מודרניזם ורפלקסיביות
מהו מודרניזם?
מודרניזם הוא שבירת הקונספציות הקלאסיות, משחק בחוקים ומוסכמות ובדיקת גבולותיהם. המודרניזם הוא תופעה מאוחרת יחסית באמנות, והוא מופיע (באופנים שונים באמנויות השונות) החל מאמצע המאה ה-19, כלומר לפני פחות ממאתיים שנה, כאשר עלינו לזכור שהתפיסות הקלאסיות נולדו עוד בעת העתיקה, באמנות של היוונים והרומים, לפני יותר מאלפיים שנה.
האם המודרניזם הוא תופעה אמנותית בלבד?
לא. החשיבה המודרניסטית רלוונטית לכל תחומי החיים. מהותה היסודית ביותר היא העדפת החידוש על פני הקבוע, המוכח, המוכר. אחד הביטויים הראשונים והחשובים ביותר של החשיבה המודרניסטית היא המהפכה הצרפתית: המוני העם בצרפת התמרדו והפילו את שלטונו האבסולוטי של המלך לואי ה-16. בעקבות זאת התהוותה בצרפת שרשרת ארוכה ודינמית מאוד של חילופי שלטון, שכל אחד מהם התיימר להציע אלטרנטיבה טובה יותר לשלטון הקודם. המהפכה הצרפתית הייתה במידה רבה המהפכה הראשונה (למרות שגם היא הושפעה ממאורע חשוב לא פחות – מלחמת העצמאות האמריקנית), והיא הולידה עוד ועוד מהפכות ברחבי העולם.
החשיבה הפוליטית לפיה יש, ותמיד צריך להיות מלך, וכי ההיררכיה המעמדית של מלוכה, מתחתיה אצולה, ומתחתיהם המונים העם העניים וחסרי הכוח, היא תפיסה קלאסית.
לעומתה, החשיבה לפיה העם יכול לשלוט בעצמו, או לחילופין - שניתן להגות ולקיים שיטה פוליטית אחרת, ללא מלוכה או אצולה, היא תפיסה פוליטית מודרניסטית. רבות מן האסכולות (=צורות מחשבה) הפוליטיות של המאה ה-19 ושל תחילת המאה ה-20 הן אסכולות מודרניסטיות: הלאומיות, הדמוקרטיה הליברלית והציונות, אבל גם הקומוניזם, הפאשיזם והנאציזם.
מה הוליד את המודרניזם באמנות?
המודרניזם הוא מבחינות רבות תגובה לכשל מרכזי שהתעורר באמנויות הפלסטיות (ציור ופיסול) כתוצאה מהתפתחויות טכנולוגיות ומדעיות במאה ה-19. הכוונה היא, בראש ובראשונה, להמצאת הצילום. באופן היסטורי נתפסה האמנות ככלי שתפקידו הוא לשעתק את המציאות על מנת להשתחרר מן המוות ולהנציח את הרגע החולף ואת האמן. מטרתה של האמנות, על פי תפיסה זו, היא "מימזיס" (Mimesis) - חיקוי או שיעתוק המציאות. לכן אמן גדול נחשב מי שהיצירה שלו היא יותר מימטית, כלומר שמחקה את המציאות באופן הנאמן ביותר. אלא שעם המצאת הצילום, מצאו עצמם האמנים והאמנויות בעמדת נחיתות – מיומן ומוכשר ככל שיהיה צייר כלשהו, התהליך המכני והכימי של הצילום תמיד יהיה מימטי יותר, ישעתק את המציאות באופן מדויק יותר. אם כך – מה תפקידה ומהי מטרתה של האמנות?
הנה הגדרה הלקוחה מתוך הלקסיקון לתיאוריה של התרבות, עמ' 204:
"באמנות, כמו גם בתחומים אחרים של התרבות, המונח "מודרניזם" מתייחס להתפתחותם של זרמים אמנותיים הנוטים להתבוננות עצמית בחלקה האחרון של המאה ה-19. [...]היצירות האימפרסיוניסטיות מערערות על מוסכמות האמנות הריאליסטית ועניינו של הצייר מופנה מן הנושא של הציור אל תהליך הציור עצמו (כפי שציין המלחין שנברג, ציירים אינם מציירים עצים – הם מציירים ציורים)."
