Zahava Faibish אין על הטעמים, הריחות, כל הרושמים שתמיד הוסיפו ועל הנאיביות שלנו. לא להאמין התחלתי לחוש את חיי הקודמים. יחי הפיטלינג. לא שמעתי את המילה עשרות שנים.
Shlomit Elliott אאאהההה. כמה אהבתי את זה, אריה. כמה ספרים כתבת?
Shlomo Katz היינו עכשיו בפולין ובמלון לארוחת בוקר אשתי חגגה על דג קופי של הפיטלינג של אז.... נעים להזכר. מסופר בצורה נפלאה כל הכבוד. אנחנו גרים ברחוב המערכה מקביל לרחוב הפלמ"ח. אני מבקר ברחוב הפלמח מספר פעמים בשבוע הוא שינה את פניו אך די דומה לאז. למרות שלא גרתי בפלמח אשתי לשעבר גרה בו והסתובבתי שם לא מעט בעת שהיתה חברתי. אני זוכר את המכולת שהיום כבר לא קיימת. יש אחרת.
Rachel Elart את הספורים שלך אני קורא ממש בכייף ונזכרת בימים שאני היתי הולכת למכולת וקונה את המוצרים ואומרת תרשום
David Roth ענק! אני זוכר היטב את " הקניון" בשיכון מזרחי ( רח הפלמ"ח היום) קניון אמיתי, כולל חנות לציוד משרדי ומתנות קטנות. לגבי הפיטלינג , עד היום אני קונה פיטלינג במעדניות , אין להשוות לטעם הפיטלינג של אז....
יעקב שדה אגב אני יליד 1953 ולמדתי בבי'ס ההגנה(שהיה בעצם שעטנז של כיתות לימוד ודירות מגורים שבכל יום שישי באמצע שיעור חשבון או אנגלית נאלצנו להריח את בישולי ה"גפילטה פיש"). אגב הזכרתם את הבלט על הקרח.אני ועוד כמה נערים היינו הצוות שמכר "תוכניות של המופע"באיצטדיון ומקבלים 5 לירות על כל תכניה שנימכרה.
והתמורה העיקרית הייתה למעשה האפשרות להסתובב ע'י השחקנים מאחורי הקלעים שהתהלכו עם הנעליים המיוחדות שמחוברות לסכיני ההחלקה(היו שמים על הסכיני החלקה כיסויי פלסטיק כך שיוכלו להתהלך מחוץ לקרח). בביקור הבא שלהם בישראל כבר העלוני בדרגה ונתנו לי להפעיל את אחד ה"פרוג'קטורים"שמאירים על הכוכבים שמחליקים. היו לנו אוזניות וקיבלנו הנחיות מהבמאי על מי להאיר ואיזה צבע להחליף. מיותר לציין שהרגשתי על גג העולם כשביצעתי את התפקיד ה"חשוב" הזה.
Moshe Sand גם אני יחד עם קובי עבדנו במכירת תוכניות לאחר מכן כבר עבדתי בבניה של משטח הקרח ובתפעול הפרוזקטורים כול קיץ מ 14 עד 18 ימים יפים שנתנו לנו תעסוקה ומעט כסף
Shlomo Katz סיפור נפלא זכרון מהמם.....כולנו סבלנו משמן הדגים בילדותנו. הגם ששני הורי עלו לארץ שנים לפני המלחמה את שמן הדגים היינו צריכים לבלוע ונעזרנו בלימון כדי לא להקיא. עצובים הסיפורים על ניצולי השואה....שני הוריה של אשתי שרדו את אושוויץ אבל לא את ההשפעות השליליות על נפשם. אבי ז"ל היה אומר לנו שיש לסלוח לניצולי השואה אם התבטאו או התנהגו באופן מוזר או לא יפה כי מי שהיה בקצט (במחנה) לא יכול היה לצאת נורמלי משם.....ואחרי שהיינו באושוויץ ובמיידנק הבנו את גודל הטרגדיה.
Shosh Harel כנראה שהייתי יותר חזקה מהורי.שום דבר לא עזר להם.סרבתי באופן נחרץ לקחת שמן דגים....
