משה לדרמן ביקש ממני לספר על תקופת ילדותי ביד אליהו ולאן התגלגלתי מאז ועד היום לאתר החדש שבנה:
גדלתי ברחוב מרגולין 8. ילדותי היתה ילדות שאופינה בפשטות ואושר.
הייתי ילד קטן וצנום, לא הייתי אחד מהחבר׳ה. עד כתה ו למדתי בבי׳ס הגנה ומשם להחייל. ב״ספר הזכרונות״ של כתה ה׳ תוארתי כמעט על ידי כולם כ״קטן קומה - מלא עורמה״ (תרגום: קטן אבל ממזר).
תיכון למדתי במקס פיין. מלבד אהוד גרייצר ועוד מתי מעט מיד אליהו, רוב התלמידים היו מהודו ועד כוש. מאחר ולא הייתי יותר בתנועת נוער, הקשר החברתי נחלש (את החופשים ביליתי בכפר בלום שהיה לי כבית שני).
בצבא כבר כמעט ולא היה לי קשר עם החברים מהשכונה. במילואים לפני מלחמת יום כיפור, נפגשתי בשמחה עם שכני לספסל הלימודים עד כתה ו - יהודה חבר ז״ל. כמה חודשים אח״כ הוא נהרג על יד איסמעיליה ואני נפצעתי בראש לא הרחק משם (בפאיד).
עם סיום לימודי באונ׳ בן גוריון (הנדסת ייצור), החיים הטובים התחילו. החלטתי להגשים את חלומות ילדותי ובמשך 5 שנים טיפסתי הרים (כולל אברסט), חציתי מדבריות וג׳ונגלים והשנה החמישית היתה היפה מכולן, ביחד עם חברתי דאז, עם מכונית וגלשן, גלשנו וצללנו מחוף לחוף מסביב לאוסטרליה. חלום של חיים.
חזרתי לארץ ול 4 שנים בצבא קבע (השתחררתי בדרגת רס״ן) ועשיתי תואר שני בהולנד. בתום לימודי קיבלתי הצעת עבודה שלא יכלתי לסרב לה מחברה קנדית. עברתי לטורונטו ובמשך 30 שנים עסקתי במימון פרוייקטים של תשתיות (רשתות תקשורת, נמלים, שדות תעופה) בכל העולם. הייתי דירקטור במועצת מנהלים בכמה חברות (באחת החברות היושב ראש היה לא אחר מחברי אמנון ליפקין-שחק, לא התראנו מאז מלחמת ההתשה בתעלה.... לצערי אמנון נפטר ב 2012).
בנתיים נשאתי לבחורה מקסימה ויש לנו שתי בנות. המשכתי לעסוק בספורט, חלום ילדות אחד לא התגשם - לשחק כדורגל בבני יהודה (לא הייתי מספיק טוב) אבל הפכתי לשחקן בספורט אחר- Australian Rules Football , שיחקתי 14 שנים בליגה הקנדית כולל 4 זכיות באליפות קנדה (למי שלא מכיר, זה ספורט מהקשים ביותר מבחינה פיזית).
מאז שהורי נפטרו, כמעט שלא ביקרתי בארץ. אלבומי התמונות של ילדותי אבדו אבל הזכרונות נשארו בליבי. הודות לפייסבוק, שכני היקר יהודה מזרחי ושלמה זוהרי איתרו אותי והקשר חודש והם שקישרו אותי לקבוצות בונרי יד אליהו השונות.
לפני שנה יצאתי לפנסיה. כיום אני עסוק בעזרה לקהילות יהודיות מבודדות (סורינאם לדוגמא) שהכרתי תוך כדי עבודתי שם וממשיך לטייל במדבריות לצלול ולגלוש בחופי מערב אוסטרליה.
ד״ש לאלו שעדיין זוכרים אותי ועכשיו תורכם לספר את סיפור חייכם באתר האינטרנט ש Moshe Lederman בנה
I can attach 4 photos - one from the Australia beach days, one from me being part of the Canadian championship win in Australian Rules football, one recent photo of my last visit to Israel with my wife in 2015 and one of seeing my grandfather workshop in a small village in the Ukraine (he was a blacksmith) - all the Jews were murdered including my entire family (visited in 2016)
היי ג'ייקוב, תודה לך על השתוף, ספורך מרתק גם ברמה האישית וגם ברמה הלאומית: אוקראינה, שואה, יד אליהו, חברים, לימודים, צבא ומלחמות, חו"ל... וגעגועים. כל הכבוד על היענותך לפנייתי ומקווה שרבים רבים יצטרפו, משה לדרמן
My Aussie Rules team: the last game of the season which I played.