הסרטן (רמז: לא המחלה)

עוד נוסטלגיה למי שיש סבלנות לקרוא.

הסרטן

בקומת הקרקע שבבלוק העשירי של השכונה גר הסרטן.

לסרטן שלנו קראו אדון קלמן.

בכל פעם שמזכירים את המילה סרטן בהקשר למחלה הנוראית הזו שכולנו חרדים מפניה ,או כאשר אני שומע מלצרים ממליצים במסעדות למאכלי ים על סוגי הסרטנים שהשף מבשל ,אני נזכר באדון קלמן הסרטן ,ובהתרגשות שאחזה בי בכל פעם כאשר כיבו את האורות ומכונת הקולנוע של אדון קלמן החלה לטרטר ולהקרין על הסדין שנפרש על הקיר, במקום מסך, עולם אחר,

מקומות אחרים, אגדות וסיפורים אשר שוכנים בתמונות צלולוייד וקמים לחיים בעזרת אותה מכונה מופלאה שרק הוא אדון הסרטן ,יודע להפעיל.

את המחלה ההיא שהיום קוראים לה סרטן לא הכרנו, גם ההורים קראו לה ביידיש "דער יינער מעייסה"או בתרגום חפשי "הדבר ההוא".

את המשפט הזה נהגו לומר בפנים עצובים. השומעים היו נדים בראשם ופולטים אנחת צער.

על סרטני ים או נהרות ,לא דיברו מעולם. להורים שלנו היה ידע מצומצם בחיות הים ובמנהגי האכילה של עמים שונים.

הדגים היחידים אותם הכירו היו הקרפיון , הפילה הקפוא וההרינג מהחבית .כל קשר בינם לבין יצורי ים נראה לא מציאותי.

שלוש פעמים בשנה קצת לפני הצלצול הראשון ,היה מגיע אדון קלמן הסרטן לבית הספר כדי להקרין סרטים לתלמידים.

כאשר ראו התלמידים את תלת האופן שלו מתקרב לכניסה עמוס במכונת הקרנה מכוסה בשמיכה צבאית ישנה ובקופסאות מתכת עגולות אשר בתוכן שוכנים גלגלי הסרטים שיוקרנו ,החלו לצעוק בקולי קולות הסרטן מגיע,הסרטן מגיע.

אדון קלמן החנה את העגלה ליד הכניסה וקשר את אחד הגלגלים לגדר בית הספר בשרשרת ברזל ומנעול.

איפה הסבלים קרא לעבר התלמידים. מיד החלה תכונה בחצר כלם רצו להיות אלו שיסחבו את המכונה ואת הסרטים לאולם ההקרנה. אדון קלמן הסרטן בחר חמישה תלמידים חזקים במיוחד ,הם פרקו את העגלה, נטלו את הציוד ויחד עם אדון קלמן נשאו אותו לאולם ההקרנה שבקומת הקרקע .כל הדרך אפשר היה לשמוע את אדון קלמן מבקש מהם לא למהר ולהיזהר ששום דבר לא ייפול להם מהידיים.

את הסרט הקרינו באולם שבקומת הקרקע .האולם היה למעשה חיבור של שתי כיתות שהפרידה ביניהם דלת עץ מתקפלת מצופה בפורמייקה לבנה.

יום לפני ההקרנה היו התורנים פותחים את הדלת ומסדרים את הכיסאות כמו בבית קולנוע .את השולחנות דחפו לירכתי האולם ממש ליד מקומה של מכונת ההקרנה .על השולחנות ישבו התלמידים הגבוהים כדי שלא יסתירו לקטנים. את החלונות כיסו בבד שחור ,ועל הקיר מול הכיסאות תלו סדין לבן.

בשעה רבע לתשע החלו להקרין סרטים קצרים לכיתות א ,ב ,וג ,ובשעה עשר ורבע הקרינו סרט עלילתי ליתר הכיתות.

קלמן הסרטן נהג להקרין קודם כל אוסף של סרטים מצוירים שקראנו להם" מיקי מאוזים" ורק לאחר מכן סרט עלילתי באורך מלא.

ברי המזל שישבו לא רחוק ממכונת ההקרנה כמעט ולא הביטו בסרט ,הם רק המתינו להזדמנות לעזור לקלמן לפתוח את הקופסא להוציא ולהגיש לו גלגל סרט חדש במקום זה שהסתיים.

קלמן הסרטן הקרין לנו סרטים בשחור לבן ובצבע ,שם צפינו בהיידי בת ההרים עם שירלי טמפל ,עשרים אלף מייל מתחת למים ,עלילות טובי טיילר בקרקס, פוליאנה עם היילי מילס ועוד רבים אחרים.