עדנה יורמן לא פחות מ״מדהים ״!!! מחכה לסיפור הבא בקוצר רוח. ממש העתק ... מסיפורי הבלוק שלנו ברח קיש 7 , פינת גיבורי ישראל
סימי וידיסלבסקי אריה, אני קוראת ועיני זולגות דמעות. איזה תאור! איזו כתיבה! כל כך אותנטי! אגב, גם אמא שלי, שהיתה אחות מוסמכת, בוגרת "הדסה" על הר הצופים, תמכה במתן שמן דגים ואני שתיתי את זה בערך שנתיים בגיל הגן.
David Roth אריה, איני מכיר אותך אישית , כתיבתך מדהימה ומרגשת . אני יליד 49 וגרתי ברחבת הגיסות . האם אתה היית בחבורה של שוקי אלפרט ודוד זילברשטיין? אתם אמורים להיות באותו גיל.
Arie Yagoda David Roth שוקי אלפרט ודויד זילברשטין צעירים ממני בשנתיים. גדלנו יחד. ההורים שלי ושל דויד הכירו עוד בחול.
אלה ורסנו ד"ר יגודה היקר לפני כחודשיים כתבתי כיצד אחיי ואני קיבלנו כף שמן דגים בכל ערב חותכים תפוז לארבע כל אחד מחזיק רבע תפוז ביד (בהיכון) בולעים בלי לנשום את השמן ומיד מכניסים את התפוז לפה,אני נזכרת בזה עם בחילה וגעגוע איש לא יבין זאת, מצפה לעוד זכרונות ממך
Aviva Ayalon סיפור נפלא ונורא. רק חבל שהחזיר לי את הריח הארור ההוא ועמו את ההתכווצות הלא רצונית של שרירי הבליעה - הקאה
אסתר וינר ההורים האלה- גידלו ילדיהם בתקופת ה״צנע״. חברותי לכיתה בת״א חזרו בכל פעם על סיפורי ה״צנע״ שלהם. הגעתי מקריית חיים שם היתה אוירה שונה לגמרי של אור המיוחד לישובי חוףים, שלווה וחדוות חיים תל אביב הורידה מסך קדרות על שמי ילדותי.
Bella Alony את משפחת פישמן הכרתי בילדות. היו חברים של ההורים. שרה וזאב. ותיקוני גרביים עשינו אצל גב' ענתר בסוף בצרון, שהבת שלה מזל, היתה בכיתה שלי.
Yosi Harel יופי אריה, כותב נהדר ומחייה נוסטלגיה. כשתפרוש מלהיות רופא, כדאי לך לפתוח עסק משלך ועל השלט תכתוב ״מחייה אהבות ישנות״... לא מקורי שלי, יש כזה בעל מקצוע באזור דרך סלמה בואכה התחנה המרכזית הישנה...
Irit Becker איך תמיד מצליח לפרוט על הנימים הכי דקים...
Haim Noy תודה. מרגש מאוד
יהודה לוי יפה אריה.השמוצניקים הגיעו גם מהרחובות האלה לאחר שהעבירו את קן מרכז מקינג ג'ורג' לשכונה.
Ora Lavi Silberman הכתיבה שלך כה מענגת.ועכשיו בזכותך נזכרתי במטורה שהיתה לאבא שלי והוא הקריא לי את הציונים הם למדו בפולניה לטינית גרמנית וצרפתית
את אבא שלי לא שמעתי מעולם לדבר פולנית .החרים את השפה. רק קרא איזה ספר של משורר פולני"פאן טדאוש"
Zahava Faibish . תענוג צרוף
Shlomit Elliott סיפור נדיר!
סימי וידיסלבסקי ל Arie Ygoda,Ora Lavi Silberman- כמה מילים על "פאן טדיאוש": אדם מיצקביץ', משורר בן המאה ה-19, מגדולי המשוררים של אותה מאה ואחד מאנשי הספרות הפולנית הגדולים. כאשר ליטא, בה נולד למשפחת אצילים, נכבשה ע"י רוסיה, הצטרף אל אלפי המהגרים הפולנים שהשתקעו בפריז ולימד בה ספרות סלאבית באוניברסיטה. אז כתב את האפוס "פאן טדיאוש"(האדון טדיאוש), על חיי האצולה הפולנית בתקופת נפוליאון וכיצד היא ניצלה את האיכרים הפשוטים. "פאן טדיאוש" מתאר את געגועיו של מיצקביץ' למולדתו ליטא ומתחיל במילים (תרגום שלי): ליטא, מולדתי שלי, את לי כבריאות....
