ז'אנרים - הגדרה כללית (+מערבון)

חלק מהטקסט שלמטה נלקח מכאן, מתוך אתר עמלנט.

דמיינו לכם מצב שבו חבר ממליץ לכם ללכת לסרט מתח מרתק. נלהבים מהמלצתו אתם מוצאים עצמכם בבית הקולנוע, ומסתבר כי לפניכם סרט דרמטי ואיטי, העוסק בבעיות הקיום של האבורג'ינים באוסטרליה. האכזבה בוודאי לא קטנה. בתקשורת שבין החבר וביניכם נפלה טעות בהגדרת הז'אנר (סוגה) של הסרט.

הגדרת הסוגה אינה חשובה רק לצורך הידע המעמיק בקולנוע, אלא היא חלק מהדיאלוג היומיומי שלנו, גם אם לא תמיד אנחנו מודעים לכך.

אז למה אנחנו צריכים בכלל ז'אנרים? בשביל מה זה טוב?

המוח שלנו, מה לעשות, אוהב תבניות. זה נוח לו, זה עוזר לו להבין את העולם בצורה יותר קלה ופשוטה. ז'אנר הוא, בסופו של דבר, תבנית. אם נדע לאיזו תבנית הסרט שייך, נוכל להתמודד איתו יחסית בקלות, למשל - לדעת מראש אם כדאי לנו ללכת לראות אותו או לא.

המושג "ז'אנר" נכנס לתוך המחקר והחשיבה הקולנועית אי שם בשנות ה-60, פחות או יותר במקביל למושג "אוטר". שני המושגים קשורים זה בזה קשר סבוך ומעניין, ואנחנו נעסוק בו בהמשך.

כמו הרבה מושגים שאנחנו עוסקים בהם כאן, קל יותר לדעת מה זה ז'אנר מאשר להסביר את מהות המושג. נכון, ז'אנר זה סוגה, אבל זה רק התרגום לעברית. מה ההגדרה למושג?

לצורך העניין שלנו כאן נסתפק בהגדרה הבאה: ז'אנר הוא קבוצה של סרטים שיש להם אוסף של מאפיינים משותפים.

זו הגדרה כללית ואף מעורפלת, בעיקר מפני שאת הביטוי "אוסף של מאפיינים משותפים" אפשר לפרש בעשרות אופנים שונים. מה הוא "מאפיין משותף"? נמנה כמה מאפיינים משותפים אפשריים:

• מבנה העלילה והדיאלוגים
• עיצוב הגיבורים
• בחירת אתרי הצילום
• סגנון הצילום והתאורה
• עיצוב התפאורה, התלבושות והאביזרים
• סגנון המשחק
• אופי העריכה והפס הקול

אבל האם כל הז'אנרים פועלים באותו אופן? האם לכל ז'אנר יש מערכת קבועה של חוקים? למשל - האם בכל הקומדיות יש דמיון באתר הצילום? האם כל סרטי המדע הבדיוני ערוכים באותו אופן? האם מבנה העלילה והדיאלוגים של כל המערבונים זהה?

ובכן, ברור שלא מדובר כאן על זהות מוחלטת, ואין שני סרטים זהים ב-100%. אבל יש נקודות דמיון והשקה, שמאפשרות לקבץ סרטים שונים תחת הגדרה משותפת. יש כאלה שמערכת החוקים שמגדירה אותם נוקשה יותר, ובאחרים היא נוקשה פחות. ויש גם אפשרות לערבוב ז'אנרים (על כך בהמשך). למשל - במערבון, שהוא ז'אנר נוקשה יחסית, יש יותר מאפיינים משותפים: עיצוב הגיבורים (טוב מול רע, בוקרים מול אינדיאנים, או בוקרים טובים מול בוקרים מושחתים), אתרי הצילום (עיירה במערב הפרוע), עיצוב התלבושות והאביזרים (בגדי קאובואים, אקדחים, סוסים) וכו'; לעומת זאת בקומדיה הרומנטית, החוקיות פחות נוקשה: אתרי הצילום יכולים להיות משרד, או בית, או חוף הים, או מסיבה, אבל לא בהכרח ולא תמיד. לעתים קרובות קומדיות רומנטיות מתרחשות בסביבה עירונית, אבל שוב - לא תמיד. התאורה תהיה לרוב מלאה, ובנטייה לצבעוניות חמה, אבל לא בכל המקרים, ומבנה העלילה יעסוק בזוג שנועד להיות ביחד - וכולם יודעים זאת חוץ מאשר הם עצמם (בדרך כלל).

