עמוס חסון

עמוס חסון ז"ל - דברים לזכרו\אהובה חסון מורתו

"והרוח תשוב אל אלוהים אשר נתנה" (קהלת)

דלות הן המלים ואין בכוחן לתאר את הכאב הגדול שבלב.

כיצד אפשר להספיד כאשר הכל טרי כל כך, חי ומוחשי.

כשאני מביטה בעיניך הכנות, הזכות, הטהורות, ולו גם מעל-גבי תמונה, ורואה אני אותך צעיר ויפה-תואר, מחייך אלינו מתוך בטחון בעתיד המבטיח רבות, מטשטשת התמונה ואתה ניצב לפני מחייך את חיוכך המרגיע והשקט.

לעולם תהיה דמותך חרוטה על לוח לבבנו, לעולם נזכור אותך תוסס לקראת החיים, את יושרך ונעוריך הפורחים אשר נקטפו באיבם.

אף יכולה אני לשמוע את קולך הערב, ועומק הצליל אשר בו. עדין נפש היית, ביישן, אוהב חיים ומלא רוח-חיים, מסור לחבריך, למשפחתך ולכל הסובב אותך. קשה להעלות על הדעת שהננו מדברים בך, עליך, כשרק רוחך הטובה מרחפת בינינו ואתה בפנתיאון של צעירי-ישראל אשר כנפיים צמחו להם עם קום מדינתנו, וכשנשרים צעירים התרוממו אל-על כדי שיוכלו לרדת בכל עת ובכל מקום כצנחנים להגנת המולדת. זוהי העליה לצורך עליה, עלית המורל, עלית מגיני המולדת, גבורת בנינו המחרפים נפשם על אדמתנו - מולדתנו.

ושוב, תוך כדי כתיבה, צרוף האותיות מקרין לנגד עיני-רוחי נער בעל תווי פנים נבונים, עיניים שחורות, גדולות, פקחיות, חולמניות - חייכניות, מצח גבוה, בלורית מקורזלת... רואה אני אותך בחור שקט, בעל נימוסים טובים, בעל רצון עז והחלטה נחושה, צנוע, ענבתן, נחבא אל הכלים, יושב בטור האמצעי בספסל הראשון בכיתה, קולך נשמע היטב, באופן ברור מאוד. מחשבותיך המשקפות אופיך מובעות בבהירות מפליאה. - כולנו, התלמידים ואנוכי קשובים לדבריך. הדי משפטיך מצלצלים עדיין באוזני... "אין מעשה גבורה! הטובים לעולם לא ייכשלו, אולי יפלו, אך בנופלם מוכיחים הם את עליונותם. הנופל קונה עולמו בחיי הנצח של האומה, אמנם במחיר היקר ביותר, אך הוא שימש חוליה לבאים אחריו... מולדת בדם נקנית..."

כאן הפסקתיו ופניתי אליו: "עמוס! חשוב, פעם הרי גם אתה תהיה אב, דבריך דברי אמת, נכונים, שרירים וקיימים ובכל זאת... הנך מדבר על היקר מכל יקר לכל אם ואב."

נתחלחלתי, נזדעזעתי, שקעתי בהרהורים... הפליעוני בטחונו העצמי והחלטתו לא לשגת מדבריו בנדון. השנה היתה תשכ"ה. עמוס סיים את חוק לימודיו והפך לבוגר המחזור. עקבתי אחריו, אהבתי לשמוע עליו, שמחתי לפגוש אותו. שמחתי להתפתחותו הרוחנית. שמחתו היתה שמחתי בסיימו את קורס הקצינים, בהיותו לצנחן עם בזוקה. התגאתי בו.

בית צנוע, חם ושקט, הורים עמלים, טובי לב, המוכנים להקריב הכל למען ילדיהם, מסירות ללא גבול, חמימות ללא מיצרים, זו האוירה בה צמחת וגדלת עמוס, שלווה משפחתית זו שהטביעה בך את מזגך הטוב, את טוב לבבך, את נועם הליכותיך בהם הצטיינת בבית-הספר, בין חבריך בתנועה ובצבא. החיוניות והנכונות - אלו היו תכונות אופייך העקריות. התכונה העקרית לעמוס היתה דבר היותו טוב. כפי הנראה חברו יחדיו חינוך ותכונות שבדם, כדי ליצור אופי כזה. עמוס אהב לעזור, הוא חיפש הזדמנות להושיט יד מסייעת, לעבוד, להחלץ לעזרה.

טוב וישר, אהוב ומקובל היה עמוס, הלך בדרך, בה חי - בגבורה ובטהרה.

אם ישנם ויכולים להיות ניחומים לשכול של הורים, ובני משפחה קרובים וחברים - תהיה העובדה ששמו של עמוס יינון בין גבורי-ישראל של כל הדורות ושל צבאנו המפואר, אשר העם בתפוצות והיושב בציון נושא בגאוה ובהערצה בלבם את שמו.

עמוס קנה עולמו בחיי הנצח של האומה.

לבי דואב "על אלה אני בוכיה, עיני יורדה מים..."

עמוס! זכרך לא ימוש מלבנו!

אהובה מגן

מחנכתו בבי"ס תיכון מקצועי "שבח"נו

קורות חיים

עמוס בן מאיר ושושנה. נולד בתל אביב ביום כ"א אלול תש"ז (13.9.1947). סיים את בית הספר "גיבורי ישראל" ובי"ס "שבח". היה חבר בתנועת "הנוער העובד". עסק בספורט.

התגייס לצה"ל ביולי 1965 והתנדב לחיל הצנחנים. נשלח לקורס קצינים. אומץ ע"י עיריית פתח תקוה. סג"מ בדרגתו. השתתף במלחמת ששת הימים. נפל ברפיח ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הובא למנוחת עולמים בקרית שאול.

בן 20 בנפלו.

בחוברת "שלושה משלנו" בהוצאת היאחזות גרופית לזכר חברי גרופית שנפלו במלחמת ששת הימים, הוקדש לו מדור. שמו הונצח בחוברת שהוציא בית הספר "שבח" בו למד. בספר "בדרכם", בהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר נופלי האיחוד במערכה, מוקדשים לו כמה עמודים ובהם תולדותיו ודברים עליו ומשלו. ב"גוילי אש", כרך ד', ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו.