי פנינו, מס' הזהות שלנו - האם כל אלה הם באמת מי שאנחנו? והאם העין היא חלון לנשמה?

רוצחים שנתפסו עוד בטרם ביצעו את הרצח מושלכים למעין כלא שהוא לא גן עדן ולא גהינום. הם נמצאים במצב תרדמת עקב מכשיר ה"הילה" העגול שמותקן על ראשיהם.

אנדרטון יורד אל האזורים האפלים של העיר, לקנות סמים שיעזרו לו להתמודד עם הכאב שהוא חש עקב אובדן בנו שון, שש שנים קודם לכן. סוחר הסמים הוא עיוור: "בארצם של העיוורים, האיש שיש לו עין אחת הוא מלך"

אחרי שהוא נאשם שיבצע רצח של אדם שלא פגש מעולם, אנדרטון נאלץ להחליף את עיניו כדי שלא יזהו אותו (שוב עניין הזהות - אם החלפתי את עיני, האם אני עדיין אני?). הרופא, שהוא פושע לשעבר שאנדרטון עצר בעבר, מספר על החוויות שעבר בכלא: "זה היה - פוקח עיניים".

הרופא מקבע את עפעפיו של אנדרטון, בתהליך שמזכיר את הסרט "תפוז מכאני" של הבמאי סטנלי קובריק - אחד החשובים והמשפיעים שבבמאי המחצית השנייה של המאה ה-20, ובוודאי מקור השפעה מרכזי על ספילברג (את סרטו הקודם של ספילברג "AI - אינטליגנציה מלאכותית" היה אמור קובריק לביים, אבל הוא נפטר במפתיע, וספילברג תפס את מקומו)

אנדרטון מבקש מהרופא שישאיר אצלו גם את עיניו הישנות - "כי אמא שלי נתנה לי אותן".