כלומר, האמנות מפסיקה לעסוק בשעתוק המציאות ומתחילה לעסוק במשהו אחר לגמרי – בעצמה, בבחינת תפקידה, גבולותיה, אופני פעולתה והשפעתה על המציאות. במובנים רבים – מודרניזם הוא קודם כל רפלקסיביות.
מהי רפלקסיביות?
רפלקסיביות הוא מונח אקדמי המתאר את שלל המופעים וההתגלמויות של התופעה האמנותית של אמנות העוסקת בעצמה. זוהי תופעה רחבה מאוד (ויש לה גם שמות רבים נוספים, כגון "ארס-פואטיות", "התייחסות עצמית", "תודעת המדיום", "מטא-פיקציה/תיאטרון/קולנוע" ועוד) שמתייחסת לאמנות שמציגה למתבונן בה את עצם היותה מעשה אמנות.
חשוב לציין – רפלקסיביות ו"תודעת המדיום" (כלומר ציור או פסל או הצגה שמופגנת בהם מודעות לעצם היותם יצירת אמנות) הם רעיונות עתיקים למדי, שהופיעו כבר בתקופת יוון העתיקה. יצירתו של שייקספיר, שפעל בתקופה שקדמה למודרניזם (הוא חי ויצר במאות ה-16 וה-17), מתאפיינת לעתים קרובות ברפלקסיביות מובהקת, כאשר לעתים קרובות אפשר למצוא אצלו דמויות של שחקנים המתייחסים לתפקידו של השחקן, וכן מחזות בתוך מחזות (למשל ב"המלט", שבו מעלה המלט מחזה שעלילתו דומה לעלילת המחזה "המלט" עצמו).
הציור הבא, Las Meninas (1656) של הספרדי ולאסקז, גם הוא פרה-מודרני, וגם הוא מפגין רפלקסיביות מובהקת:
שימו לב לצייר העומד מול בד הציור ומביט במציאות. אבל במי הוא בעצם מביט? בנו, הצופים. שימו לב גם למלך ולמלכה, העומדים בדיוק במקום בו אנחנו נמצאים בו. איך אנחנו יודעים זאת? מפני שהם משתקפים במראה שממול.
האם נושא הציור כאן הוא הילדה הקטנה, בתם של המלך והמלכה, הניצבת במרכז הפריים? או שאולי הנושא הוא עצם מעשה הציור?
אם כן, זוהי תמונה רפלקסיבית בעליל, אך עדיין לא ניתן להגדירה מודרניסטית ממש, מפני שהמודרניזם באמנות פרץ רק כעבור כמאתיים שנה. אופן הייצוג כאן הוא ריאליסטי למדי, כלומר – הצייר עדיין מחוייב מאוד למימזיס של המציאות. רק עם הופעת הצילום השתחררה האמנות מן הצורך שלה לשעתק את המציאות, והחלה לבחון גם אופני ייצוג אחרים.
בדיוק שלוש מאות ואחת שנים מאוחר יותר (1957) חוזר ספרדי אחר – פבלו פיקאסו – אל הציור של ולאסקז, אבל הפעם זוהי רפלקסיביות מודרניסטית לעילא ולעילא:
הקומפוזיציה הכללית אמנם דומה לזו של ולאסקז, ורבים מן האלמנטים המקוריים נשמרו כאן – האיש במשקוף, הכלב, הילדה בלבן במרכז, כן הציור והצייר המשופם, ואפילו המלך והמלכה במראה.
אבל אין כאן מימזיס, לפחות לא במובן הריאליסטי המקובל. הכל כאן נרתם כדי לבטא את תחושותיו הפנימיות של הצייר, ואת רצונו לבחון את גבולות הייצוג, לראות כמה רחוק אפשר ללכת – ועדיין נוכל לזהות את המקור.
מודרניזם באמנות - מצגת קצרה:
https://drive.google.com/file/d/0B0ylsp5wwFvvZjVIN20xclZqc0E/edit?usp=sharing
שאלות הקשורות במימזיס:
