דייויד פינצ'ר

אין בעולם הרבה במאים כמו דייויד פינצ'ר (David Fincher). באמת שאין. יש הרבה סוגים של אנשים, ויש הרבה (קצת פחות) סוגים של במאים. אבל כמו פינצ'ר יש מעטים מאוד, אולי בכלל לא. הוא אחד האנשים הנערצים ביותר בהוליווד, ושמו הפך עם השנים לאגדה. כולם רוצים לעבוד איתו, אבל בו זמנית כולם גם חרדים ונרתעים ממנו. כי פינצ'ר הוא אדם טוטאלי ותובעני מאוד, ולא ממש נחמד - קצת כמו הדמויות בסרטיו.

דייויד פינצ'ר - ביוגרפיה [מקור - ויקיפדיה, עם תיקונים שלי (ט.א)]

פינצ'ר נולד בדנוור שבקולורדו וגדל במחוז מארין בקליפורניה. בנעוריו גר בעיר אשלנד שבאורגון וסיים בה את לימודיו. בגיל שמונה החל לצלם סרטים בהשפעת הסרט "קיד וקסידי" במסרטת 8 מ"מ שהייתה לו. כילד הוא אהב לצייר, לפסל, לצלם ולהקליט.

קריירה מוקדמת

פינצ'ר לא למד בבית ספר לקולנוע ופנה מיד לעבוד בתעשיית הסרטים. הוא השיג עבודה כעוזר צלם ובתפקידים נוספים של סרטיו של ג'ון קורטי. בהשראת עבודותיו של ג'ורג' לוקאס הצטרף ב-1980 ל-Industrial Light & Magic, חברת האפקטים המיוחדים של לוקאס. הוא עבד ביצירת האפקטים לסרטים מלחמת הכוכבים - פרק 6: שובו של הג'דיי ואינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור. ב-1984 עזב את Industrial Light & Magic כדי לביים סרט פרסומת לאגודה האמריקנית למלחמה בסרטן. הפרסומת הזו משכה את תשומת לבם של מפיקים בלוס אנג'לס אשר נתנו לו ב-1985 לצלם את הסרט התיעודי "The Beat of the Live Drum" בכיכובו של הזמר ריק ספרינגפילד.

פינצ'ר המשיך לעשות פרסומות לחברות גדולות כגון: נייקי, רבלון, פפסי, סוני ולוי'ס. במהרה גילה פינצ'ר שהוא מעדיף לביים קליפים מוזיקליים לאמנים. הוא הצטרף לחברת הפקת הקליפים "Propaganda Films" והחל לצלם קליפים ופרסומות.

פינצ'ר צילם קליפים עתירי תקציב לזמרים מפורסמים כמו מדונה ("Express Yourself", "Vogue", "Oh Father" ו"Bad Girl"), בילי איידול ("Cradle of Love"), ג'ורג' מייקל, מייקל ג'קסון,אירוסמית', רולינג סטונס ואמנים ידועים נוספים. בהמשך, בדומה לבמאי קליפים אחרים, הוא עבר לביים סרטים.

קריירה כבמאי

ב-1992 יצא סרטו הראשון של פינצ'ר, "הנוסע השמיני 3". העבודה על הסרט לא הייתה חוויה חיובית עבור פינצ'ר: הוא לא הסתדר עם צוות העובדים באולפני פוקס המאה ה-20 שבנו את התפאורה לפני שהתסריט היה גמור והפכו את ההפקה לסיוט מבחינתו. הסרט אמנם זכה למועמדות לפרס אוסקר על אפקטים מיוחדים אך לא להערכה מצד הביקורת או להצלחה כלכלית. מדוכא, חזר פינצ'ר לעולם הפרסומות והקליפים וב-1994 זכה באמי על הקליפ של הרולינג סטונס "love is strong" . כשיצאה ב-2003 ההוצאה המיוחדת של כל סרטי הנוסע השמיני פינצ'ר היה הבמאי היחיד שלא הסכים להשתתף באסופת הסרטים. ובנוסף הוא גם השמיט את הסרט מהפילמוגרפיה שלו ב-DVD של "מועדון קרב" ושל "החדר".

פינצ'ר זכה להצלחתו הראשונה בשנת 1995, בזכות הסרט "שבעה חטאים", על פי תסריט מאת אנדרו קווין ווקר. מדובר בסרט בלשים אפל המספר את סיפורם של שני בלשים (שגולמו על ידי בראד פיט ומורגן פרימן) המחפשים רוצח סדרתי שרוצח את קורבנותיו על פי שבעת החטאים הנוצריים. הסרט גרף למעלה מ-100 מיליון דולר בארצות הברית בלבד (ויותר מ-300 מיליון דולר בשאר העולם) והפך את פינצ'ר לבמאי מבוקש. ארנולד קופלסון, יושב ראש חברת ההפקות "ניו ליין סינמה" שמימנה את הסרט, סירב בתחילה להכניס את סצנת הסיום הקשה לסרט, אבל לאחר שפינצ'ר שכנע אותו בכך שאמר שזאת סצנה מרכזית בסרט ושבעוד 30 שנה אנשים יזפזפו בטלוויזיה בלילה ויראו את הסצנה הזאת ולאחר מכן הם יגידו לחברים שלהם שראו את הסרט עם הראש בקופסה, הגיע קופלסון למסקנה שהסצנה הזו תהיה זו שתיזכר במיוחד בקרב הקהל. גם הכוכב בראד פיט הפעיל את כובד משקלו ולא הסכים להצטלם לסוף אחר, והסצנה נכנסה לסרט ואכן הפכה לאיקונית.