ההגדרות של הסוגות השונות בקולנוע נקבעו בשנות השישים של המאה ה-20, אבל יוצרי הקולנוע אינם נזקקים למחקר כדי להבין באיזו סוגה הם מביימים את סרטיהם. את השראתם הם נטלו מלקסיקון רחב של האמנות, החל מהציור והתיאטרון וכלה בספרות, וכמובן שככל שאמנות הקולנוע השתכללה והתפתחה, יוצרי קולנוע הושפעו בעיקר מהקולנוע עצמו, כלומר מסרטים שאחרים עשו לפניהם.

בתחילת ימי הקולנוע העלילות שאבו את השראתן ממבנים ומזרמים ספרותיים. כיוון שאמנות הקולנוע הייתה צעירה, יוצרי הקולנוע היו צריכים להיאחז בשורשים של המוכר והידוע. מקור אחד הייתה הספרות, ומקור אחר היה התיאטרון.

כאמור, ככל ששפת הקולנוע התפתחה והעמיקה, כך התפתחו בקולנוע ז'אנרים ייחודיים, בעלי מכנים משותפים שהם קולנועיים בלבד, ואינם קשורים בהכרח לספרות ולתיאטרון. בין שפת הקולנוע ובין הז'אנר קיים קשר הדוק. קשר זה מתקיים כאשר לבמאי ברור לאיזה ז'אנר משתייך התסריט שאותו הוא עתיד לביים, והוא בוחר עבור הסרט את השפה הקולנועית שהוא חושב למתאימה, ושתאפשר לצופה להבין באיזה סוג של סרט הוא נמצא (אבל גם להפתיע אותו מדי פעם). לדוגמה, במאי שעומד לביים סרט מז'נאר הפעולה יעשה שימוש בצילום ובעריכה קצביים, המאפיינים סרטי פעולה. במאי שלפניו סיפור קולנועי של ז'אנר המדע הבדיוני יעשה שימוש באמצעי תפאורה התואמים את הז'אנר.

תומאס שץ - ז'אנרים הוליוודים

ז'אנרים היוו מאז שנות ה-60 מוקד מרכזי ומעניין מאוד במחקר הקולנועי. חוקרי קולנוע ניסו להסביר לא רק מהו ז'אנר, אלא גם בשביל מה צריך ז'אנרים, ואיך נולדים ז'אנרים. אחד החוקרים שניסו לענות על שאלות אלה הוא תומאס שץ, חוקר קולנוע אמריקני. בספרו "ז'אנרים הוליוודיים" (Hollywood Genres) מביט שץ על הז'אנרים לא רק בעין של איש קולנוע, אלא גם בעין של סוציולוג. הוא מנסה להבין מה הז'אנרים אומרים לנו על החברה שאנחנו חיים בה, ובאופן ספציפי על החברה האמריקנית.

שץ טוען כי ז'אנר מוגדר בראש ובראשונה על ידי הקונפליקט שעומד במרכזו. כל הסרטים שמשתייכים לז'אנר מסוים, עוסקים למעשה בנושאים המהווים איום על הסדר החברתי (בעולם האמיתי). החלטותיהן ודרך התנהלותן של הדמויות הן שמבדילות בין הסוגות השונות.

במילותיו של שץ:

"...[W]e might define genres, particularly at the early stages of their development, as social problem-solving operations: They repeatedly confront the ideological conflicts (opposing value systems) within a certain cultural community, suggesting various solutions through actions of the main characters. Thus, each genre's problem-solving function affects its distinct formal and conceptual identity." (Schatz, Hollywood Genres, p. 24)

תרגום: ניתן להגדיר ז'אנרים, במיוחד בשלבים המוקדמים של התפתחותם, כפעולות המיועדות לפתרון בעיות חברתיות: ז'אנרים מתמודדים שוב ושוב עם קונפליקטים אידאולוגיים (מערכות ערכים מנוגדות) המתקיימים בתוך קהילה תרבותית כלשהי, ומציעים פתרונות שונים, המתגלמים בפעולותיהן של הדמויות הראשיות. כלומר, הפונקציה של כל ז'אנר בפתרון בעיות משפיעה על הזהות הצורנית והמושגית שלו."