Yosi Harel יפה מאד אריה...
Zahava Faibish זמנים אחרים זמירות אחרות. כמה שכונה אחת יכולה לייצר סיפורי חיים. טוב שנותרו הזיכרונות. שבת מבורכת.
Sam Weinbrum גם היום יש עדיין מכוניות עם רמקול שמכריזות על כניסת השבת
טובה ניסים וואו לא מכירה אותך ואת בניומין אבל הספור הזה שלך מכל סיפוריך ואופן הכתיבה שלו, כמו גלידה שלא רוצים שתגמר. כל כל הרבה רכות געגוע ויופי
Shlomo Katz גם היום עוברת מכונית ומשמיעה מוזיקה ומתריעה שעוד 10 דקות הדלקת נרות. סיפורך מעורר זכרונות מיד אליהו של אז...
Menachem Sharron היום יש הודעת סמס מחב״ד על מועד הדלקת נרות
סימי וידיסלבסקי א ר י ה , כתוב כל כך נפלא ומרגש!!! אתה מעלה את זכרם של אנשים "שקופים", לא גילמן ולא סמולרש ולא סמי עופר. גם לי יש רגישות חברתית רבה ומלבד טיפול אינטנסיבי בעשרות חתולים וכלבים חסרי בית, אני גם מסייעת פה ושם לאנשים נזקקים. מיד- אליהו נצרבו בזכרוני דמויותיהם של פנחס מוכר התירס עם קולו שכבר ניחר מקריאות "תירס חם" וטוביה שהיה מוכר חלב והסתובב עם עגלה עם כדי חלב ואמרו שהוא לא כל כך בסדר ובשבתות הייתי רואה אותו ואת אשתו הולכים לבית הכנסת לבושים בצורה חגיגית ככל שידם היתה משגת.
Shlomo Katz כתוב יפהפה. רעיון נפלא....
Ehud Epstein אריה אתה כותב ניפלא אבל את נחמיה בן אברהם עם כול הקבוצות המדהימות היה מחקה כמובן דגה איש מצחיק חזק מאוד שהיה מכופף את הסורג באיצטדיון ומאפשר לכולנו להתפלח !!
דליה בר כמה יפה אתה כותב.
Zahava Faibish ככל שאתה כותב יותר השכונה קורמת עור וגידים. הנסיעה לים בששי לחוף הקסום הזה ועוד ועוד. מרגש בכל פעם עד דמעות. הגיל הופך את כולנו לילדים מתגעגעים. תודה!
David Silberstein נהנה לקרוא את זיכרונותיך. אכן המשפחות היו בידידות שנים רבות. אמי נפטרה בשנה שעברה בגיל 98 וכמה שנים קודם לכן היו האמהות בקשר מעת לעת. עם אבי לים נסעה כמעט כל השכונה, המיטיבים היו מביאים פנימיות של רכב מנופחות, גלשני הגלים של פעם. שא ברכה אריק.
Bella Alony הכרתי כמובן את הזוג אך לא ידעתי את קורותיהם במלחמה. טרגי.
Arie Yagoda הסיפור מורכב מכמה דמויות. הזוג הזה מהווה רק חלק מן הסיפור. הוא למעשה פלטפורמה שנושאת סיפורם של אחרים
תמי לשם סיפור מרתק !
Noked Amos אי אפשר להפסיק להתרגש. אחד הסיפורים המיוחדים ביותר מספורי השכונה. עפרה נוקד
Moshe Lederman ואווו איזה סיפור... מי אמר שגברים משנות החמישים לא מבטאים רגשות? קשה שלא לנגב דמעה...
תמי לשם קורע !!!!!
Bella Alony אצלנו בבית לא דברו אידיש. למדתי אידיש במכולת. אצל נחומי.
מוטי פופיול איך אוב גליפט דוס ( אהבתי)
Zahava Faibish לייק ע נ ק מצחיק ואמיתי. החזרת לי במעוף יד את אמא שלי
אריה יגודה Arie Yagoda, הכנסת כל כך הרבה חיים לאתר המנומנם הזה!
