הצמצם

דיברנו כבר על העדשה ותפקידיה, וכן על סוגים שונים של עדשות, והסברנו שתפקידה המרכזי והראשון במעלה של העדשה הוא לאסוף את האור מהסביבה המצטלמת ולמקד אותו על גבי משטח המיקוד.

עכשיו עלינו להבין עוד עיקרון חשוב בתוך המנגנון של המצלמה - הצמצם.

כמו העדשה, גם הצמצם הוא לכאורה מנגנון לא הכרחי: אפשר לצלם גם בלעדיו. אבל אם אנחנו לא רוצים שהתמונה שלנו תצא כמו התמונות הראשונות של נייפס, כדאי מאוד שתהיה לנו עדשה, וכדאי גם שהעדשה תהייה מצויידת בצמצם (אין מה לדאוג. היום אין מצלמה שאין לה עדשה, ואין עדשה שאין לה צמצם).

אז מה עושה הצמצם?

תפקידו העיקרי של הצמצם הוא לשלוט בכמות האור המגיעה אל משטח המיקוד. מה זה אומר? אפשר להסביר את עיקרון השליטה בכמות האור באמצעות דוגמה מתחום אחר - מים:

נניח שיש לי נהר, שעוברת בו כמות מאוד גדולה של מים. ונניח שיש לי תעלה קטנה שאוספת מים מן הנהר כדי להשקות את השדה שלי. ונניח שהשדה שלי צריך לקבל רק כמות מאוד מדוייקת של מים - לא יותר מדי ולא פחות מדי. אם ייקבל יותר מדי מים, הוא יוצף, ואם ייקבל מעט מדי מים, הוא יתייבש.

בנהר עוברת כאמור כמות גדולה מאוד של מים, אבל כמות המים הזו אינה קבועה. בחורף יש בו המון מים, הרבה יותר ממה שאני צריך, ואילו בקיץ יש בו מעט מים (אבל עדיין בכמות שמספיקה לשדה שלי).

אפשר להבין, אם כן, שאני צריך מנגנון שייאפשר לי לשלוט בכמות המים שמגיעה מן הנהר, דרך התעלה, אל השדה שלי. לשם כך אני מתקין סכר. הסכר שלי הוא מיוחד. הוא לא עולה ויורד כמו רוב הסכרים, אלא הוא בנוי ממשטח שיש באמצעיתו חור, ואת החור הזה אני יכול להרחיב או להצר, לפי רצוני. כשאני צריך להזרים אל השדה שלי יותר מים, אני מרחיב את החור. כשאני צריך פחות מים, אני מצר את החור. כך קורה, שבכל מצב, בכל עונה בשנה, אני יכול לדאוג שכמות המים שתגיע אל השדה תהייה זהה, בלי קשר לכמות המים בנהר.

זה המשל. מהו הנמשל? מה המקבילה של הדוגמאות המימיות/חקלאיות האלה בעולם הצילום?

1. הסביבה המצטלמת היא הנהר: כמות האור משתנה כל הזמן - עם שעות היום (בלילה יש פחות אור מאשר ביום); בהתאם למיקום (בחדר סגור יש פחות או מאשר בחוץ) וכן הלאה.

2. העדשה היא התעלה: כמו שהתעלה אוספת מים מן הנהר ומובילה אותם אל השדה כך העדשה אוספת וממקדת אור ומובילה אותו אל -

3. משטח המיקוד הוא השדה: משטח המיקוד זקוק לכמות מסויימת של אור. יותר מדי אור, והתמונה תצא בהירה מדי, ואפילו לבנה לחלוטין (או "שרופה" כמו שמכנים את התופעה של תמונה בהירה מדי); מעט מדי אור, והתמונה תצא חשוכה מדי.

4. והצמצם? הצמצם הוא הסכר. איך הוא נראה ואיך הוא עובד? או. טוב ששאלתם.

הצמצם ממוקם בחלק האחורי של העדשה, והוא נראה כמו פרח עם עלי כותרת (מסיבה זו קוראים לו באנגלית Iris, כלומר איריס, שזה סוג של פרח). "עלי" המתכת האלה מסוגלים לזוז, וכשהם זזים (כולם בו זמנית), החור שבמרכז נעשה צר או רחב בהתאמה. ככל שהחור יותר גדול, כך עובר יותר אור ומגיע למשטח המיקוד. או במילים של עולם הצילום - ככל שמפתח הצמצם גדול יותר, כך יגיע יותר אור אל משטח המיקוד.

את מפתח הצמצם מסמנים באות האנגלית F ואחריה מספר. ככל שהמספר קטן יותר, כך מפתח הצמצם גדול יותר. כלומר, במפתח צמצם של F2.0 נכנס יותר אור מאשר במפתח צמצם F2.8

למה ככה? כי למספרים האלה יש משמעות - הם מציינים נתון מסויים הקשור בגודל החור של הצמצם. לא ניכנס לזה ורק נזכור את כלל האצבע - מספר F קטן, כמות אור גדולה. הרבה אור בסביבה - סוגרים צמצם (מעלים את מספר ה-F), פחות אור מגיע למשטח המיקוד; מעט אור בסביבה - פותחים צמצם (מורידים את מספר ה-F), יותר אור מגיע למשטח המיקוד.

מתוך - על העיוורון, פרננדו מיירלס, 2007.

דוגמה נדירה ביותר (בקולנוע העלילתי) לסגירת צמצם תוך כדי שוט. בדרך כלל קובעים את הצמצם לפני שמתחילים לצלם, ומשאירים אותו קבוע עד שמסיימים לצלם את השוט. תופעה כזו נפוצה יותר בקולנוע דוקומנטרי או בצילומי חדשות.

זהו? עד כדי כך פשוט?

לא! יש גם תופעת לוואי, חשובה מאוד: מפתח הצמצם משפיע גם על עומק השדה.

ככל שמפתח הצמצם גדול יותר (ומספר ה-F קטן יותר), כך עומק השדה קטן יותר.

שימו לב לדוגמאות הבאות (לחצו על התמונות להגדלה. מקור התמונות)