קיץ,חורף,סתיו, אביב.

כיום השכונה התל אביבית בה גדלתי הינה חלק מכרך סואן.

העובר ברחובותיה לא יוכל להאמין שלפני מספר עשרות שנים היא הייתה עדין חלק מן הטבע הלא אורבאני.

כילד נדמה היה לי שהשכונה נעה במעגל החיים עם עונות השנה.

כבר בסופו של הסתיו היו מתחילים לבצבץ פעמוני גשם וסיתווניות.

שטחי הבור היו מתכסים במעטה ירוק של נשימת אויר מצוחצח מגשם ראשון.

כשהרעמים וגשמי החורף היו מגיעים אפשר היה לא רק להתענג על הפרחים אלא גם לתת משב רוח לפה ולקיבה.

השדה שממול הבית היה מתמלא בחמציצים שגבעוליהם הלעוסים היו ממלאים את פי בחמיצות קרירה ומרעננת.

בין החמציצים,הסביונים וציפרני החתול אפשר היה למצוא ולהתענג על פרי צמח החובזה.

קטן, ירוק, טעים ובחינם.

בפאתי השדה צמחו עצי תפוז וחושחש שריד לפרדסים של שייך זבלאווי שבעבר היו אלו אדמותיו.

התפוזים ופרי החושחש היו חמוצים מתוקים וכשאכלנו אותם חשבנו על אוניות משא חוצות ימים שמפליגות לנמלים רחוקים כדי לפרוק שם ארגזי תפוזים ישראלים.

כשאפשר היה להריח את סופו של החורף עברנו לצידו האחורי של הבית ומשם בהליכה קצרה הגענו למשוכת הצברים. במרכזה עמדה שקדיה שאף פעם לא אכזבה.

היא פרחה עבורנו בט"ו בשבט ולא התלוננה כאשר פה ושם קטפנו ענף פורח כדי להביא לבית הספר.

משם פנינו מזרחה לשדה אחר.

שדה בו גדלו צבעונים ושלל פרחי אביב אחרים.

לקראת פסח עם פריחת החרציות פרח גם השום והפיץ את ריחו לכל עבר.

שורשו היה בתחילה מעט חריף,עוקץ בלשון וגם משרה מתיקות.

מתיקות שונה של געגוע להרפתקאה.

ושוב פרחו גם החושחש והתפוזים בריח משכר.

ומאוחר יותר נתנו פרי.

וכבר הקיץ בפתח ואני יורד אל הוואדי שבסוף השכונה וקוטף בוסים (קנה סוף) יבשים.

איתם אני בונה טייארה מעיף אותה לשמי הקיץ התכולים.

חולם שהיא נושאת אותי יחד עם ארגזי התפוזים לעולמות רחוקים ולהרפתקאות שעליהן רק חולמים.

קושר את חוט הטייארה לעץ ובוצע אבטיח אדום אדום ומתוק שעדיין גדל בגבעת בטיח שממנה גם אפשר לראות את הים.

וזה לא הכל כי יש עוד סברעס עסיסי ממשוכת הצברים.

כזה צהוב טעים ומתוק וגם אדום שלפעמים הוא חמצמץ.

ויש שזיפי סנטה רוזה וגם אסקדיניות שגדלים בחצרות.

יש פיטנגו אדום שגדל על יד החלון של המקלט ואפילו תות עץ שחור ומתוק שמשאיר כתם על הבגדים.

ויש עוד מלא בעולם הילדים של השכונה.

השכונה של טרום מרכז עיר עם תנועה סואנת ובלי חניה.

בתי השכונה עוד שם. באותו מקום.

במקום שעמדה משוכת הצברים וגם במקום שעמדו עצי התפוזים עומד היום סופרמרקט גדול.

סופרמרקט עם חניון וגם עם מחלקת פירות וירקות.

שם במקרר בתוך שקיות נילון ארוזים כל אותם הפירות.

כל אותם הפירות, אבל לא הזיכרונות והטעמים.

ד"ר אריה יגודה 20 במאי 2019.