1.02 - פרק ב' - תפילת חנה

משפחתו של שמואל פסוקים א'-ח'

לאלקנה היו שתי נשים, חנה ופנינה.

לפנינה היו ילדים ולחנה לא.

אלקנה ומשפחתו היו נוהגים מדי שנה לעלות לשילה (שם עמד ארון ה'), כדי לעלות זבח לה'.

אלקנה נתן מן הזבח למשפחתו: לחנה, לפנינה ולילדיה. אך לחנה נתן את המנה הגדולה מכולן. פנינה ראתה שחנה קבלה מנה יותר גדולה וחשדה שאלקנה אוהב אותה יותר. פנינה הרגיזה והקניטה את חנה.

חנה מתפללת לבן: פסוקים ט' – יח'

חנה היתה עצובה בגלל שלא היו לה ילדים.

מרוב צער חנה לא אכלה רק התפללה ובכתה. חנה נדרה נדר בו הבטיחה שאם יולד לה בן, כאות תודה, היא תקדיש אותו לה' והוא ישרת את ה' כל ימי חייו.

חנה הניעה את שפתיה ללא קול ועלי הכהן, שצפה בה מן הצד, שאל אותה אם היא שיכורה. חנה ענתה שהיא לא שיכורה. עלי הרגיע אותה ובקש ממנה ללכת לביתה והבטיח שאלוהים ימלא את בקשתה.

חנה הלכה מעודדת לביתה.

הולדת שמואל פסוקים יט' – כח'

כעבור תשעה חודשים ילדה חנה בן וקראה לו שמואל, כי הוא שאול מאל חנה קיבלה אותו בהשאלה מאלהים.

פרוש נוסף: שמואל=שמועאל=האל שמע ונתן.שמואל היה עם אמו חנה עד אשר הפסיק לינוק. חנה הביאה אותו אל עלי הכהן כפי שהבטיחה.