כל הקרנה כזו נמשכה הרבה מעל אורכו המקורי של הסרט . לפעמים היה הסרט נקרע באמצע ההקרנה . קלמן היה מוציא מתיק שהביא עמו דבק מיוחד להדבקת סרטים . התורנים הדליקו את האור וקלמן הדביק בזריזות של קוסם את הסרט ונשף על מקום ההדבקה בפיו כדי לזרז את תהליך הייבוש.

לעיתים הסתבך הסרט בגלגלי המכונה ובשל החום שנוצר מהמנורה הוא החל להישרף . על המסך הופיעה תמונה מעוקמת הולכת ומתכווצת.

כשהמנורה התחממה יתר על המידה ופסקה להאיר אמר קלמן שהיא נשרפה וצריך להחליף. בתיק של קלמן שכנו תדיר שתי מנורות רזרביות להחלפה.

לאולם ההקרנה היה ריח מיוחד שלא היה באף מקום אחר .ריח של זיעת ילדים מעורב באבקת גיר ובריח צלולוייד חם וחרוך.

לנו הילדים היה זה ריח של הרפתקה חלומית שאנו שותפים לה.

שם בעולם אשר נברא באלומת האור שיצאה ממכונת ההקרנה ,התנהגו הילדים בצורה שונה מאשר בכיתה.

כלם היו שקטים את כל הקונצים וההפרעות שמרו ליום המחר, ליום הלימודים.

אף אחד מהילדים לא רצה להיות זה שייענש ויוצא אחר כבוד מהאולם.

אפילו אלו שתמיד באמצע השיעור רצו לצאת לפיפי התאפקו משך כל זמן ההקרנה ולא יצאו אפילו פעם אחת.

בסיום הסרט בלחיים אדומות מהחום ששרר באולם ובעיניים ממצמצות בשל המעבר מחושך לאור ,הרענו ומחאנו כפיים לקלמן הסרטן. כיפק לסרטן צעק אחד הילדים וכולם החרו החזיקו אחריו, היי ,וכך שלוש פעמים.

לחבריי מהשכונה ולי היה מזל, קלמן הסרטן היה שלנו. כן ממש שלנו בגלל שהוא גר בשכונה הוא ממש כמו משפחה. ואתם תראו שהוא מכיר כל אחד מאתנו נהגנו לומר לילדים בכיתה כאשר הודיעה המורה על יום הסרט הקרב ובא.

קלמן לא אכזב אותנו הוא קרא לכל אחד מילדי השכונה בשמו וחילק לנו תפקידים .זה יהיה אחראי על האור ,ההוא ידאג שהשורות יהיו ישרות ,השלישי יביא לו תה חיוור מחדר המורים ,הרביעי יעמוד בפתח וישמור שהילדים לא יכנסו בריצה ,ועוד תפקידים אחרים כיד דמיונו.

ליום אחד הפכנו ילדי השכונה להיות מלכי בית הספר.

בשכונה קלמן היה אהוב הילדים והמבוגרים. בהיותם חסרי ילדים משלהם חיפשו אשתו והוא את קירבת ילדי השכונה.

ביתם היה פתוח לכל הילדים. אשתו נהגה לכבד אותנו בעוגיות מרציפן שהכינה בעצמה ועוגות תפוחים עם קצפת. "כאלה עוגות נהגתי לאפות בברלין בקונדיטוריה של דודי" סיפרה כאשר פרסה והגישה את עוגת התפוחים.

קלמן הסרטן היה מספר על בית הקולנוע בו עבד בתור מקרין סרטים, על המכונות המשוכללות ,ועל המושבים המרופדים ."הייתה שם קולטורה אמר ,לא כמו פה שהמושבים מעץ וכואב בטוסיק" ."ואיך שהיו מתלבשים "הוסיף בחיוך, "בחליפות ועניבות ולא כמו פה במכנס קצר וסנדלים ,ועוד מתנהגים כמו פושטקים לועסים מסטיק ,ומדביקים בתחתית הכיסא ,או מפצחים גרעינים ומשליכים קליפות על הרצפה .והכי גרוע "המשיך וחיוכו נמוג "זה אלה שמגלגלים בקבוקים ריקים מסוף האולם לתחילתו ומבהילים את הקהל".

מדי פעם בקיץ או בחורף כאשר לא ירד גשם ,היה אדון קלמן תולה מודעה אצל זורח במכולת ומזמין את תושבי השכונה לסרט.

כאשר שקעה השמש התאספו תושבי השכונה לצפות בסרט שהקרין קלמן.

