סימי וידיסלבסקי

הורי עלו ארצה מפולין בשנות השלושים עם סרטיפיקטים של סטודנטים והכירו בירושלים. אמי התכוונה ללמוד ביולוגיה באוניברסיטה העברית אולם נאלצה לעבוד לפרנסתה בנקיון וזה לא הסתדר עם שעות הלימודים. לפיכך נרשמה לבית הספר לאחיות הדסה על הר הצופים, קיבלה מילגה וסיימה בהצטיינות. היא בחרה בהתמחות במחלקת ילדים ועבדה בהדסה בירושלים ואחר כך בהדסה בתל-אביב, שם נולדתי.

אבא שלי סיים בפולין בית ספר גבוה לעתונות ועוד בנעוריו כתב בעתונים פולניים. בארץ התגייס למשטרת המנדט ואחר כך היה הדובר הראשון של משטרת ישראל. הוא היה עשרות שנים חבר מערכת "הארץ" וכן כתב שבעה ספרים. היה חתן פרס סוקולוב לעתונות. עד גיל שלוש הורי התגוררו אתי בדירת חדר שכורה בתל-אביב ואז עברו לשכון העתונאים ברחוב מרגולין פינת יגאל אלון, לדירת שלושה חדרים מרווחת עם שלוש מרפסות. הורי סיפרו לי שכאשר הם הביאו אותי לראות את הדירה בפעם הראשונה, עוד לפני המעבר עצמו, הסתובבתי בין החדרים ושאלתי בתמיהה:"מה, הכל שלנו? באמת? כל החדרים? וגם המרפסות?"

הדיירים הראשונים בבנין היו כולם עתונאים. אנחנו היינו, עקב צרכי העבודה של אבי, בין הראשונים בשכונה שקיבלנו טלפון.

יד אליהו בשבילי מסמלת ילדות מאושרת, חברי ילדות נהדרים, יחסי שכנות טובים, שנתיים של חברות ב"צופים" ומיד אחר כך הצטרפות לחברה סלונית המורכבת בעיקר מחברי בתיכון עירוני ט' יחד עם חברים ששכני וחבר ילדותי חיים נוי, הביא מקרב חבריו בתיכון "סוקולוב לאור". ואווו.....היו זמנים.

כל מה שעברנו ניתן לראות בסרטים הראשונים של "אסקימו לימון " ושל "אלכס חולה אהבה".

אני עצמי סיימתי את החוגים לספרות עברית וספרות אנגלית באוניברסיטת תל-אביב, עשיתי תואר שני בספרות עברית, שירתתי כקצינה בצבא ושנים רבות עסקתי בתקשורת: הייתי חמש שנים עורכת ביטאונה הרשמי של אוניברסיטת תל-אביב, שש שנים עתונאית ב"ידיעות אחרונות", שש שנים דוברת אוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע, שנתיים עורכת מדור בביטאון "נעמת" ולאחר מכן עסקתי במשך 13 שנים בהוראה וניהול של אולפן לעולים של משרד החינוך.

לצערי התאלמנתי לפני 15 שנה, אין לי ילדים ואני מתגוררת בחולון. אני פעילה שנים רבות למען בעלי חיים חסרי בית ואני צמחונית על רקע אידיאולוגי. כשאני משווה את יחסי השכנות המנוכרים בבנין בו אני מתגוררת, כששכנים בקושי אומרים שלום זה לזה במעלית, ליחסים היפים שהיו בין שכנים ביד-אליהו, צר לי מאד על כך. זו היתה תקופה נהדרת.