עריכה מקבילה+סינתטית

העריכה הסינתטית, אותה פיתחו הקולנוענים הסובייטים ברוסיה של שנות העשרים של המאה הקודמת, לא הפכה באמת לאלטרנטיבה של העריכה האנליטית של גריפית'. גם מבלי לחקור את העניין לעומק מבחינה סטטיסטית, אפשר בבירור לקבוע כי רוב רובם (משהו כמו 99%) של הסרטים המופקים בעולם כיום, עשויים על פי כללי העריכה האנליטית, היא העריכה ההמשכית.

ולמרות זאת, העריכה הסינתטית לא נעלמה, והיא מופיעה מדי פעם בסרטים, לעתים כפתרון מטאפורי למשהו שאי אפשר להראות, ולפעמים במקביל להתרחשות האמיתית, כדי להעשיר ולהוסיף עוד רובד של משמעות למשהו שאחרת היה נראה פשוט מדי או קלישאתי מדי.

דוגמה ראשונה – מותו של קורץ, מתוך "אפוקליפסה עכשיו" (פרנסיס פורד קופולה, 1979):

קצת על הסרט: על רקע מלחמת ויאטנם, מתאר "אפוקליפסה עכשיו" את מסעו של קפטן ווילארד (מרטין שין), איש הכוחות המיוחדים של צבא ארה"ב, אל מעמקי הג'ונגלים של קמבודיה כדי למצוא, ולחסל, את קולונל קורץ (מרלון ברנדו) – מפקד מבריק וכריזמטי שאיבד את שפיותו, פיתח תסביך גדלות מפלצתי והקים לעצמו צבא של מאמינים הסרים למרותו. ווילארד, באמצעות ספינת נהר, ובליווי ארבעה אנשי צוות, מפליג אל תוך הג'ונגל, עמוק יותר ויותר, וככל שמסעו מתמשך כך הוא הופך פחות ופחות אנושי ויותר ויותר פרמיטיבי וחייתי, עד לסצנת השיא שבה הוא רוצח את קורץ בסכין ג'ונגלים גדולה.

בסצנה הנ"ל, יוצר קופולה (הבמאי) הקבלה בין מותו של קורץ בידי ווילארד, לבין חגיגה טקסית אותה מקיימים הילידים הקמבודיים מחוץ לארמונו של קורץ. הילידים שוחטים פרה, והסרט מראה זאת באופן מפורש ביותר, אך את מעשה הרצח שמבצע ווילארד אנחנו רואים רק במרומז – הסצנה חשוכה מאוד, ואנחנו רואים רק צלליותיהן של הדמויות. ההקבלה הזו, שהיא בבירור מעשה של עריכה סינתטית, יוצרת משמעות חדשה – ווילארד לא רק הורג את קורץ – הוא שוחט אותו, ובמעשה השחיטה יש משהו ריטואליסטי, שבטי, כאילו ווילארד מקריב את קורץ כדי לרצות איזה אל או שד. בהקשר הכולל של הסרט אנחנו מבינים שהשדים שהוא מנסה לרצות, שעבורם הוא מקריב את קורץ, הם השדים שבתוכו, שהופכים אותו למכונת רצח כה מיומנת מצד אחד, אבל לא מאפשרים לו לחיות חיים נורמלים מצד שני.

לעובדה שהסצנה צולמה כך יש גם סיבה נוספת: השחקן מרלון ברנדו הגיע לצילומי הסרט במצב של משקל יתר מוגזם, ובנוסף לדרישותיו הכספיות המוגזמות ולתנאים אחרים שדרש, הוא גם התעקש שהסרט לא ייראה כמה הוא שמן. קופולה תיכנן לצלם את הסצנה אחרת, כך שהרצח ייראה במלואו ובגלוי, אך דרישותיו של ברנדו הגבילו אותו ולא אפשרו לו לעשות זאת. הוא התחבט והתייסר ארוכות בשאלה איך לצלם את שיאו של הסרט מבלי להראות את גופו השמן של ברנדו. ואז, בזמן הצילומים של סצנה אחרת (שהתקיימו בפיליפינים), הבחין קופולה בילידים הפיליפיניים שוחטים פרה, ורעיון ההקבלה והעריכה הסינתטית עלה במוחו, והציל לו את הסרט. לטעמי, זהו פינאלה מרשים ומשמעותי הרבה יותר מאשר סתם עוד סצנת רצח.

דוגמה שנייה – מירוץ הסוסים, מתוך "האלוהי" (פאולו סורנטינו, 2008)

קצת על הסרט: "האלוהי" (באיטלקית Il Divo) מספר את סיפורו של ג'וליו אנדריאוטי, אחד הפוליטיקאים החשובים והמשפיעים ביותר בזירה הציבורית האיטלקית ב-50 השנים שאחרי מלחמת העולם השנייה. אנדריאוטי נבחר 7 פעמים לראשות הממשלה, ובשנות ה-80 נערך לו משפט פומבי מאוד סביב האשמות הקושרות אותו לקונספירציה מסובכת שהיו מעורבים בה גם המאפייה והואתיקן. הסצנה שלמעלה מתרחשת ברבע הראשון של הסרט, והיא מציגה את אנדריאוטי הצופה במירוץ סוסים, כשבמקביל מוצג חיסולו של אחד ממתנגדיו של אנדריאוטי בידי צמד רוצחים רכוב על אופנוע.

הדמיון בין הסיקוונס הזה לבין סיקוונס השיא של "אפוקליפסה עכשיו" ניכר, אך יש גם כמה הבדלים חשובים. החשוב שבהם הוא שאנדריאוטי עצמו לא מבצע את הרצח, ואפילו לא נמצא במקום. נוסף על כך אפשר לראות שבניגוד לסצנת החיסול של קורץ, הסצנות אינן קורות בו זמנית: מירוץ הסוסים מתרחש בלילה, והחיסול מתרחש ביום. הבדל שלישי – הרצח מוצג בצורה גרפית ומפורשת מאוד, כולל התמקדות של המצלמה בשלולית הדם הנוצרת ליד הגופה.

המשמעות היא כי ההקבלה, העריכה הסינתטית בין שני האירועים, נעשית באופן מובהק לצורך יצירת משמעות מטאפורית. כאן אין רצון להסתיר את האלימות, ולבמאי סורנטינו את המגבלות שנכפו על קופולה. סורנטינו מעוניין להראות את ערך חיי אדם בעיניו של גיבורו אנדריאוטי. עבורו הכל מירוץ, הכל משחק, והוא מהמר בחייהם של בני אדם באותה קלות שבה הוא מהמר בכספו על הסוס המנצח.