השפעות הניאו-ריאליזם

ארבע מאות המלקות – ניתן לומר כי עמדת הניאו-ריאליסטים באה כאן לידי ביטוי בדמותו של אנטואן דואנל, שכן הקונפליקט המרכזי של הסרט הוא האופן שבו הן אימו של אנטואן והן מערכת החינוך הצרפתית למעשה נוטשים אותו ולכן לא נותר לו אלא לברוח. אנטואן יכול היה להיות גיבור ניאו-ריאליסטי – הוא מהשכבות הנמוכות של החברה, נטול כישורים מיוחדים וקורותיו בהחלט יכולות להיות לקוחות מהמציאות. מבחינה זו, הסרט מדגים את האופן שבו הגל החדש הצרפתי ממשיך את הרעיונות הניאו-ריאליסטים (כאשר במובנים אחרים הגל החדש מרחיב את הניאו-ריאליזם ובמובנים נוספים אף סותר את הניאו-ריאליזם).

נהג מונית – סרטו של מרטין סקורסזה, שהוא אחד המייצגים הידועים והמובהקים של התקופה המכונה "הוליווד החדשה", מדגים היטב את האופן שבו הרעיונות הניאו-ריאליסטיים חלחלו בהדרגה אל הקולנוע האמריקני (וההוליוודי). יחד עם זאת, המהלך אותו מתארת עלילת הסרט יוצר בסופו של דבר מעין סתירה עם הרעיון הניאו-ריאליסטי: מצד אחד, קשה לומר שדמותו של טראוויס ביקל היא דמות של גיבור קלאסי. הוא אמנם בוגר מלחמת ויאטנם, אבל לא מוצג כגיבור מלחמה. הוא אדם עם הפרעות נפשיות, בעיות שינה והתנהגותו מטרידה באופן כללי. בעלילה הוליוודית קלאסית ייתכן שהיה מסומן כנבל, אבל כאן הוא הדמות הראשית, הגיבור. מצד שני – סופו של הסרט, שבו הוא מושיע זונה מן הסרסור שלה, הופך אותו למעין קדוש וגיבור (במובן המקורי של המילה). אבל זוהי קדושה אירונית, מפני שאנחנו הצופים כבר מכירים את הדמות על מורכבותה וסטיותיה, ואילו הדימוי הציבורי שלו הוא חד-מימדי ונטול מורכבות.

הנה סצנת הסיום האלימה של הסרט. זהירות - הרבה דם.

שש עשרה מתוק - קן לואץ' הוא אחד היוצרים העקביים ביותר מבחינת האמירה הניאו-ריאליסטית בסרטיו. הוא משתייך לזרם בקולנוע הבריטי שהתהווה בשנות ה-60, ושכבר משמו אפשר ללמוד על ההשפעות הניאו-ריאליסטיות: "הריאליזם הביקורתי".​ ליאם, גיבור "שש עשרה מתוק" הוא בלי ספק גיבור העונה על ההגדרה הניאו-ריאליסטית. בדומה לאנטואן דואנל, הוא דמות שנזנחה הן עלי ידי מערכת החינוך והן על ידי אימו. אביו כלל אינו נמצא בתמונה. הקונפליקטים איתם הוא מתמודד לקוחים מהחיים האמיתיים ומן העולם הקשה של נוער השוליים של גלזגו שבסקוטלנד. ליאם הוא אמנם נער אינטליגנטי ומוכשר, אבל כישוריו אלה מצליחים רק לסבך אותו עם מאפיונרים וסוחרי סמים, ולא הופכים אותו לדמות המתנשאת על הצופה.

ואלס עם באשיר – זהו מקרה מורכב ומעניין מבחינת רעיון הגיבור הניאו-ריאליסטי. קודם כל, עצם הסגנון של הסרט הוא בעייתי להגדרה: מצד אחד – זהו סרט אנימציה מסוגנן מאוד, עם נגיעות בפנטזיה ובחלומות. מצד שני – האירועים המוצגים מבוססים על התרחשויות אמיתיות. מבחינת הגיבור – ארי פולמן הוא אמנם הבמאי, וככזה יש לו שליטה מוחלטת על כל מה שקורה בסרט, וכל התרחשות בעלילה כפופה אליו, לנוכחותו (ומן הסתם לבחירה שלו להכניס את ההתרחשות לסצנה). מצד שני – פולמן הוא אדם חי וקיים, דמות מן החיים האמיתיים, בדיוק כפי שזאווטיני דורש. במובן מסוים – הוא למעשה Non-Actor.