מושבי אולם הקולנוע היו שמיכות ישנות או מחצלות ,אותן פרשו הצופים על הדשא .קירו הלבן של הבית שימש כמסך. כשהקרינו את סיסי ,התגנבנו כל ילדי השכונה לצפות בנסיכה היפה שהשקיפה עלינו מקיר הבניין שכמה שעות לפני ספג מאתנו את בעיטות הכדור.

גם לילדים נהג אדון קלמן להקרין סרטים. פעם בחודש ארגן וועד הדיירים יום ניקיון שכונתי המשימה הוטלה על הילדים .אמורים היינו לאסוף ארגזים, קרטונים ,עיתונים ישנים ,ושאר גרוטאות שנזרקו לחצרות הבתים.

בדרך כלל בקשות המבוגרים נדחו בתירוצים מתירוצים שונים "אין לי זמן" "יש שיעורים ,אני חולה ,כואב לי הגרון ,אמא שלחה אותי למכולת ,יש לי שיעור נגינה".

ביום הניקיון כולם בלי יוצא מן הכלל נטלו חלק. כולנו ידענו שבסיום העבודה מחכה תמורה.

כאשר ראש הוועד נתן את האישור כי העבודה בוצעה לשביעות רצונו ,היה קלמן מוציא את מכונת ההקרנה ומקרין לנו סרטים שהביא במיוחד עבורנו.

בתחילה הקרין כל מני סרטים של ילדות ,ולאחר מכן במשך שעה ארוכה סרטי טרזן, פלאש גורדון ,וקאובויים.

פעם אחת כשהתחיל קלמן עם הסרטים של הבנות אמרה לו אסתי הבת של ראש הוועד שלא צריך את הסרטים האלה." זה בשביל בנות מפונקות "הוסיפה "כאלה שגרות בחוץ לארץ ומשחקות רק בבובות"."כאן" הדגישה אסתי "יש בנות אחרות שצריכות ללמוד להילחם בערבים ,לבנות מדינה, ולא להתעסק בשטויות של בובות ובגדים".

כל יתר הבנות אמרו שהיא צודקת ויותר טוב להן לראות איך פלאש גורדון מנצח את המלך מינג הרשע, איך טרזן הורג את הרעים בשתי ידיים ,ואיך הקאובויים מנצחים את האינדיאנים.

מלכלה האחות של דובלה , סיפרה לי בסוד שחוץ מאסתי כל הבנות רצו להמשיך לראות את הסרטים שלהן ושנאו את הסרטים של הבנים .אבל כלן פחדו מאסתי שהייתה גם הילדה הכי חזקה בשכונה , וגם הבת של ראש הוועד.

בין השכונה שלנו לשכונה הסמוכה הפריד שטח בור .בחורף צמחו בו עשבים ופרחי בר, ובקיץ קוצים. משוכת צבר וכמה עצי חושחש צמחו בשוליו זכר עלוב לפרדסים שכיסו את אדמות השכונה לפני קום המדינה.

לשטח הבור קראנו מישלט. במרכזו עבר הגבול בין השכונה שלנו לשכונה השנייה.

בניומין שאבא שלו עבד בבסיס צבאי הציע את השם ,הוא ידע לספר שכל מקום ליד הגבול נקרא מישלט. בגלל זה בונים בו עמדות הגנה .

"תקשיבו לרדיו "אמר "אפילו שם לפני החדשות משמיעים את השיר יה יה מישלטי יה מישלטי ביתי שלי ללא קירות".

את המישלט שלנו ביצרנו בעמדות משקי יוטה שמילאו הדיירים בחול לפני מבצע סיני והניחו בערימות מול פתחי המקלטים.

המבוגרים בירכו על יוזמת הניקיון ולא שיערו לעצמם שמלחמה חדשה אורבת לפתח השכונה.

במקביל אלינו בנו ילדי השכונה הסמוכה את עמדותיהם וביצרו אותם בשקי יוטה מלאים בחול.

כאשר בניית המישלט כמעט הסתיימה וההכנות למלחמה נכנסו להילוך גבוה אמר בניומין שלכל צבא צריך שיהיה מפקד ודרגה.

כל הילדים בחרו בבניומין .העובדה שאבא שלו עובד בצבא הקנתה לו עדיפות על פני כל מועמד אחר.

בהקשר לדרגה התגלעו חילוקי דעות .בניומין רצה שלמפקד נקרא גנרל ,אבל כל הילדים אמרו שאין להם ניסיון במלחמות עם גנרלים ושצריך להילחם כמו שהקאובויים נלחמו באידיאנים.