Lili Segal בזכותך, חזרתי לקרוא בו את הפוסטים שלך! אתה כותב נפלא! מחזיר אותי במנהרת הזמן! כל הכבוד! תמשיך!
Tami Chen יו שברתי שיניים בנסיון להגות את המילים המוכרות האלו. אני יכולה להבין אבל אף פעם לא הצלחתי לדבר חוץ מכמה אימרות כנף ששגורות בפי כמו טוכעס פיל מיט געשפטען. (תחת מלא ענינינים שמשמעותו אני עסוקה בכל מיני זוטות). כמה נעים לקרוא את המילים שלך איזו מנגינה...
Shlomo Katz תאור יפה של המציאות האידישאית. אצל רובנו נשארה אידיש של צברים. תוצאה של האידיאולוגיה שדאז ש"עם הנוער מדברים רק עברית". וכן אלה מאיתנו שהוריהם עלו בשנות השלושים וידעו כבר עברית מדברים פחות טוב אידיש. ולעומת זאת בני העולים החדשים שבאו בשנות החמישים ולא ידעו עברית,בניהם יודעים טוב יותר אידיש. אני למשל יודע אידיש רק בגלל שהיתה לי סבתא אחת שלא דיברה אלא אידיש. כל השאר דיברו עברית. אשתי שתיחיה , שהוריה ניצולי אושוויץ שהגיעו לארץ ב 1949 עד גיל ארבע חמש דיברה רק אידיש והיא יודעת אידיש טוב ממני.
Tzipi Tsabari אריה, אנחנו לא מכירים, אבל החזרת אותי עכשיו לכיתה ג' או ד', שנים 54-55. צחקתי כשקראתי.. מי מכיר היום את התרופות האלו..כבר מזמן ירדו מהמדפים.
גם אני הייתי ילדה פציינטית של דר מנוחה גורביץ... ורק כשיצאה לגימלאות הוחלפה ע"י דר פלינט... דר פטרושקה היה מקבל אותי כשגורביץ לא היתה... מרפאת איילון... היתה סוג של בית.
אני ממש זוכרת את המעבר מקופת חולים יד אליהו לאיילון. ושיד אליהו נשארה מרפאה מקצועית עם דר שייביץ הכירורג.. מכון הפיזיוטרפיה בקומה השלישית.. גלים קצרים ועוד כיוב...
אירית גרובנר כתבת יפה.. נוף ילדותי וגם אחרי שהייתי מלווה את אימי למרפאה
Shraga David Katz כן זוכר את מרפאת איילון. הרופאה שלי היתה דר. שטייר. היתה עושה ביקורי בית. אין את זה היום. פעם בשנה היתה טסה לאוסטרליה וממלא מקומה היתה דר גורביץ ופטרושקה
שכולם היו הולכים לים אני הייתי מבלה שעות עם עדה שור הייתה טכנאית מעבדה. קיבלתי מיקרוסקופ לבר מצווה. והייתי אוסף משטחי דם עם פתולוגיות שונות. המרפאה היתה מצומצמת. לא היתה מכונת רנטגנן. בשביל זה נסענו לזמננהוף. ומי זוכר את הבקבוקים. החומים בבית המרקחת. לפני 40 שנה מצאתי אוסף בשוק הפשפשים והבאתי את זה לל.א.
אשר ארבל הזכרת לי את שייביץ כאשר "פתחתי" את הראש בגיל 13 תפר את הפצע ללא הרדמה סדרת שבי נחזית קייטנה לעומת הכאב זה היה בעמק אילון 1 בדירתו זוכר גם את דר דנילובה רוטמן שאת בנה פגשתי שנים לאחר מכן כחוקר פרטי
Arie Yagoda אז למי שלא יודע לפני 4 שבועות הצגנו את מסכת חייה של דר פלינט בכנס רפואה בשואה בבית החולים נהריה. ביתה ד"ר עירית בקר (פלינט) סיפרה את סיפור חייה. ברגע שתהא בידי ההקלטה אעלה אותה.
Jacob Cohen והיום הייתי בהלויה של בתה של ד"ר דנילובה רוטמן, אירית אלעזרי ז"ל, בה השתתף גם בנה של ד"ר דנילובה, צבי רוטמן(גנה) שהיה בעבר חוקר פרטי וכיום הוא עו"ד.
