בפסח של כיתה ח' נרשמתי לתיכון.
מכיוון שעברתי בהצלחה את הסקר והתעודה שלי היתה די בסדר למעט הסעיף של התנהגות שוייכתי מכורח הגיאוגרפיה לתיכון עירוני ט'.
בבית הספר היסודי וגם בשכונה הסתובבו שמועות מהלכות אימים על המשמעת הקשה ששוררת שם.
יודעי דבר סיפרו על המנהל הקשוח פיסקופ ועל מורה רשעית שלימדה מתמטיקה ושמה אבקביץ'.
העניין הזה של מנהל קשוח ומורה רשעית למתימטיקה הפחיד אותי.
שני הנושאים הללו היו עבורי די בעייתיים.
משמעת הייתה ממני והלאה,וחשבון שלימים נקרא מתמטיקה היה עבורי נושא קשה לפיצוח.
העניין עם הברזים הללו שממלאים את הבריכה ועם הרכבות שיוצאות מתל אביב ומחיפה היה לא מובן, ולא פתיר.
"זה ממש נורא קל" הייתה אומרת המורה לחשבון.
"תפעיל קצת את המוח ותראה שאתה יודע לפתור".
כמה שלא ניסיתי לאמץ את המוח לא הצלחתי לרדת לצפונות הסוד הגדול שבמילוי הבריכה על ידי הברזים או לחלופין במפגש ההירואי שבין הרכבות.
החרדה מהמשמעת בתיכון החדש עם רשעות המתימטיקה גרמו לי לבקש מההורים לשלוח אותי לתיכון אחר.
אחי הגדול שלמד בתיכון עירוני א' היה תלמיד ממושמע ומצטיין. הסיפורים שלו על התיכון היו נעימים ,לא מפחידים ואפילו מצחיקים.
לבקשתי, פנתה אמא להנהלת עירוני א' והן לעיריה ובקשה לרשום אותי לשם.
העיריה נצמדה לתכנית הגיאוגרפית והחליטה באופן שאינו משתמע לשתי פנים שכל מה שנמצא מהצד השני של וואדי מוצררה לא יבוא בשעריו של המוסד העירוני המכובד שמעוטר באות הראשונה של האלף בית העברי.
כך יצא שבתום החופש הגדול עטיתי על עצמי את המדים התכולים עם סמל בית הספר,ובבוקר של עדיין חמסין שירכתי את דרכי משיכון מפם עד לתיכון עירוני ט'.
למגינת ליבי זכיתי לקבל המנהל בתור מחנך הכיתה ואת גברת אבקביץ' בתור המורה למתימטיקה.
משום מה בתחילה כשעוד לא הכיר אותי רכש לי מנהל בית הספר חיבה ואפילו כינה אותי "פושע".
גם המורה למתימטיקה חילקה לי כמה פלוסים ואפילו אחד גדול.
מדרגת ה"פושע" ירדתי לדרגת "לך להרשם במזכירות וגם תביא את ההורים".
הפלוסים של אבקביץ' הפכו מהר מאד למינוסים שאיימו להטביע אותי במקום הכי נמוך בעולם.
כל כך הרבה הריצו אותי למזכירות עד שהמסדרונות והחצר הריקה הפכו להיות חביבים ומוכרים יותר מהכיתה.
גם הספסל שעל יד חדרו של פיסקופ המנהל החליף עבורי את הכיסא שבכיתה.
השיטוט הזה בחוץ יצר עבורי חברויות חדשות.
בהתחלה היו אלו המזכירת שריחמו על הילד הרזה עם שפעת התלתלים השחורים שכל פשעו היה שלא רצה להסתפר וגם לא הבין מה הענין הגדול שעושים מהברזים ומהבריכה.
אחר כך התוודעתי אל קלרה האחות שבהעדר כינים בשיער או חבישת פצעים היו ימיה קצת משמימים והיה לה כנראה נחמד לתהות על קנקנו של הילד הזה שחדשות לפרקים מגיע לעונש בשעת אפס וגם מסתובב בחוץ ולא יושב בכיתה עם האחרים.
שיחות רבות היו לנו לקלרה ולי.
שיחות שקילפו ממנה את הדמות הקשוחה שנהגה להציג.
כשהסתובבתי במסדרונות גיליתי עוד עולם.
עולם של לחישות של מורים שעוברים במסדרון מתלחשים בינהם ומביטים אחורה בחשש שמא יגיח מאיזו פינת מארב המנהל נעול בנעלים עם סוליה מגומי כאלה שאת צעדם לא שומעים ,וינזוף בהם על עניין זה או אחר.
עולם של ריחות פורמלין מהמעבדה לביולוגיה ועולם של סירחון כימיקלי מהמעבדה לכימיה.
כמה שהסרחון מהמעבדה לכימיה היה חזק הוא לא הצליח להאפיל על ריח הקפה שבישלו שתי הלבורנטיות אורטה וארצלינה על מבער הבונזן.
גם איתן התחברתי והייתי מגיע באופן קבוע לכוס קפה של טרום צהריים.
אורטה וארצליה בישלו קפה מופלא.
זה היה כאילו הן יצאו מהסיפורים על הפלמח והפינג'אן.