דובלה האח של מלכלה הציע שבמקום גנרל יקראו למפקד ביל קרטר וליתר הילדים הקאובויים של ביל קרטר.

כשהסתיימו ההכנות נותר רק לקבוע את היום והשעה למלחמה.

בניומן הלא הוא ביל קרטר, לקח מקל תלה עליו סמרטוט הניף אתו למעלה ובשורה עורפית עברנו את הגבול ויצאנו לפגוש את ילדי השכונה הסמוכה כדי לסכם את נוהלי המלחמה.

המנהיג שלהם חיליק ,הבן של לובה השמנה שהייתה שכנה של ההורים בפולניה, אמר לבניומין "אם אתה ביל קרטר אז אני בוק גונס".

ביל קרטר ובוק גונס סיכמו שהמלחמה בעוד שבוע מיד אחרי בית ספר בתנאי שלא יורד גשם.

בדרך חזרה הביתה אמר לי בניומין שהוא קצת מפחד. "כלם חושבים שאני יודע על מלחמות וצבא בגלל שאבא שלי עובד שם. אבל האמת שהוא רק טבח ומה שהוא יכול ללמד אותי זה רק לטגן חביתה".

"קלמן הסרטן יעזור לנו אמרתי" לאחר כמה דקות של שתיקה. "איך "שאל בניומין. "נבקש ממנו להקרין לנו סרט על מלחמה, נגיד לו למשל "הוספתי מנסה לשכנע את עצמי ולהרגיע את בניומין ,"שיש לנו להכין עבודה בהיסטוריה על מלחמות הוא יקרין לנו סרט וכך נדע מה לעשות".

אחרי יומיים הזמין קלמן את כל הבנים להקרנה חגיגית של הסרט אייבנהו אשתו הגישה כרגיל עוגת תפוחים וקצפת.

לאחר שצפינו בסרט היה ברור לכולם מה הם כלי הנשק ואיך צריכה להיערך המלחמה.

ערב לפני המלחמה אספנו את כל המכסים של פחי הזבל והצטיידנו במקלות של מטאטאים. מכסי המתכת העגולים יועדו להפוך למגינים ומקלות המטאטאים לחרבות וכידונים .

כאשר ראו ילדי השכונה הסמוכה את ערמות המקלות והמכסים ,נעלמו מעמדותיהם וחזרו נושאים את אותם כלי מלחמה.

בבוקרו של הקרב עוד לפני שיצאנו לבית הספר, נשמעו ברחוב צעקות "גנבים גנבים מה יש לכם לגנוב מכסי פחים ומקלות של מטאטאים".

ברגע שנוכחו האמהות לדעת שאין זה מקרה שבכל בתי השכונה חסרים אותם פריטים ואין זו ידם של גנבים ,וגם שמעו מלובה השמנה שבאה ברגל מהשכונה הסמוכה לברר אם גם אצלנו נגנבו כל מכסי פחי האשפה ומקלות של מטאטאים ,יצאו לבית הספר הוציאו אותנו מהכיתות וערכו חקירה.

בתחילה שתקנו ולא רצינו לגלות את תוכניות המלחמה. אולם לאחר שאמא של דובלה צעקה עלינו ואמרה שאנחנו יותר גרועים מהנאצים ,ושאם לדובלה שלה יקרה משהו מהמלחמות האלה היא תלך למנהל ותדרוש שיסלקו את הילדים האלה מבית הספר וישלחו אותם ללמוד במוסד.החלטנו לספר.

בניומין אמר לאמהות שהוא המפקד ביל קרטר, והוא אחראי ובגלל זה יספר להם הכל.

כאשר חזרו האבות מהעבודה שלחו אותם האמהות לפרק את העמדות במישלט. אותנו הילדים שלחו להחזיר את מכסי הפחים ומקלות המטאטאים. בחצי השני של המישלט מעבר לגבול ראינו את תושבי השכונה הסמוכה עושים בדיוק אותו הדבר.

לאחר שפורק המישלט, הכריחו אותנו ההורים לכרות ברית שלום עם ילדי השכונה הסמוכה. כאשר ביל קרטר ובוק גונס לחצו ידיים מחאו כלם כפיים.

במוצאי שבת לאחר שביתת הנשק הזמין קלמן הסרטן אותנו ואת ילדי השכונה הסמוכה לשבת אצלו על הדשא לאכול עוגה ולצפות ביחד איך פלאש גורדון מגיע בחללית שלו לעולמות רחוקים ומנצח את מינג הרשע.

כל הזכויות שמורות למחבר ד"ר אריה יגודה 20.12.2004