אודי גלבמן איזה מסמך ואיזו יכולת תיאור. כוכבים של ממש נצצו בימים ההם ביד אליהו. גם אני הכרתי את הרופאים דאז, והזכורה לי מכל היא הד'ר מנוחה גורביץ עם חלוקה הלבן.
Orit Fuerst חברים יקרים אני צעירה יותר..... אבל את דוקטור דניילובה לא אשכח בחיים.... איזו אישה איזו רופאה.... ועל דוקטור פלינט אין מה לדבר- שקשקנו ממנה..... ודוקטור פטרושקה ממש כמו הדמות הפולנית האצילית בורשה, דוקטור שטייר עדינה כל כך ובן אדם- איפה היום יש דמויות כאלה?... ממש עולם שנעלם.... וריחות הקיץ.... וריחות החורף...
ובכלל אין להכיר את השכונה, הבתים והתושבים באזור- אכן געגועים רבים! ולא יאומן- כמה אנשים ודמויות מין העבר זכיתי לפגוש כשכנים ותושבים באזור מגוריי, משפחות שילדיהם היו תלמידיי וזה מרגש ביותר אפילו היום כאן ברמת השרון! שמחה על הפלטפורמה הזו שמזמנת לנו זכרונות שכאלו🌹🌹🌹🌹🌹🌹
יצחק ברגר כתוב נפלא, תודה על התענוג הצרוף
Ephraim Shoham בהמשך להתכתבות הנלבבת בענייני בריאות, משפחתי התרפאה בקופת חולים לאומית. קודם כל, אבי, צבי רובינשטיין, חרותניק ובית"רי מנעוריו, היה גובה המיסים של הקופה, על גבי אופנועו בעל הסירה, וחלקכם אולי זוכרו. סניף הקופה שכן תחילה בבית גולי קניה שברח' לה גארדיה ולאחר מכן עבר לדירה בשד' המעפילים. אני זוכר לטוב את האחות לנה ליבלינג, את ד"ר פרנקל ואת ד"ר ברנבלום. חבריי מאז - ישראל פלס ז"ל, שרה'לה הניק, יהודית (ג'ודי) אנגלסמן ובת ציון שופט גרו ממש בשכנות לסניף הקופה.
Ilana Schick וואו. איזה זכרונות אתה מעלה.....
איריס מזרחי אני זוכרת את דר אופפר .. הרופא ילדים הראשון שלי..
Shosh Harel בקופ״ח הגדול היה גם רופא כירורג, מכון צילום וחדר אחיות בו עבד משה משה האח של הכירורג שהיה שם את הגבס...
ירדנה רוזנטל חייבת לומר אתה סופר אמיתי, התיאורים שלך כל כך מלאי חיים זה כאילו אני באותם מקומות נפלא 💖יום טוב .🙏🌹
אלה ורסנו ד"ר יגודה, נהניתי לקרוא ולהזכר בילדותי בגעגועים לימים ההם שם בשכונת ילדותי ,במכנסי התעמלות עם גומי בחוג התעמלות בבית הלן קלר,בצופים ,עומדת במוצ"ש בפלאפל משה מול האצטדיון אליו התפלחנו לא פעם למשחקי מכבי כמה געגועים לימי התום
Tami Chen ואי ואי כמה אתה מיטיב לתאר את הטעמים הריחות והתחושות... איזו רגישות של הילד שבך יש בסיפורים האלו... נזכרת בהורי שמדי שישי נפגשו עם חברים לשחק קלפים עד השעות הקטנות של הלילה... תמשיך אריה תמשיך לספר לנו סיפורים עלינו... תודה🌹
Shlomo Katz תאור יפה של היסטוריית השכונה. יש לי מספר תוספות שאכתוב לאחר שאארגן את מחשבותי בנושא.
יהודה לוי אריה יפה וכיף להיזכר.גרתי ליד גלית.נכון הבריכה היתה להשקית הפרדס בהצפה לפי הצינורות שהיו על השפה.לא זוכר בריכה שניה.איפה היה מיקומה?הגענו בשנת 59.מישהו שגר מול שביט מעבר לכביש לכיוון מערב של דרך השלום אמר לי שהשכונה היתה שייכת ליד אליהו.יום טוב לבוגרי השכונה
Shlomo Katz היתה בריכת השקיה במקום שהיום נמצא בית השריון.לידה היה עץ תותים גדול ואנו היינו מטפסים עליו וממלאים קופסאות נעליים בתותים שחורים.היינו שמים אותפ על הקרח במקרר וזה היה טעים. אגב , אני לא בטוח שבריכת גלית שימשה אי פעם להשקיה....
