ז'אן-פייר ז'נה

ז'אן-פייר ז'נה הוא לא רק שם שכיף לבטא במבטא צרפתי (תנסו, זה נחמד), אלא גם במאי צרפתי שסרטיו בעלי אופי שונה וייחודי. בקריירה שמתמשכת על פני מעל עשרים שנה יצר ז'נה רק שישה סרטים באורך מלא, אבל כל אחד מהם מוזר, מיוחד ומזוהה עמו כאילו היה טביעת האצבע שלו.

ביוגרפיה:

במאי הקולנוע הצרפתי ז'אן-פייר ז'נה (Jean-Pierre Jeunet) נולד בשנת 1953 בעיר רואן שבחבל הלואר שבצרפת. בגיל 17 קנה את מצלמת הקולנוע הראשונה שלו, ובהמשך יצר סרטים קצרים כשלמד אנימציה באולפני Cinémation, שם גם פגש את מארק קארו, מעצב וצייר ספרי קומיקס, שהפך לשותפו ליצירה של ז'נה. יחד יצרו השניים מספר סרטי אנימציה קצרים, וכן את הסרט (המצולם) הבונקר של היריות האחרונות (1981), המתרחש בעולם עתידני מדכא ומוזנח. בהמשך יצרו השניים סרטי אנימציה, פרסומות וקליפים.

אוטריזם[2]

ז'נה הוא אחד הבמאים שהאוטריזם שלהם הוא מובהק ביותר, כלומר – קל מאוד לראות פריים מתוך סרט שלו ולזהות שהוא הבמאי. מעטים הבמאים שהחותם שהם משאירים על הסרט הוא מובהק כל כך. חישבו למשל על ספילברג, על טרנטינו, על סקורסזה. האם ניתן לזהות באופן מיידי את החותם שלהם על הסרט? לעומת זאת, הביטו בפריים הבא:

גם אם לא ברור לכם מאיזה סרט הפריים לקוח[3], הרי שקל מאוד לזהות שמדובר בסרט של ז'אן פייר ז'נה (וכבר ראינו שני סרטים שלו במלואם: את דליקטסן ואת אמלי). מה הופך את האוטריזם של ז'נה למובהק כל כך?

לפני שנענה על השאלה הזו, ראוי להתעכב לרגע על שאלה אחרת – מדוע אוטריזם מובהק הוא דבר כה נדיר? התשובה היא מורכבת, אבל באופן כללי ניתן לומר כי יש שני גורמים עיקריים שמשפיעים על האופן שבו אוטר פועל:

הראשון הוא השיטה, כלומר – המערכת הכלכלית במסגרתה פועל אותו אוטר. בהוליווד, למשל, המערכת היא מאוד נוקשה ותבניתית. לא מפני שיש איזו צנזורה, אלא מפני שאולפן לא ייאשר סרט אם לדעת מנהליו לא יהיה לו סיכוי להרוויח כסף. לכן רצונו של הבמאי להביע את עצמו, להטביע את חותמו, נותר משני.

השני הוא האוטר עצמו. אלפרד היצ'קוק, אחד מגדולי האוטרים שהיו, צוטט פעם כאומר את המשפט: "סגנון הוא פלגיאט עצמי". [פלגיאט=גניבה ספרותית, כלומר מצב שבו סופר אחד כותב ספר, וסופר אחר כותב ספר אחר ובעצם גונב מהסופר הראשון רעיונות, ואז מציג זאת כאילו הוא עצמו כתב את הדברים. ]

מה שהיצ'קוק אומר, הוא שסגנון מובהק מדי הוא בעצם סוג של מיחזור, והוא מגונה כמו סופר אחד שגונב רעיונות מאחר, אלא שכאן אתה בעצם גונב רעיונות מעצמך. כלומר – אוטרים נמנעים בעצמם מיצירת מאפיינים סגנוניים מובהקים מדי, כדי שלא יגידו שהם חוזרים על עצמם וממחזרים רעיונות ישנים.