(תרגום לתרגום: כל ז'אנר מתמודד עם קונפליקט אידאולוגי כלשהו. הקונפליקט הזה חייב להיות רלוונטי לחברה שבתוכה מתקיים הז'אנר (אחרת הוא לא היה קיים). הז'אנר מציע פתרון מדומיין לקונפליקט הזה. האופן שבו הז'אנר מתמודד עם הקונפליקט מכתיבה גם את המאפיינים הצורניים וגם את המאפיינים הנראטיביים של הז'אנר)

שץ מסתכל על הז'אנרים בעיניים של סוציולוג. אותו מעניין הקשר בין הקונפליקט שביסוד הז'אנר לבין המצב החברתי בעולם האמיתי. הוא טוען שהז'אנר ימשיך להיות רלוונטי כל עוד הקונפליקט שבו הוא עוסק (גם אם באופן מטאפורי) ימשיך להיות רלוונטי. כאשר הקונפליקט החברתי דועך, מתפוגג או מאבד את השפעתו, לז'אנר יכולים לקרות אחד משני דברים: או שגם הוא ייתפוגג, או - כמו שקורה ברוב המקרים - הוא יישתנה כדי להתאים את עצמו לרוח התקופה.

ז'אנר וחברה, דוגמה קטנה - המערבון

הז'אנר המפורסם ביותר, עליו נהוג בד"כ להדגים תיאוריות ז'אנריות שונות הוא כמובן המערבון. למה? כי הוא ז'אנר ותיק מאוד, ומתקיים ברצף כמעט מאז הולדת הקולנוע, והוא גם ז'אנר מוגדר מאוד - קל לזהות מערבון, כי מאפייניו בולטים וניכרים לעין.

כיצד, אם כן, בא לידי ביטוי קונפליקט חברתי אמיתי בעלילת המערבון? שהרי המערבון הקלאסי מתרחש באמצע-סוף המאה ה-19, ואילו הסרט עצמו נוצר, נניח בשנות ה-40?

שץ כותב:

"Actually, the most sifnificant feature of any generic narrative may be its resolution - that is, its efforts to solve, even if only temporarily, the conflicts that have disturbed the community welfare. The Western, for example, despite its historical and geographical distance from most viewers, confronts real and immediate social conflicts: individual versus community, town versus wilderness, order versus anarchy, and so on. If there is anything escapist about these narratives, it is their repeated assertion the these conflicts can be solved, that seemingly timeless cultural oppositions can be resolved favorably for the larger community." (Schatz, p. 30)

תרגום: "למעשה, המאפיין המשמעותי ביותר של כל נראטיב ז'אנרי הוא ככל הנראה ההתרה אותה הוא מציע. כלומר - המאמץ לפתור, גם אם באופן זמני בלבד, את הקונפליקטים הטורדים את מנוחתה של הקהילה. המערבון, למשל, למרות המרחק ההיסטורי והגיאוגרפי שלו ממרבית הצופים, מתעמת עם קונפליקטים חברתיים שהם מיידיים ואמיתיים: היחיד מול הקהילה, העיירה מול הטבע הפראי, סדר מול אנרכיה, וכן הלאה. אם יש דבר אחד שהוא אסקפיסטי ביחס לנראטיבים הללו, הרי שזהו האישור החוזר של התפיסה כאילו ניתן לפתור את הקונפליקטים האלו, שניגודים תרבותיים הנדמים כעל-זמניים, ניתנים למעשה להתרה, ועוד באופן המיטיב עם הקהילה בכללותה."