Yosi Harel דוקטור, אני חולה... איזה זכרון חד כתער ואיזו יכולת מופלאה להחיות לנו את התקופה...
Arie Yagoda, Yosi Harel תודה יוסי. ואני אריה. בתור דוקטור לא אוכל לרפא אותך. אני גינקולוג
Bella Alony בסינרמה אני זכיתי לראות את מייק בראנט בהופעה ב1970. הלכתי עם חברה וחזרנו דרך עמינדב ברגל הביתה. היינו בעננים. ממש יצאנו מאוהבות.
Yosi Harel עזבו אתכם. רק קולנוע מתמיד, בשורה האחרונה, יושבים על הרגל (כי האולם היה במישור אחד) ומפצחים גרעינים לבנים, שנבלעים עם הקליפה...
Shosh Harel ריגשת אותי.החזרת אותי אחורה בזמן .תודה
Sam Weinbrum תאור נהדר של תקופה נפלאה בה גדלנו ללא אמצעי תקשורת והכל עשינו ברגל ללא רכב לפעמים אוטובוסים . כשכן שלכם בן שכונת מונטיפיורי מכיר לפרטים את יד אליהו בה היו לי חברים וזוכר את קלנוע שביט אליו היינו מגיעים לעיתים עם קו 63 .היו ימים ואינם עוד.
איריס מזרחי היד אליהו שלי היתה בריכת גלית עם הריח המחרפן של הכלור של פעם,הגלידה בכדור טניס,שרק באלבניה טעמתי דומה לה...ריחות הגויאבה של פעם,הריח של החגים,קו 32 המיתולוגי,בריכת ברבור,חוג שחיה למתקדמים,עצב גדול שאני לא מחלימה ממנו,נשארתי ילדה באריזת דרעק
Jacob Cohen אתה ממש מחיה זכרונות תחושות טעמים וריחות. אשרינו שזכינו לגדול ביד אליהו התמימה והערכית.(אגב, מה שנת לידתך? איזה מחזור ב ט' ואיזו שכבה בצבר?)
תמי לשם מקסים אריה. כמו גן יתר הסיפורים שלך.... הבנתי שגרת בילדותך בשיכון מפם.... איזה מזור אתה ואיפה למדת? אני בת מחזור של רלפי ז״ל, מוטי, צפרא ועוד...
Arie Yagoda תמי לשם אני יליד 52 מחזור י' עירוני ט'. יסודי בהבונים שלימים הפך להיות דויד בלוך
תמי לשם יפה, לכן לא מכירה אותך.... לא שמעתי על בתי הספר שציינת, הם היו בביצרון? ילידי השנתון שלי ממפם למדו לדעתי בהחיל ובבר גיורא.
David Kanaan אריה, בנוסטלגיה אנחנו שוכחים את הקשיים שהיו אז, וזוכרים רק את הדברים הטובים. אני מניח שבצעירותנו חיכינו לעתיד שיהיה יותר טוב ויותר קל... היום חשבתי על זה כשביקשתי וקיבלתי דרך המחשב מרשם מרופא המשפחה, בלי לקום מהכסא. בצעירותנו (ובילדותנו) זה היה תהליך של כמה שעות: ללכת לסניף קופ"ח, להמתין בתור לפקיד, להמתין בתור לרופא ולחזור הביתה. אז מסתבר שבהרבה תחומים החיים היו אז הרבה פחות נוחים....
Shosh Harel תודה על עוד סיפור מקסים.סוד קטן אשתף עמך.בטרם צאתי לפנסיה,הייתי מורה ורכזת ספרות.תואר שני.ניתן לומר שקצת הבנה יש לי בתחום.לעניות דעתי גר בתוכך סופר מוכשר ביותר.תו לו דרור.שב וכתוב את ספרך המתבקש הראשון!
איריס מזרחי עוד איזכור לאבטיח וקיץ ואני שלולית , "עומדים שעות ומביטים על אריאלה הקטנה ואיך עסיס אבטיחים מכתים את לובן חולצתה ואת ליבנו התמים אשר רוקד לעומתה\" יש לי חריטה בלב מהשורה הזאת...