הקפה והסוכר היו במידה הנכונה.
מבער הבונזן ניגן מנגינה של פעם בפלמח.
לפני שהקפה גלש הן כיבו אותו,הורידו את הפינג'אן ומזגו לכוסות זכוכית בעלות דפנות עבות.
תמיד ליווה את הקפה איזה דבר מאפה מתוק או מלוח.
אחרי הקפה והמאפה אפשר היה לשוב לכיתה לבדוק מה הענינים או לצאת לחצר לומר שלום למנחם קורמן שהיה מעין אבא לתלמידים.
קורמן המורה לספורט היה מחייך, מוצא עבורי איזה מכנס קצר או גופיית ספורט מצרף אותי להתחרות בריצת שמונה מאות מטרים או 100 מטרים וגם בקפיצה לרוחק ומבטיח שהוא כבר יסדיר את הענינים ביני לבין פיסקופ.
במבחנים הציונים היו בסדר.
גם קורמן וקלרה והמזכירות עזרו.
בחלוקה למגמות ביקשתי ביולוגית.
קיוותי מאד שאתקבל ושבעיקר לא אצטרך ללמוד אצל המורה לביולוגיה הגברת רות קרייצר שהחליטה כבר בתחילת השנה שאני תלמיד גרוע מפני שלא ציירתי שער למחברת ביולוגיה.
כמה נחמות קטנות היו באותה שנה ראשונה של התיכון.
היתה המורה להיסטוריה הגברת חווה קלר שלמרות שביקשה שקט המשיך להיות רעש שלא הצליח לקלקל לי את הסיפורים שלה על יוון ורומי העתיקות.
הייתה גם המורה לאנגלית הגברת גרובר שהביאה לנו שפה עם תחושה של חו"ל וביארה לנו את המילים של השירים הפופולארים שהתנגנו במצעד הפזמונים.
הכי שווה הייתה המורה לתנ"ך גברת סימה אריעם שהיו לה דפים תפורים לתוך התנך שבהם היו כתובים הסברים וגם שאלות לתלמידים.
לסימה אריעם היה גם מבחר שמלות מיני קצרות קצרות שכיסו זוג רגליים חטובות.
אצלה בשיעורים רצו כל הבנים לשבת בשורה ראשונה ולנסות לזכות לרגע קט לראות לה את התחתונים.
פיסקופ, אבקביץ' וגם קורמן כבר אינם.
את סימה אריעם מצאתי לפני כמה שנים במרשתת.
היא הייתה אז בארה"ב, צלמת ידועה.
את אחיה רופא אף אוזן גרון פגשתי בכנס רפואי.
על חווה קלר מורתי הנערצת ועל פעילותה למען השלום קראתי בעיתונות.
את הגברת רות קרייצר פגשתי בכנס רפואי וזכיתי אפילו להכיר את בנה כלתה ונכדיה.
כשאשגר את הפוסט הזה לאויר הוירטואלי אחשוב על כיתה י' ואנסה לספר בהרבה אהבה על האיש שהיה לי יקר יותר מכולם.
ד"ר אריה יגודה 13 ביוני 2019
אי שם שלושים ושלושה אלף רגל מעל הים התיכון.
Shlomo Zohari רות קרייצר היתה מחנכת שלי בחמישית,אשה רעה,לימדה מתמטיקה וביולוגיה ,כולם פחדו ממנה, העזתי להתמודד איתה,גם התחצפתי ו"חטפתי" בתעודה על כך. חווה קלר לימדה הסטוריה בשישית , בהוראה לא הבינה הרבה וללמד לא ידעה והכתה געשה.. פיסקוף לא היה מחנך בזמננו. הסתובב במסדרונות ו"חפש" תלמידים.. היו כמה תלמידים, שחלקם היו גם במועצת תלמידים כמו אשר חלד (אשר ארבל בטח מכיר אותו..) יהודה שרצקי, יעקב גרוס ז"ל שמואל פרדקין והיו מחביבי פיסקוף.. למדתי בשנים: 1963-1967. אחרי רות קריצר היה לנו מחנך שידע להחזיק כתה מר בנימיני גדעון, שהיה גם סגן מנהל ( שקט מוחלט בכתה) וידע ללמד ספרות ובמיוחד לשון. והיו עוד הרבה חוויות. המשך יבוא.
אורנה יחזקאל סיימתי את בית הספר ההגנה וגם אני עברתי את הסקר וחיפשתי בית ספר תיכון , כולם הזהירו אותי ממנהל עירוני ט מר פיסקופ ,בסופו של דבר בחרתי בתיכון ברמת אביב ,ואני שהייתי תלמידה טובה יד אליהו מגיעה לרמת אביב והופכת להיות אחת
Naomi Sharron זוכרים את דר׳ כנר? הוא היה המורה להסטוריה האהוב עלי. לפני החגים היה נכנס לכיתה ושואל אם אנחנו מכירים שירים לחג הקרב. כמובן שכן, ואז התחלנו לשיר בקולי קולות ומיד פיסקופ היה מופיע ואנחנו ממשיכים לשיר. איזה כיף זה היה -in your face