אבל ז'אן פייר ז'נה אינו כזה, בבירור. הוא לא מתבייש לגנוב מעצמו, והוא גם פועל בתוך מערכת – תעשיית הקולנוע הצרפתית – שמאפשרת לו לעשות זאת. בכלל – אוטריזם הוא תופעה נפוצה הרבה יותר מחוץ לארה"ב, ולצרפתים, שתיאוריית האוטר נולדה אצלם, יש הרבה כבוד לבמאים שהסגנון שלהם ברור ומובהק. בהכללה גסה, הצרפתים חושבים על הבמאים שלהם כעל אמנים, קודם כל. האמריקנים חושבים על הבמאים שלהם כעל חלק מתעשיית הבידור, ורק אחר-כך, אם מתאפשר, גם כעל אמנים.

נחזור לאוטריזם של ז'נה. כדרכנו בקודש, נחלק את הניתוח לשתי קטגוריות: מאפיינים צורניים (הנוגעים לאמצעי המבע הקולנועי), ומאפיינים נראטיביים (הנוגעים לעלילה, לעיצוב הדמויות, ולרעיונות המרכזיים העולים מתוכם).

מאפיינים צורניים:

ניתן היה להמשיך ולמנות מאפיינים צורניים נוספים בסרטיו, כגון תנועות המצלמה המוגזמות, או זוויות הצילום הקיצוניות, אבל אני חושב שהפואנטה כבר מובנת היטב עד כה. לסיכום החלק הזה של הדיון, שימו לב כמה מן המאפיינים שצוינו (וגם אלו שלא צוינו) מופיעים בטריילר של אמלי מ-2001.

מאפיינים נראטיביים:

פילוסופיה מארגנת:

אם נחבר את סך כל המאפיינים הצורניים בסרטיו של ז'נה, נגיע למסקנה מסוימת לגבי האופן שבו הוא רואה את העולם. נקודת מבטו של ז'נה על העולם היא נקודת מבט פסימית, קודרת משהו מצד אחד, אבל בו זמנית נדמה שהוא מוצא את עולמנו משעשע למדי. הוא מביט במציאות כאילו היה צופה בקרקס גדול ומשונה ביותר, מאוכלס בטיפוסים ביזאריים ותמהוניים, הנתקלים זה בזה כתוצאה מצירופי מקרים בלתי סבירים. דמויות אלה שולטות במסלול חייהן באופן מצומצם במקרה הטוב, והן לרוב לא יותר מגלגלי שיניים קטנים בתוך המנגנון העצום של החיים. שימו לב כמה פעמים הופיעו המילים "מוזר", "מוקצן", "מעוות" על הטיותיהן בתיאורים שלמעלה. ושימו גם לב כיצד התפאורות, העדשות, התאורה, הסאונד, הליהוק, וגם המאפינים הנראטיביים השונים, מתחברים כדי להציג תמונת עולם מובהקת ועקבית ביותר.

[1] למעשה, בדליקטסן ובעיר הילדים האבודים מקבל ז'נה קרדיט על בימוי ( בצרפתית Realization), קארו מקבל קרדיט על עיצוב (Decors), והשניים מקבלים קרדיט משותף על הסרט (Un Film de Jeunet et Caro). הנוסע השמיני: התחייה הוא הראשון בו מופיע קרדיט יחיד לז'נה (A Film by Jean-Pierre Jeunet), למרות שקארו היה בכל זאת מעורב בצד העיצובי של הסרט.

[2] אוטריזם – מכלול המאפיינים ההופכים במאי כלשהו לאוטר. לדוגמה: "האוטריזם של ספילברג בא לידי ביטוי בכך שגיבורי סרטיו הם ילדים או לחילופין מבוגרים ילדותיים."

[3] תשובה: מיקמק (2009)