Shlomo Zohari רות קרייצר היתה מחנכת שלי בחמישית,אשה רעה,לימדה מתמטיקה וביולוגיה ,כולם פחדו ממנה, העזתי להתמודד איתה,גם התחצפתי ו"חטפתי" בתעודה על כך. חווה קלר לימדה הסטוריה בשישית , בהוראה לא הבינה הרבה וללמד לא ידעה והכתה געשה.. פיסקוף לא היה מחנך בזמננו. הסתובב במסדרונות ו"חפש" תלמידים.. היו כמה תלמידים, שחלקם היו גם במועצת תלמידים כמו אשר חלד (אשר ארבל בטח מכיר אותו..) יהודה שרצקי, יעקב גרוס ז"ל שמואל פרדקין והיו מחביבי פיסקוף.. למדתי בשנים: 1963-1967. אחרי רות קריצר היה לנו מחנך שידע להחזיק כתה מר בנימיני גדעון, שהיה גם סגן מנהל ( שקט מוחלט בכתה) וידע ללמד ספרות ובמיוחד לשון. והיו עוד הרבה חוויות. המשך יבוא.
אורנה יחזקאל סיימתי את בית הספר ההגנה וגם אני עברתי את הסקר וחיפשתי בית ספר תיכון , כולם הזהירו אותי ממנהל עירוני ט מר פיסקופ ,בסופו של דבר בחרתי בתיכון ברמת אביב ,ואני שהייתי תלמידה טובה יד אליהו מגיעה לרמת אביב והופכת להיות אחת
Naomi Sharron זוכרים את דר׳ כנר? הוא היה המורה להסטוריה האהוב עלי. לפני החגים היה נכנס לכיתה ושואל אם אנחנו מכירים שירים לחג הקרב. כמובן שכן, ואז התחלנו לשיר בקולי קולות ומיד פיסקופ היה מופיע ואנחנו ממשיכים לשיר. איזה כיף זה היה -in your face
Moshe Lederman איזה יופי! זה כמו היוטיוב של פעם, אפשר ממש לתקן פאנצ'ר על פי ההנחיות המדוייקות (למרות שלדעתי החסרת פרט קטנטן: אחרי שמורחים את הדבק על הפנימית והפאץ' מחכים כמה דקות ובינתיים נושפים...), והקשר בין אופנים לתעופה והאחים רייט ויאנוש פשוט מקסים... נשארתי סקרן ומתוסכל שאני לא יודע מהו סודו של יאנוש...
Yosi Harel היטבת לתאר. עד היום יש לי שתי כפות מרק עם ידיות עקומות... והמבין יבין...
עדנה יורמן מרתק! מזכיר נשכחות בדיוק ובפירוט!כתיבה משובחת !!! מרגש!!!!!
Kobi Meyrom אופנים של פעם הייתי מתקן אצל מתקן האופנים שלי גשר ראש פינה ז''ל הינו הולכים לקריה מדי שנה להנפיק מספר (רישיון) מתכת מי מאחורי המושב ומי בשפיצים של אחד הגלגלים היום לדעתי מחייב רישיון דומה ליורשים החשמליים
Tami Chen סיפורי אופנים אכן זהו סיפורה של תקופה. לבן הזוג שלי יש סיפורים דומים בענין תרבות הטיפול באופנים למרות שגדל בקיבוץ ובקצה השני של הארץ. לי לא היו אופנים ולמדתי לרכב רק אחרי שילד מהכיתה שלי שרצה בקרבתי היה רץ אחרי ומחזיק את הסבל עד שמצאתי את שיווי המשקל בעצמי ואז עזבתי אותו לאנחות... אבא שלי היה נוסע לעבודה בשני אוטובוסים לפחות אבל היה לנו שכן שרכב על אופניו למקום עבודתו ותמיד היה אטב כביסה מחזיק את מכנסיו שלא יסתבך בשרשרת. לילדים שלו שבתאי ומני היו אופנים (אולי של אביהם איני זוכרת). שבתאי בן הגיל שלי ומני שהיה צעיר ממני במספר שנים היה רוכב על האופנים וכיוון שעדיין היה קטן קומה דיווש במיומנות רבה כאשר רגל אחת מתחת לרמה... תודה לך אריה על היכולת שלך להביא לנו את רוח התקופה של ילדותנו ושל הארץ הזאת גם דרך אומנות תיקון האופנים.