ב-1997 יצא הסרט "המשחק", הרפתקה אפלה שהציגה אף היא סוף מחניק ומפתיע, בדומה ל"שבעה חטאים". הסרט מספר על איש עסקים מסוגר (מייקל דאגלס) שמקבל ליום הולדתו מתנה יוצאת דופן מאחיו (שון פן), אשר בעקבותיה הוא הופך לשחקן המרכזי במשחק שמשתלט על חייו. הסרט קיבל ביקורות טובות אך לא זכה הצלחה גדולה בקופות. עם הזמן הפך הסרט לסרט קאלט (פולחן).

ב1999 יצא הסרט מועדון קרב שהוא עיבוד לספרו של צ'אק פלאניוק באותו שם. הסרט מספר על פקיד הלוקה בנדודי שינה כרוניים, ושמקים עם חבר שהכיר מועדון אלים, אליו מגיעים גברים כדי להכות זה את זה. בסרט מככבים אדוארד נורטון, הלנה בונהם קרטר ובראד פיט. לפני יצירתו עורר הסרט ציפיות גבוהות, אך עם יציאתו התגובות אליו היו מסויגות והוא לא נחל הצלחה גדולה בקופות. לאחר זמן, שינו מבקרים רבים את דעתם לגבי הסרט, והוא הלך ורכש גם את אהדת הקהל. השבועון אנטרטיינמנט ויקלי העניק לסרט ציון "נכשל" אולם לאחר מכן דירג אותו כמספר אחד ברשימת ה-DVD הראויים לקנייה. מכירות הסרט ב-DVD אפשרו לא רק לכסות את עלות הפקת הסרט, אלא הביאו לרווח גדול. הסרט נכנס לרשימת ה-250 סרטים הטובים של כל הזמנים באתר IMDb במקום העשירי.

ב-2002 המשיך פינצ'ר עם המותחן החדר שהיה חדשני באופן שבו השתמש בגרפיקת ואנימציית מחשב. למרות שהסרט הכניס יותר מ-92 מיליון דולר בקופות בארצות הברית, הוא לא הצליח להתחבב על המבקרים כמו קודמיו. הסרט מספר על אם חד הורית (ג'ודי פוסטר) שביחד עם בתה מסתתרת מפושעים (פורסט ויטאקר, דוויט יוקם וג'ארד לטו ששיחק גם במועדון קרב) בחדר המסתור בבית החדש שלה.

ב-2007 יצא הסרט זודיאק, שהוא עיבוד לספריו של רוברט גרייסמית' על המצוד אחרי הרוצח הסדרתי שזכה לכינוי רוצח הזודיאק. בסרט כיכבו: ג'ייק ג'ילנהול, מארק רופאלו ורוברט דאוני ג'וניור. הסרט לא זכה להצלחה גדולה בקופות אבל קיבל ביקורות טובות.

בשנת 2008 יצא סרטו הסיפור המופלא של בנג'מין באטן, בכיכובם של בראד פיט וקייט בלאנשט, העוסק באדם שנולד זקן והופך לצעיר עם חלוף השנים. פינצ'ר היה מועמד לפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר על בימוי הסרט.

ב-2010 זכה פינצ'ר בפרס גלובוס הזהב על בימוי סרטו "הרשת החברתית", אשר עוסק בהקמה של אתר האינטרנט והרשת החברתית פייסבוק. בנוסף היה פינצ'ר מועמד לאוסקר על בימוי הסרט.

ב-2011 יצא סרטו "נערה עם קעקוע דרקון" בכיכובם של רוני מארה ודניאל קרייג. הסרט, שהוא עיבוד אמריקני לרב המכר השבדי של סטיג לארסון, מספר על האקרית אלימה וחריגה ועיתונאי חוקר החוברים כדי לחשוף פרשיית רצח מן העבר.

ב-2014 יצא סרטו "נעלמת", בכיכובם של בן אפלק ורוזמונד פייק, על פי תסריט של ג'יליאן פלין, שגם כתבה את הספר עליו מבוסס הסרט. העלילה מתארת את ניסיונותיו של בעל להוכיח שלא רצח את אישתו, למרות שכל הראיות, ובמיוחד אופיו המפוקפק, מעידים על ההיפך.

פינצ'ר גם היה מעורב בהפקתה של סדרת הטלוויזיה "בית הקלפים" וביים את שני הפרקים הראשונים בשנת 2013.

האוטריזם של פינצ'ר

מאפיינים צורניים

מאפיינים נראטיביים

פילוסופיה מארגנת

פינצ'ר חושב שבני אדם הם סוטים. אפשר לראות בסרטיו שהחברה האנושית היא אלימה, אנשים מתנהגים זה לזה באופן לא מכבד, ואפילו מבזה. לעתים קרובות דמויות מבצעות זו בזו מעשים קשים לצפייה, דוגמת אונס, התעללות ורצח. גם כאשר מעשים כאלה אינם נראים על המסך, יש תחושה של התעללות רגשית. בסרטים של פינצ'ר שוררת לעתים קרובות תחושה של ניכור, של קור ושל ניתוק רגשי. התחושה הזאת קיימת גם בין הדמויות לבין עצמן, אך גם הצופה חש אותה בעצמו. כמו כן, הסרטים מציגים עולמות שבהם שולטים הביורוקרטיה והמנגנונים השונים של החברה האנושית, והאזרח הקטן נעשה כלי משחק בידי כוחות גדולים ממנו. בסיכומו של דבר ניתן לומר שדעתו של פינצ'ר על החברה האנושית אינה חיובית במיוחד.