קולנוע ישראלי

ציר הזמן של הקולנוע הישראלי (לחצו להגדלה)

אנחנו הישראלים מוצאים בעיות בכל מקום שאנחנו מסתכלים אליו, ואולי זו גם הסיבה לכך שהביטוי "הקולנוע הישראלי" הוא מלכתחילה ביטוי בעייתי. אם ניתקל בסרט ישראלי בקולנוע או באחד מערוצי הסרטים בטלוויזיה, לכאורה יהיה לנו קל מאוד לזהות אותו כסרט כ"ישראלי". אנחנו רואים את הפנים המוכרות של השחקנים, את הנופים הארץ ישראליים, אולי שומעים איזו מילה או שתיים או יותר בעברית, וזהו. הדבקנו על הסרט את התווית (ועכשיו אפשר להעביר ערוץ?)

אבל מבט מעמיק יותר מגלה שהעניין הרבה יותר מסובך מכך. לפחות ארבעה היבטים שונים של הביטוי הזה הם כה מעורפלים ונטולי הגדרה חותכת, שלפעמים נדמה כאילו אף סרט לא באמת זכאי להגדרה הזו. העובדה הזו כלל לא מפתיעה, מפני שישראל עצמה היא מדינה שקשה מאוד להגדיר אותה, וזה בוודאי חלק מהתסכול (וגם חלק מהקסם) של החיים באחת הארצות הכי מסובכות ומסוכסכות בעולם. אז הנה כמה שאלות לפתיחה, רק כדי שנוכל להתבלבל קצת:

1. האם סרט ישראלי הוא סרט של במאי ישראלי? אם כן, אז שניים מהסרטים החשובים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע שלנו נשארים בחוץ: הדגם הלאומי-הירואי, שהוא הדגם המרכזי לאורך כמעט 30 השנים הראשונות של הקולנוע במדינת ישראל הצעירה, נולד מתוך שני סרטים - "גבעה 24 אינה עונה" (1954), בבימויו של הבריטי ת'ורולד דיקינסון, ו"אקסודוס" (1960), בבימויו של אוטו פרמינג'ר, יהודי אוסטרי שהיגר לאמריקה והיה לאחד מגדולי הבמאים של הוליווד באותה תקופה.

2. האם סרט ישראלי הוא סרט דובר עברית או ערבית (השפות הרשמיות במדינה)? אם כך, מה תגידו למשל על "ביקור התזמורת" (ערן קולירין, 2007), שיותר מ-54% מהדיאלוגים בו הם דוברי אנגלית, ובדיוק בשל כך הוא נפסל מההתמודדות על פרס האוסקר? ומה לגבי הסרט "החולמים" (אורי ברבש, 1986), שמתרחש בתחילת המאה ה-20 בארץ ישראל, ויש בו שחקנים זרים וגם ישראלים, אבל כולם גם יחד דוברים אנגלית?

3. האם סרט ישראלי הוא סרט שצולם ו/או מתרחש במדינת ישראל? זו שאלה בעייתית במיוחד, בעיקר מפני שישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שאין לה גבולות מוגדרים. שתי דוגמאות להמחשה: "אוונטי פופולו" (רפי בוקאי, 1986), המתרחש בחצי האי סיני, בימים שאחרי מלחמת ששת הימים (1967). בתקופה בה מתרחשת העלילה, השטח הוא אכן חלק מישראל. אבל בתקופה שבה הסרט צולם, סיני כבר הוחזרה למצרים במסגרת הסכם השלום; "בופור" (יוסף סידר, 2007) - הסרט מתרחש, רובו ככולו, ברצועת הביטחון שבדרום לבנון - שטח שאמנם נשלט על ידי צה"ל במשך כ-18 שנים (מ-1982 עד 1999), אבל מעולם לא נחשב באופן רשמי לחלק ממדינת ישראל.

4. האם סרט ישראלי הוא סרט הממומן בכספים ישראלים/שמפיקיו ישראלים? כאן אנחנו נוגעים בנקודה רגישה, שנתמודד איתה מעט יותר לעומק כשנדבר על הקולנוע הישראלי בשנות ה-2000. לעת עתה נסתפק באמירה הבאה: בישראל אין הרבה כסף לסרטים, כך שלעתים קרובות יוצרי סרטים יוצאים לחו"ל (בעיקר לאירופה) כדי לחזר אחר קרנות קולנוע וגופים מממנים פוטנציאליים. כתוצאה מכך, תקציבם של סרטים ישראלים רבים בשנים האחרונות מורכב משילוב בין כסף ישראלי וכסף בין-לאומי. אין ספק שיש לדבר גם השפעה על התכנים: סרטיו של ערן ריקליס ("הכלה הסורית", 2004; "עץ לימון", 2008) ספגו ביקורת על כך שהם ביקורתיים כלפי ישראל רק כדי להחניף לכסף האירופאי שהושקע בהם.

מה שמוביל אותנו לשאלה המעניינת באמת: מה תפקידו של הקולנוע הישראלי בתוך מכלול הגורמים המכונה "מדינת ישראל"? האם הקולנוע צריך לספר את סיפורה של ישראל? האם הוא חלון הראווה שלנו לעולם? אם כן, האם מותר לו להיות ביקורתי? להצביע גם על הבעיות, הפגמים, העוולות והעיוותים (הרבים) הקיימים במדינה? ואם לא (והיו תקופת שבהן הקולנוע אכן לא היה ביקורתי) - האם הדבר לא מספר את סיפורה של ישראל בכל זאת?

סיפור היחסים בין ישראל לבין הקולנוע שלה הוא סיפור מורכב, והיריעה כאן קצרה מלספר אותו במלואו (וגם יש גבול להיקף החומר שניתן לצפות מתלמיד תיכון שיזכור למבחן הבגרות). לכן נתמקד בארבעה נושאים, שמתארים בקווים כלליים את המסלול שעבר הקולנוע הישראלי מאז ימיו הראשונים כשופרה של הנהגת המדינה, דרך הקולות הראשונים של הביקורת בשנות השישים והשבעים, עבור בנתק משמעותי בין הסרטים הישראלים לבין קהלם בשנות השמונים והתשעים, ועד להצלחה בקופות ובפסטיבלים בעשור וקצת האחרונים.