מיזאנסצנה

לסיכום נושא "צילום" בתוכנית הלימודים שלנו, חשוב להכיר עוד מושג אחד, שהוא במובן מסויים חיבור בין כל המושגים הקודמים שלמדנו.

הכוונה היא למושג הקולנועי החשוב (אך המעורפל לעתים) "מיזאנסצנה". המונח הזה מגיע מצרפתית, ובמקור נכתב כך: Mise en Scene. משמעותן של המילים המוזרות האלה היא פשוט "לשים בתוך הסצנה". אולי זו הסיבה שהמושג הזה כה מעורפל ומבלבל לעתים קרובות, כי "לשים בתוך הסצנה" יכול בעצם להיות כל דבר.

בכתיבה ובדיבור הביקורתי על הקולנוע נהוג לייחס למושג הזה אחת מ-2 משמעויות עיקריות:

1. מיזאנסצנה: העמדה של כל מה שקיים בסצנה. במילים אחרות - מכלול הבחירות האסתטיות שאפשר למצוא בסצנה נתונה, כולל סאונד, צבע, משחק, עריכה, מצלמה וכו'.

זהו הגדרה כוללנית מאוד, וככזו אני מוצא אותה לא מחייבת ואפילו קצת חסרת משמעות. אני מעדיף את המשמעות השנייה:

2. מיזאנסצנה: ארגון התנועות והמרכיבים החזותיים במרחב של הפריים. ההגדרה הזו מתייחסת בעצם רק לצילום, ולא נוגעת לתחומים האחרים, והיא מתייחסת רק למה שבפריים. יש דמיון מסויים בין ההגדרה הזו לבין ההגדרה של "קומפוזיציה" -האופן בו מאורגנים בפריים אלמנטים (מרכיבים) חזותיים כמו חפצים, קווים, צורות, טקסטורות וצבעים ודמויות. גם כאן מדברים על "ארגון", וגם כאן מדברים על מרכיבים חזותיים. שימו לב להבדלים - "העמדה" ו"ארגון" זה אמנם די דומה, אבל במקום "כל מה שקיים" יש כאן "התנועות והמרכיבים החזותיים", ובמקום "סצנה" יש כאן "פריים". במילים אחרות - מיזאנסצנה היא קומפוזיציה בתנועה. הרי בקולנוע, בניגוד לציור או לצילום, יש תנועה, מה שאומר שהקומפוזיציה היא לא קבועה, אלא היא משתנה תוך כדי השוט. לכאן כאשר הבמאי מארגן את הקומפוזיציה, הוא יכול בעצם לרמוז באופן מתוחכם על מערכות היחסים בין הדמויות, ולבטא באופן ויזואלי (חזותי) את ההתפתחות הרגשית ו/או הסמלית של הסצנה.

כמה דוגמאות:

מתוך הסרט הישראלי הנפלא והמצחיק-עצוב "ביקור התזמורת" (ערן קולירין, 2007). סצינה שהיא בעצם סרט קצר קטן בפני עצמה. כמה פשוטה וחכמה המיזאנסצנה שהבמאי קולירין בונה כאן - יחסי הדמויות באים לידי ביטוי גם במיקום שלהם בפריים, אבל גם בצבעי הבגדים, וכמובן במשחק.

מתוך הסרט (הישראלי הנפלא...) אוונטי פופולו (רפי בוקאי, 1986). לקטע הרלוונטי, רוצו לדקה 2:10. שלושה חיילים ישראלים נתקלים בלב מדבר סיני בבשני חיילים מצרים אבודים, שיכורים וצמאים למים. בוקאי בונה את הפריים בצורה אפקטיבית וחסכנית - הג'ריקן בקלוז-אפ, בקרבת המצלמה, והחייל המצרי מנסה להתקרב - כדי להגיע למים, אבל גם לקלוז אפ. החיילים הישראלים מרחיקים אותו שוב ושוב. עוד נדבר על הסצנה הזו בהקשרים אחרים, בשנה הבאה.

אחת המיזאנסצנות הידועות ביותר בתולדות הקולנוע, ואולי אפילו הידועה שבהן. מורים לקולנוע מאז ומעולם נהגו להשתמש בה כדי להסביר את המושג, אז מי אני שאשנה סדרי בראשית...

מתוך "האזרח קיין" (אורסון וולס, 1941)

ארבע דמויות בסצנה, ולפי קרבתם למצלמה מרמז הבמאי על חשיבותן ועל כוחן בסצנה: אב ואם, ובנקאי שמגיע כדי להסדיר את עתיד בנם, המשחק בשלג במזחלתו בזמן שהוריו חותמים על חוזה ובעצם מוכרים אותו לבנק. ברגע החתימה, האם קרובה למצלמה - היא זו שבאמת קובעת. האב רחוק יותר, חסר אונים. הבנקאי ביניהם - לא מתווך אלא מפריד, וברקע, בקטן - הילד, שגורלו מוטל על הכף אבל אין לו שום יכולת להשפיע. הילד הזה יהפוך להיות "האזרח קיין" משם הסרט.