(תרגום לתרגום: הדבר החשוב ביותר בכל נראטיב של כל ז'אנר היא העובדה שהוא מציע פתרון לקונפליקט כלשהו בעולם האמיתי. כך גם במערבון, שמציע פתרון לקונפליקטים כגון יחיד מול חברה, תרבות מול טבע, סדר מול אי-סדר, וכד'. מה שהופך את הז'אנרים השונים לאסקפיסטים באמת הוא העובדה שהם מציעים פתרון טוב ונוח לקונפליקט שבמציאות דווקא נראה לנו על-זמני ובלתי פתיר. (אסקפיסטי/אסקפיזם=מהמילה to escape, לברוח. אסקפיזם היא התחושה שהסרט מאפשר לנו בריחה מהמציאות, מעבר לעולם שהוא נוח ומנחם יותר מהעולם שבו אנחנו חיים באמת. עוד נחזור למושג הזה בהמשך, בהקשר של הניאו-ריאליזם האיטלקי וכן במקרים נוספים))

הקונפליקט שבלב ליבו של כל מערבון (קלאסי) הוא המתח שבין החברה התרבותית לבין הטבע הפראי/העולם הלא מתורבת. המייצגים המובהקים ביותר של העולם הלא-מתורבת הם כמובן האינדיאנים. בתקופות בהן האמריקנים רואים את עצמם כבעלי שליחות של תרבות ושלום בעולם, הופך המערבון לרלוונטי - למשל בזמן מלחמת העולם השנייה, שבה תפסו עצמם האמריקנים (במידה לא מבוטלת של צדק), כיחידים שיכולים להביא את הסכסוך האלים והמדמם ביותר בהיסטוריה לידי סיום. וכך יכלו המערבונים להציג באופן עקיף את היפנים כאינדיאנים ואת הנאצים כפושעים ברברים.

כשנגמרה המלחמה, והקונפליקט נפתר, ז'אנר המערבון החל לשקוע, אבל הוא נברא מחדש בשנות ה-60, ועל כך נדבר בסעיף הבא.

שלבים בהתפתחות הז'אנר

שץ מדבר על כך שכל ז'אנר עובר 4 שלבי התפתחות:

1. השלב הפורמטיבי (של ההתהוות/התגבשות) - דוגמאות ראשונות לסרטי הז'אנר מתחילות להופיע, ומתחילות להתגבש המוסכמות של הז'אנר
   1. במערבון: "שוד הרכבת הגדול" מ-1903 משתייך לשלב הפורמטיבי.

1. השלב הקלאסי - מוסכמות הז'אנר מתקבעות, נוצרים סרטים איקוניים, שניתן כמעט להגדיר את הז'אנר לפיהם במערבון: "מרכבת דואר" של ג'ון פורד מ-1939 משתייך לשלב הקלאסי.

1. השלב הפארודי/פוסטמודרניסטי - כאן היוצרים שוברים את כל החוקים, חותרים תחת הז'אנר, לועגים לו ומפרקים אותו לחתיכות.
2. במערבון: אוכפים לוהטים של מל ברוקס מ-1972 הוא פארודיה על המערבון, שבו האקדוחן המהיר הוא שיכור, והשריף הוא בכלל שחור, ובסוף הסרט כולם בורחים, יוצאים מהאולפן שבו מצטלם הסרט ופולשים אל תוך העולם האמיתי.

כיוון שז'אנרים הם מבנים דינמיים מאוד, העוברים שינוי תמידי, השלבים יכולים לעתים להתקיים בו זמנית - שני סרטים מאותו ז'אנר שיוצאים באותה תקופה יכולים כל אחד להשתייך לתקופה אחרת. למשל - ב-1968 יצא המערבון "היו זמנים במערב", שניתן לשייך אותו לתקופה המודרניסטית של המערבון (הבמאי הוא אותו סרג'יו ליאונה שביים גם את "הטוב, הרע והמכוער"). שנה אחר-כך, ב-1969, יצא לקולנוע המערבון "אומץ אמיתי", בכיכובו של ג'ון וויין (כאמור, גדול כוכבי המערבונים). הסרט, בבימויו של הנרי האת'אוויי, הוא מערבון קלאסי מכף רגל ועד ראש, כולל ה-Showdown בין הקאובוי הטוב לבין הקאובוי הרע בסופו.