Kobi Meyrom אוסיף ואספר זאת: למדת הרכיבה עשיתי על אופני שכני אריה עמידרור האבא של יעקב. רק לבר מצווה אבי רכש לי אופני I.c.m תוצרת קיבוץ צרעה, עד היום אני מדווש בקיבוצי כי בשבילים זה הכי נוח
Itsik Cohen מישהוא מכיר את המושג מתחת לרמה... לאחי הגדול ורק לו. קנו אופניים והוא היה נותן לי לעשות סיבוב מתחת לרמה אני מדבר פה עם עשירים לכל אחד קנו אופניים
Shelly Davidov לרוב חברי לא קנו .בתחילה השתמשנו אם אופנים של מי מהמשפחה ואח''כ עבדנו חילקנו קרח מכרנו נירות עיתון וחסכנו ולבסוף אחרי שחסכנו בבר מצווה בד''כ השלימו
Itsik Cohen זהו לא היה לי שכל לחסוך...דוקא הייתי ילד חרוץ, גומר שיעורי בית רץ לוואדי קוטף סברס לתוך דלי הולך לבית חרושת של הקרח קונה שליש בלוק מפזר לתוך הפיילה שאבוה- זכי הבעל בית של הקרח שמר לי אותה מאחורי הדלת. שם חבר שימכור לי את הסברס למה... אבא שלי תפס אותי פעם מוכר סברס פירק לי את העצמות.. שהשכנים לא יגידו שאין לו כסף חחח
Arie Yagoda Moti Popuol לוחמי גליפולי היכן שבית השיריון
תמי לשם כתיבתך מעניינת ומרגשת. שבוע טוב.
Tzipi Tsabari אני אתך בכל הגיג ומשפט..אפילו בתוך סלסלת הסברס.... ואגב לא קראו להם שכונת מלבן. זה היה שיכון מלבן...ואני כל אהבתי אותו....גרו שם סוג של עשירים...
Shlomo Katz יופי של זכרונות ויופי של דימיון!! מערה כפי שתיארת היתה ליד פסי הרכבת שהובילו מגשר ראש פינה לתחנה ברחוב החשמל....שם ארבנו לזוגות אוהבים ואלה היו צעדינו הראשונים בלימוד החיים....אז לא היו לנו טלפונים עם סרטים פורנוגרפיים כמו בזמננו ...... גם מתחת לגשר שעל הואדי בלה גרדיה היו שעות לימוד....
צביה אורבך זוכרים את עץ הדומים שצמח לגבה ברח׳ פטרסון עי ביהס החייל הישן ! כולנו התענגנו על פירותיו
Esti Hermon כמה שאני זוכרת גרו בשכון מלבן רופאים והיה כתוב מתחם סגור גם היום ישנו שלט שכתוב מתחם סגור
סימי וידיסלבסקי Arie Yagoda אריה, הפוסטים עם התאורים הנפלאים שאתה מפרסם מזכירים לי את הסיפורים הקצרים בספרו של פרופ' יצחק קרונזון:"אמא,שמש ומולדת". הסיפורים התפרסמו לפני שנים מדי שבוע במוסף "שבעה ימים" של ידיעות אחרונות והייתי תולשת אותם וקוראת אותם שוב ושוב. למרות שהוא חיפאי במקורו, הכל הזכיר לי את תקופת הילדות שלי, ימי ה"צנע",טרום מכונת-הכביסה, משחקי הילדות והנערות, תאור הבגדים של אז וכו'. קרונזון ירד בשנות ה-70 לארה"ב והוא פרופסור לקרדיולוגיה באוניברסיטת ניו-יורק
Bella Alony אני הייתי בחופשות הקיץ אחרי ג' וד' בקייטנה בתל ברוך. שנה ראשונה היה כייף. היתה מדריכה מתוקה שאני זוכרת את שמה עד היום. ולאחר שנה קבלנו מדריכה עצבנית. היתה מנוחת צהריים על מחצלות ואסור היה לקום או לדבר. רק התרוממתי והיא היתה צועקת: "תשכבי"...