אבי בניהו

אבי בניהו על שכונת יד אליהו

אני נולדתי וגדלתי בשכונת יד אליהו, בפאתי העיר תל אביב. רק שאז היה לשכונה שם אחר: אדמת זבלאווי. לאחר שסיימתי את שירות החובה שלי, עברתי לגור בקיבוץ להבות חביבה, שם השתקעתי עם אשתי ושלושת ילדי ושם אני מתגורר עד היום.

יש לי הרבה זיכרונות מיד אליהו. אני זוכר בעיקר את התקופה שבה עבדתי בבריכת השחייה העירונית בגיל 9-10. עבדתי אז גם במגרש המיושן של מכבי תל אביב בכדורסל, בתור סדרן. אני זוכר שהרבה אנשים שגרו לידי התביישו בשכונה. הרבה כינו אותה "השכונה על גבול גבעתיים".

בתקופה ההיא לא היה יותר מדי מה לעשות: לא היה לנו לא מחשב, לא היה פלאפון, לא מסיבות עד צאת החמה ולא טלוויזיה. אבל החיים שלנו לא היו כל כך גרועים. את המסך הקטן החליפו משחקי הגוגואים בשכונה, את המסיבות החליף עש הלילה ואת המחשב והפייסבוק החליפו תנועות הנוער. אני הייתי חבר בתנועת השומר הצעיר.

ביקרתי לפני מספר ימים בשכונה ולצערי גיליתי שבמקום בריכת השחייה המיתולוגית הקימו גן משחקים. כולם יודעים שמגרש יד אליהו של מכבי הפך לנוקיה הממוסחר והמפלצתי. "פלאפל משה" שבו הייתי אוכל כשהייתי רעב, הוא היחיד ששרד.

השכונה עברה שינויים מקצה לקצה, למרות שישנן תוכניות עירוניות שדואגות לשמר את המבנים ההיסטוריים שעדיין עומדים במקום, ותודה לתמ"א 38 שהביאה אותנו עד הלום. מה שכן נשאר לי מאותם ימים הם החברים הטובים: אני לא יכול לשכוח את עזרא לאטי, אלי עזור ואפילו אלוף במילואים אליעזר שטרן, שהיה מוכר סברס לידי מול תחנות האוטובוסים. מהשכונה שלי יצאו לא מעט אנשים מוכשרים.

אני מבקר בשכונה המון. בעצם, אם אתה תל אביבי אמיתי, אתה חייב לעבור באזור הזה לפחות אחת לשבוע. עם כל החסרונות שלה, לא הייתי משנה בשכונה דבר. אני חושב שהמרווחים בין הדירות נשמרו, האופי שלה נשמר – ועל כך מגיע לתת כבוד גדול לראש העיר המכהן. לא ראיתי שנעשו באזור עבירות בנייה. באזורים שבהם היה צריך לתת את הדגש, כמו יד לבנים, נעשה שיפור מבני והיום, אחרי כל העדכונים האחרונים, אני מרוצה מאיך ששכונת ילדותי נראית.